"וַיַּהֲפֹךְ ה' אֱלֹקֶיךָ לְּךָ אֶת הַקְּלָלָה לִבְרָכָה" (דברים כ"ג, ו')
מעשה שהיה לפני כשלושים שנה, המגיד מישרים הגאון רבי ראובן קרלנשטיין זצ"ל (נלב"ע לפני כמה שנים) חלה בכליותיו והוכרחו להשתיל בגופו כליה חדשה, בלית ברירה נטל ר' ראובן את מקל הנדודים נסע בגפו לארה"ב ונתיישב בבארו פארק כשהוא רחוק מבני ביתו ושבעת צאצאיו (כי באותם הימים שיחת טלפון מארה"ב לארה"ק לא היה דבר של מה בכך) כשהוא ממתין שיבוא תורו לקבל הכליה בבית החולים דשם, עברו כמה שבועות ו'חדשות' אין, אין כליה ולא זכר לכליה (כי סוג דמו של ר' ראובן היה סוג נדיר, ואי אפשר להשתיל כליה אלא מאדם שדמו כדמו של גוף הנשתל בו).
אחד העסקנים הנודעים המכירים בעניינים אלו נכנס בעובי הקורה והחל להשתדל בין בתי החולים למהר ישועתו של רבי ראובן, ולא עלתה בידו, עבר עוד חודש, חודשיים, מחצית השנה, גם שנה ושנתיים עברו כשהוא מנותק לגמרי מבני ביתו וצאצאיו, ועדיין לא נראתה כל ישועה באופק… משעברו שנתיים ומחצה, אמר העסקן לר' ראובן: "הנה אין כל תכלית בישיבתך כאן בבארו פארק, נראה כי ההשתדלות הרצויה עתה שתסע לסן פרנציסקו אשר בקליפורניה שם יש בית החולים המיוחד לעניני השתלות אולי משם תבוא ישועתך"… א"ל ר' ראובן: "הנה אין לי כל שיג ושיח בשפת האנגלית ובקושי שכאן הנני מסתדר הודות לישיבת רבים מאחינו בני ישראל המסייעים בעדי, אבל כיצד אמצא את ידי ורגלי באותו מקום מרוחק בין אלפי גויים ונכרים- להכנס לבית החולים, להירשם מחדש בתור המיועד לממתינים על כליה, להיבדק שוב ושוב מבלי יכולת לדבר עמהם אפילו דיבור אחד". נכמרו רחמי העסקן ואמר לו: "אף אני אעזוב את ביתי לתקופה זו, ואצטרף אליך בנסיעתך ויהי ה' בעזרנו".
העסקן נמלך באשתו, והיא הסכימה, אלא שהעלתה חשש שמא דווקא באותם השעות שתסעו מהכא להתם (6 שעות במטוס) ימות גוי שבגופו כליה המתאימה לר' ראובן, על כן היא מסכמת לנסיעה ב'תנאי' שמיד בבואם לסאן פרנסיסקו יתור אחר 'טלפון' ויתקשר אליה לברר את המצב… למעשה הגיעו השניים לסאן פרנסיסקו בשעה 3 לפנות בוקר, ומיד פנו לנוח מעמל הדרך באחד המלונות בעיר, כשהעסקן אינו מתקשר הביתה- מכיוון שטלפון לא היה תחת ידו, חשב לעצמו עתה בשלוש לפנות בוקר אהפוך את המלון בשביל הטלפון? הרי זה לו שנתיים ומחצה שהוא יושב וממתין ואין קול ואין עונה, וכי דווקא בשעות אלו מת כבר גוי בשעטומ"צ?… עודו שוכב על מיטתו, כשהשעון מורה על השעה 6 בבוקר, והנה דפיקות עזות נשמעות בדלת חדרם, ובפתח עומדים שוטרי המשטרה המקומית, ושאלתם בפיהם: "אתה מיסטר פלוני?", ויאמר "הן", אמרו לו השוטרים: "מהר קח טלפון והתקשר לביתך כי זה לנו ג' שעות שאנו מחפשים אותך בשליחות בני ביתך בכל המלונות שבעיר".
