- עדותו של הרב מפוניבז' שראה את אליהו הנביא אצל ה'חפץ חיים'
עוד בליטא ידעו מקורביו של הרב מפוניבז' כי יש באמתחתו עדות על גילוי אליהו שהיה ל'חפץ חיים', אך הוא התחמק מלספר את פרטי המעשה. הוא היה דוחה את השואלים. "פעם אחרת אספר", אמר. באחרית ימיו בישיבת פוניבז' כאשר עמדו סביבו קבוצת אברכים והוא דיבר באוזניהם אודות גדלותו של ה'חפץ חיים', הפליג בדיבור מענין לענין עד שלפתע הגיע לגילוי אליהו וכה אמר: "התיצבתי בתור להכנס לרבינו ה'חפץ חיים', עמדתי סמוך ליד הדלת והנה תורי הגיע. ולפתע הבחנתי באדם שפתח את דלת חדרו של ה'חפץ חיים' ונכנס. האיש שהה שם כמחצית השעה, והממתינים בתור התרעמו למה אינני נכנס. אמרתי להם כי פלוני שוהה בחדר זמן רב ואינו יוצא. משיצא פסעתי פנימה, כשנכנסתי שאל אותי ה'חפץ חיים': ראית את האיש? השבתי לו: כן. אמר ה'חפץ חיים': אשרי מי שנתן לו שלום והחזיר לו שלום". הרב מפוניבז' לא גילה האם נתן לו שלום. (להגיד)
- ה'שפת אמת' הכיר על פניו של רבי אליהו לופיאן כי זכה לגילוי אליהו
ידוע המעשה עם הגה"צ רבי אליהו לאפיאן זי"ע שזכה לגילוי אליהו בעת מחלת זוגתו ע"ה. פעם לאחר אותו מעשה ביקר רבי אליהו בחצר גור, ונפגש עם האדמו"ר בעל ה'שפת אמת'. רבנו ביקש ממנו שיברכו, אך הרבי מגור השיב לו: "אדם שהיה לו גילוי אליהו אינו צריך לבקש ממני ברכה". במשך כל השנים שעברו מאז התחמק רבי אליהו תמיד מלאשר את אמיתות הסיפור, עד אשר פעם התארח בשבת אצל משפחה אחת, וראש המשפחה ידע שרבנו יכיר לו טובה על הארחתו ועל כן לא יסרב לענות לו על שאלתו. ואמנם רבנו סיפר לו כי באמת הדבר נכון.
- כשהדיין מפאפא הלך לאסוף צדקה יחד עם אליהו הנביא
אחת מדמויות ההוד בירושלים של מעלה היה הגה"צ רבי משה יוסף הופמן זצ"ל, הדיין מפאפא, שאודותיו התהלכו כמה וכמה סיפורים על גילוי אליהו שזכה לו. פעם בא אברך לפני הגאון רבי שמואל הלוי וואזנר זצ"ל ובפיו שאלה: הוא מבקש לקרוא לבנו הנולד לו 'משה יוסף', אבל מישהו ממשפחתו שניתן לו שם זה נפטר בגיל צעיר. ענה לו הרב כי במקרה כזה נהוג להוסיף עוד שם כסגולת שמירה. אבל רצונו של האברך היה דווקא בשם זה כהווייתו, על שמו של הדיין מפאפא שהוא נמנה על משפחתו. מששמע הרב ואזנר את שמו של הדיין מפאפא, קם מלא קומתו, נשא את שתי ידיו ואמר: "הדיין מפאפא, יהודי שזכה לגילוי אליהו, זכותו די בה כדי להגן על הילד מבלי להוסיף לו שם". (יתד נאמן ויקרא תשמ"ח).
