א. שמעתי מפי הגאון רבי שלמה זלמן אויערבך זצ"ל, שהגאון הגדול רבי אייזיק חריף זצ"ל (הראב"ד בסלונים) היה עסוק כל ערב יום כיפור לבדוק כל גט וגט שסידר תוך השנה, אולי שגה והכשיל באיסור אשת איש, והיה במצב פחד ורעדה כל הזמן. ופעם הגיע כבר הזמן לסעודת היום סמוך ליוה"כ, וזוגתו הרבנית הפצירה בו לבוא ולאכול, וסירב בטענה שהוא באמצע מלאכת הקודש לבדוק היטב כל גט, ורק סמוך ממש לסוף הזמן אכל מהר לצאת ידי חובתו.
ב. זכורני שהגאון הצדיק רבי יחזקאל לוינשטיין זצ"ל לא שמיע ליה מה שממהרין בנעילה כדי להספיק נשיאת כפים, ולדבריו חשוב יותר להאריך ולהתפלל בכוונה. אמנם אצל מרן הגרי"ז זצ"ל ראיתי שהיה ממהר בנעילה כדי להספיק ברכת כהנים.
ג. שמעתי מפי מרן הגרי"ז זצ"ל, ש'פיקוח נפש' אין הכוונה דווקא אם יש עכשיו סכנת חיים, אלא גם לאחר זמן, והיינו גם באופן שעלול לגרום שלאחרי כמה שנים לא יהיה לגופו כח להתגבר על מחלתו. ואמר שמטעם זה במקום שיש חשש סכנה מחולשה שלאחר יום הכיפורים, אין לקבל את דברי החולה שטוען שמרגיש שיש לו כוחות להתענות [וגם באופן דבעלמא סומכין על דברי החולה, וכמו במקום שנחלקו שני רופאים], ומשום שהוא לא מרגיש כלל בתוצאות שיבואו אח"כ מחולשתו, ויש לחקור ולבדוק בכל מקרה אם אין סכנה מחולשה שלאחר הצום. וסיפר לי, שידוע לו על חולים שאף שהיה להם כח להתענות ביום כיפור, אבל נכנסו לסכנה מהחולשה שנגרמה להם לאחר יום כיפור מחמת התענית.
ד. שמעתי מידידי הגאון רבי אלימלך רומפלער זצ"ל, שאדמו"רי בית בעלזא זצוק"ל הקלו מאד באכילת חולה ביוה"כ וכשיטת הגר"ח מבריסק זצ"ל (תשובות והנהגות ח"א סי' שמ"ט).
ה. ראינו אצל מרן הגרי"ז זצ"ל שדקדק והחמיר מאוד לעצמו שלא לבלוע רוק ביום כיפור, שחשש לשיטת האוסרים – וכמנהג אביו זצ"ל אשר חשש בזה לעצמו.
ו. מרן הגרי"ז זצ"ל נהג לקיים מצוות כפרות ולשחוט את העוף בליל ערב יום כיפור קרוב לחצות. (וגם בליל יום פטירתו בערב יוה"כ שהיה על ערש דוי, קיים מצוות כפרות כדין).
ז. בערב יום כיפור באו אנשים להחזו"א לאחל שנה טובה ולקבל ברכתו ליום הדין, והחזו"א עיכב יהודי אחד ושאל אותו על מצב פרנסתו, והלה התפלא ושאל: "מה זה משנה כעת שעומדים לפני משפט של חיים ומות?". ואמר לו החזו"א: הרי הכהן גדול ביוהכ"פ היה מתפלל על פרנסת ישראל, על כן נכון הוא מצידי לשאול על פרנסתך.
ח. זכורני שהגה"צ רבי מרדכי פוגרומנסקי זצ"ל היה נזהר ביותר בענייני בריאות גופו בעשי"ת – ואף בעניינים שבמשך השנה לא היה נזהר בהם, ואמר לי שזהו מפני פחדו לעבור ח"ו בעשי"ת על דין "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם" (וכמובן אין ללמוד מזה קולא למקום אחר לעבור על דברי הרופאים).
ט. סיפר לי הגרי"ד סאלוויצ'יק זצ"ל – בן מרן הגרי"ז זצ"ל, שהגר"ח מבריסק לא היה לו הכרעה זמן רב אם לחשוש לשיטת המג"א בעניין זמן קריאת שמע בבוקר, ופעם פסק לחשוש ופעם אמר שאין צריך, ולבסוף הכריע כהגר"א שאין חיוב לחשוש כלל. אמנם לפי השמועה, בעשרת ימי תשובה שחייבים בחומרות, נהג להחמיר.
י. מו"ר הגה"צ רבי משה שניידער זצ"ל היה מגיע באמצע סדרי הלימוד בעשי"ת להיכל הישיבה, והיה זועק ובוכה: "אוי, לא רואים כאן תשובה!", והיה מעורר את הציבור לשוב בתשובה – לכו ונשובה אל ה'.
יא. מידי שנה היה רגיל כ"ק האדמו"ר מגור בעל ה'בית ישראל' זי"ע לבקר בערב יום כיפור את מרן הגרי"ז זצ"ל. פעם בשעה ששהיתי בביתו סמוך ליום כיפור, עבר מרן הגרי"ז זצ"ל מתחת חלון חדרו של הרבי זצ"ל, ואמר לי הרבי: "בא נצא לחוץ להרב מבריסק, שהלא ביקור שלי אצל הרב מבריסק בביתו בוודאי מהווה ביטול תורה בשבילו, וא"כ ארוץ אליו עכשיו ואברכהו בקצרה".
יב. עובדא הוי במחנה הריכוז ברגן בלזן בשנת תש"ה, שהנאצים הארורים ימ"ש שמעו דאסור ליהודים רחיצה ביוה"כ, וגזרו שכולם חייבים לרחוץ היטב במקלחת ביוה"כ, והעמידו על כך שומרים. ורב אחד שם פסק במחנה שלו כשיצאה הגזירה, דכיון דכוונתם להעביר על הדת ובעת צרה הוה בכלל יהרג ואל יעבור, והורה לכולם להמלט. ורבים שמעו בקולו ונמלטו, והרשעים רדפו אחריהם והכו אותם ללא רחם. והרב הנ"ל נשאל, דכיון דאין רוחצים להנאתם א"כ אין זה בכלל איסור רחיצה. וביאר דהאיסור כאן הוא משום חילול השם, ועשו כדת וכדין.
וסיפר לי הרב עמנואל שאביו היה שם וגם ציווה למסור ע"ז הנפש, והוא ברח לסוף המחנה לבית הכסא שם שהסריח מאד והתחבא שם כמה שעות עד הלילה ולא רחץ. וסמך לפסק זה נראה לענ"ד מהר"ן בע"ז [יב.], דמעיין המושך לפני ע"ז לא ישחה לשתות, ופירש הר"ן 'אף שימות', והיינו מפני חילול ה', וגם כאן הורה כן דזהו בכלל חילול ה'.
הבאתי עובדא זו שיהיה לנו לזכות מסירות נפש של עם ישראל, שביום פקודה השבוע יעמוד לנו זכות מקדשי השם שיחתום אותנו לטובה ולברכה.
2/137