מיד כשענתה לו רעייתו נתנה לו מנה אחת אפיים, "מדוע לא התקשרת?", החל העסקן להסביר את עצמו שהייתה השעה מאוחרת, וחשב לעצמו כי שנתיים ומחצה לא נמצאה כליה, וכי דווקא באלו השעות הספורות המצא תמצא? אמרה לו רעייתו: "ואכן באותן השעות ששהיתם על המטוס מת גוי ונמצאו הכליות המיוחלות"… מיד התקשר העסקן לביה"ח בנ.י. ויענו פה אחד ואמרו לו: "הנה מכללי בית החולים שאם החולה אינו עונה תשובה עד שלוש שעות, פונים אנו לחולה הממתין אחריו בתור, וזה כרבע שעה- חמש עשרה דק' ששני גויים הבאים אחריך ענו תשובתם כי רצונם בכליה זו".
לבו של העסקן נשבר בקרבו, אבל משחזר אל ר' ראובן התאמץ שלא להראות לו מאומה מסערת רוחו… מיד בבוקרו של יום פנו השניים לבית החולים, בכדי לרשום עצמם ברשימה הממתנת לכליות, תוך כדי המתנתם שם חקר ר' ראובן את העסקן מדוע אין פניו כתמול שלשום, בתחילה ניסה העסקן שלא לענות לו, אך משרבו הפצרותיו של ר' ראובן סיפר לו את כל פרשת הכליות, מיד נענה ר' ראובן: "הבה נפתח בריקודים להודות ולהלל לבורא יתב"ש". העסקן חשב שמא נשתבשה דעתו של ר' ראובן לעבור מפח נפש כזה, אך הוא בשלו, והחל מסביר לעסקן: "הבט וראה, שנתיים ומחצה מרוחק אנוכי מבית אבי וממשפחתי, אויה לי ואוי לנפשי אילו הייתי מקבל אותה כליה, שהרי ראית כי אותה כליה איננה שלי וראיה לכך שלא הגיעה לידי, מה עשה הקב"ה? העבירנו למדינה אחרת למשך כמה שעות הללו… עתה, הגע בעצמך, אילו היית מתקשר מיד לביתך והיינו חוזרים לנ.י. היו משתילים בגופי כליה שאיננה שלי ה' ירחם… הרי זה היום 'יום ההצלה' שלי, כי המחשב אומר שכליה זו מתאימה לי ולסוג דמי אבל הקב"ה אומר, לא, לא, כליה זו איננה טובה עבורך…". גם מיהר ר' ראובן להתקשר לבני ביתו שבארה"ק לספר על הנס שאירע עמו- תחילה חשבו שהנס הוא שנמצאה כילה, עד שהסביר להם כי ניצול שלא להפסיד כל המתנת שנתיים ומחצה להבל ולריק…
כעבור ג' חודשים נמצאה כליה מתאימה לו, ונשתלה בגופו, ובס"ד חי עוד כשלושים שנה בבריאות השלימה, ובכל שנה ושנה היה עורך סעודת הודאה גדולה על שניצל מהיזק ולא נשתלה בגופו כליה שאיננה שלו.
ובדרך אגב ייאמר, שהעסקן חקר אחר אותן שתי הכליות שהיה נראה כמי ש'הפסידו' אותם, ולמעשה נשתלה בשני גויים הבאים משני קצוות תבל- ושניהם מתו לאחר ששה שבועות, כי הכליה היתה יפה ושלימה מבחוץ, ומבפנים הייתה מזוהמת לגמרי… ונראה לעין כי צדקה שמחתו של ר' ראובן.
והלימוד מכאן יבין כל חד וחד בדיליה, להאמין שהקב"ה מנהיג את העולם בטובו הגדול, וכאותו ר' ראובן שלא בכה 'בכיה של חינם' אויה לי- מחמת שנסעתי הפסדתי את הכליה, אלא אדרבה, כדי להצילני הגביה אותי הבורא על המטוס, הרחיק אותי ממקום הסכנה, וכך ניצלו חיי, גם יבין, כי מה שלא בא לידו איננו שלו…
(מתוך באר הפרשה דברים תשע"ז)