"עוד יאמרו, ראו זה שיצא כביכול לחפש תומכים בישיבה, ולמעשה דאג יותר לעצמו…"

הרב אברהם פוקס

היום יום ההילולא של הגאון רבי יהודה צדקה זצ"ל, ראש ישיבת פורת יוסף.

כשביקר בפעם ראשונה באנגליה, בשנת תשי"ד, באה לפניו אשה חשובה ממשפ' ששון וביקשה את כתובתו הפרטית בא"י. לשאלתו, מה צורך יש לה בכתובתו האישית, הסבירה, שהיא יודעת כי המצב הכלכלי בארץ קשה למדי, וברצונה לשלוח לבני ביתו חבילות מזון לכלכלתם. מיד מיחה בה והזהיר שלא תהין לעשות כדבר הזה: "עוד יאמרו, ראו זה שיצא כביכול לחפש תומכים בישיבה, ולמעשה דאג יותר לעצמו…" וכמובן מאליו, לא נתן בידה את הכתובת שלו, כפי שבקשה.

בשובו לביתו ולמשפחתו, סיפרה לו הרבנית ע"ה בהכרת טובה, כמה נחוצות היו חבילות המזון ש'שלח' להם מאנגליה. הוא השתומם על הדבר. אח"כ נודע לו, שאותה אשה לא ויתרה על משאלותיה, והשיגה את הכתובת שלו אצל ראש המשפחה רבי סלימאן דוד ששון.

מדי חודש בחדשו

בנאמנות יתרה נשא בעול אחזקת הישיבה, ועמד בראש 'ועד הרבנים' שדאג להשיג את המשאבים הכספיים לכיסוי התקציב החודשי. בדייקנות רבה הקפיד על כך, שבכל יום כ"ט בחודש לפני תפילת ערבית, קודם אמירת פרק "ברכי נפשי" כנהוג, יקבל כל אחד בידו את המשכורת או התמיכה שנקבעה בעדו. הוא עצמו חתם לפני כן על כל צ'ק בנפרד – ואין לשכוח שהיה מדובר במשכורות לעשרים וחמשה ר"מים ומשגיחים, כעשרים חכמי המקובלים, שמונים אברכים, ומאה וחמישים בחורים שקבלו תמיכה או מלגה חודשית.

אגב: הצ'קים נמשכו מחשבון מיוחד שרבינו פתח בבנק "ברקליס דומיניון קולוניאל" הבריטי, שהיה בבעלות נכרים, כדי להינצל מחשש ריבית ח"ו. היה זה סניף קטן, ומאד לא מרשים, שהתקיים בפינה נידחת בשכונת גאולה, אבל המעלה שהיה נקי מחששות של איסור, הכריעה את הכף בשיקוליו.

(מתוך 'וזאת ליהודה')