רבי יונה לפקוביץ זצ"ל, שהיה איש אמונו של הדיין מפאפא זצ"ל סיפר, כי בדברו פעם אודות כשרותן של מזוזות נשמט מפיו של ה'פאפינער דיין': "הלכתי פעם בפרשבורג עם אליהו לקבץ ממון לצדקה. לאחר הליכה רבה מבית לבית עייפתי, אמרתי לו לאליהו: בוא ואפוש קמעא ואשתה משהו בביתו של ראש הקהל. סירב אליהו להכנס עמי לביתו. 'אינני נכנס בפתח שאין לו מזוזה', אמר. החוויתי לו על פתח הבית: הנה מזוזה. אמר לי: 'אין זו מזוזה כשרה'. לאחר זמן הלכתי ואמרתי לראש הקהל: המזוזה שעל פתחך פסולה היא. לעג לי: 'הלא מזוזה זו, לא מזמן קבעתיה'. ולהוכחה, פירק על אתר את נרתיק המזוזה, ומה חשכו עיניו כשראה לנגד עיניו מזוזה ישנה ופסולה, אותה שמו לו בנרתיק בערמה". (סיפורים ירושלמיים ב')
- התלמיד חכם שחולץ ממערבולת בים על ידי אליהו הנביא
סיפר הגר"י זילברשטיין שליט"א: "זכור לי על ת"ח אחד שהגיע אל מרן החזו"א זצוק"ל וסיפר לו שהלך להתרחץ בים בשעה מוקדמת בבוקר, ונסחף במערבולת קשה. בשעה כזו שאף אחד לא היה בחוף מלבדו, הוא כבר חשב שבא קיצו רח"ל, אבל לפתע הגיע מאי שם ערבי אחד ותפסו בציצית ראשו והוציאו מן הים. 'הוא אחז אותי בזקן שלי וחילצני מן המערבולת', סיפר הת"ח למרן החזו"א, ושאל האם הוא צריך לברך הגומל. מרן זצוק"ל השיב לו שבוודאי צריך לברך, ולאחר ששמע ממנו שבשעה שבה הגיע להתרחץ החוף היה ריק לגמרי, אמר לו מרן החזו"א: לא מן הנמנע שזכית לגילוי אליהו שהגיע להצילך מטביעה" (ברכי נפשי)
- סיפורו של הגראי"ל שטיינמן על הרב שפגש את אליהו הנביא בברית ושאל אותו שאלה
מרן הגראי"ל שטיינמן זצ"ל סיפר למקורבים את מה ששמע מעדים נאמנים, כהגדרתו, ה"ה הגאון רבי מרדכי גרוס ורבי מנחם לנג, בעלי המעשה עצמם. ואלו דבריו: "לפני לידת השלישיה ילדיו של רבי מרדכי גרוס, הם היו במעונו של הרב… והציגו לפניו את הנתונים של הרופאים שמעונינים לנתח וסבורים כי האם והילודים בסכנת חיים אם לא ינתחו, וביקשו ברכה ועצה. הרב התבטא ואמר: 'אתם יודעים מה, בשבת קדש יש לי ברית בבני ברק וסנדקאות, אשאל את אליהו הנביא, תבואו אלי במוצאי שבת שוב'. השניים באו לאחר צאת השבת, והוא אמר להם: 'הוא אמר שהכל יהיה בסדר, גם לא יהיה צורך בניתוח והלידה תהיה ביום זה ובשעה זו'. וכך הוה כדבריו: היום, השעה והזמן וכו'.
כאשר תלמיד מקורב שאל את הגראי"ל מה היתה מהותו של הרב הנ"ל שיכול היה להתבטא בנוסח כזה, שמשמע ממנו שרואה את אליהו הנביא בברית ומקבל ממנו תשובה, השיב רבנו: 'אינני יודע ממש, רק ידוע לי שלמד בשקידה בישיבה של הגיס של הבריסקער רב בורשא, רבי הירש גליקסון, וכי לא נהנה מהעולם הזה. אם המשיך כך, בוודאי עשה שטייגען. ו'עולם הזה' כמעט לא היה לו, כי לא היו לו ילדים וחי בעניות, ובסוף ימיו היה סגי נהור. ולולי ששמעתי מעדים נאמנים אלו, לא הייתי מאמין לבחינה כזו של גילוי אליהו בדור של אחרי המלחמה". וברשימת תלמיד צעיר של הגראי"ל מצאנו, שהגראי"ל אמר עוד, שאולי זכה לכך מחמת איזו מסירות נפש. (מאחורי הפרגוד)
1/371