"אִישׁ עַל הָעֵדָה… אֲשֶׁר יֵצֵא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יָבֹא לִפְנֵיהֶם" (במדבר כ"ז ט"ז-י"ז)
הגאון רבי איסר זלמן מלצר זצ"ל בעל "האבן האזל" על הרמב"ם, הצטיין באופן מיוחד בענוותנותו הפשוטה. כשבא לפניו תלמיד ישיבה אפילו מישיבה קטנה, היה משוחח ומדבר איתו בלימוד, ומחשיב אותו כאלו עומד בפניו תלמיד חכם בא בימים. וכשהתלמיד הקשה קושיה טובה או עלה בידו לתרץ תירוץ, היה רבי איסר זלמן קופץ משמחה, ומביע התפעלות עצומה "מהדברים הנפלאים והנחמדים".
הרבה פעמים זכיתי להיכנס אליו ולשוחח עמו בסוגיות הש"ס. והנה סיפור נפלא שראיתי, ממנו אפשר להיווכח בגודל הענווה שלו: היה זה ביום י"ג בניסן ערב בדיקת חמץ, נכנסתי לבית כנסת כדי ללמוד, ניגש אלי הגבאי וביקש את סליחתי: האם יכול אני לחפש מקום אחר? היום עסוקים בנקיון המקום לכבוד פסח. פניתי לבית כנסת אחר, ושוב חזרה התמונה על עצמה: הגבאי ביקש ממני לחפש בית כנסת אחר. הייתי אובד עצות: לאן ללכת? 'בלית ברירה' עליתי לביתו של מרן ראש הישיבה הגאון רבי איסר זלמן. הרב קיבל אותי במאור פנים, אמרתי לו שבאתי במטרה "רעדן אין לערנען" – לשוחח בלימוד! ראש הישיבה נענה ברצון ובשמחה, והטה אוזן לשמוע מה בפי. על השולחן היתה מוכנה פרוסת לחם, דברי מריחה וכוס קפה. עד היום אני לא סולח לעצמי מדוע לא המתנתי כמה דקות עד שהיה גומר לאכול, קרוב לשעתיים ארכה השיחה, הרב השיב לי על השאלות שהרציתי בפניו, סתר ובנה. קרוב לחצות היום חזרה הרבנית ביילה הינדא, כשידיה עמוסות בסלים מקניה שערכה לכבוד החג. כשראתה שהצלחת והכוס מונחים כמו שהניחם בבוקר, שאלה את בעלה ראש הישיבה: למה לא טעם כלום? רבי איסר זלמן ענה לה בתמימות: הרי נכנס כאן בן תורה ובא לדבר אתי בלימוד, איך יכולתי להפסיק באמצע? ענתה הרבנית בשאלה: מה היה קורה אם היית אומר לבחור שימתין כמה דקות עד שתגמור לאכול, ואח"כ תקבל אותו בכבוד? הרים רבי איסר זלמן את קולו ושאל בתמיהה: מה… אני פרופסור שצריכים להמתין עלי…?
(לב ישראל)