הרב בנימין גולד
וְאֵת כָּל הָעֵדָה הַקְהֵל אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד (ויקרא ח, ג)
פסוק זה הוא אחד מן המקומות בתורה שהחזיק מועט את המרובה, כך כתב רש"י על דברי הפסוק! המשכן, שגודלו היה פחות מחמשת אלפים אמות מרובעות – החזיק בתוכו את כל קהל עדת ישראל שמספרם היה שישים ריבוא!!!
הקשה על כך החתם סופר, מה בא נס גדול זה ללמדנו? ומדוע אירע נס זה דוקא בחנוכת המשכן?
וביאר החתם סופר, כי המשכן שזה עתה חנכו, הוא מקום עבודת ה', ובזה בא ללמד לדורות עולם, כי עבודת ה' – אין היא תלויה בעושר וברחבות, אלא אף במקום קטן וצר לא יאמר אדם: 'צר לי המקום ואיני חייב בעבודה', אף במקום עוני וצער, אל יאמר: 'איני יכול!'
עניין זה בא ללמדנו, שבמשכן נכנסו כל ישראל אף שהיה המקום צר, כי עבודת ה' היא בכל מקום ובכל זמן, ולא יחפש לו האדם מותרות, לא במאכל ולא במשתה לא בדירה ולא במלבושים, כי העבודה היא פנימית ואינה תלויה כלל במקום ובזמן, בעושר ובכבוד!!
•••
תשתית חייהם של גדולי הדורות התבססה על הסתפקות במועט. מה רבה החשיבות בסיפור שסיפר הגר"א עצמו, על האושר הגדול של ההסתפקות במועט שחזה הוא בימי גלותו, וכפי שסיפר לבניו [מובא בספר 'המגיד' לרבי שלום שבדרון]:
וכך סיפר הגר"א לילדיו: ביום אחד בימי גלותי, התאכסנתי בביתו של יהודי. מיד כאשר נכנסתי, ראיתי עניות משוועת, אך הוא קיבלני בכזו שמחה שאין לתאר. בשולחן הרעוע שבחדרו, ישבו עוד אורחים נוספים מלבדי, יהודים שהיו רעבים ללחם, ובעל הבית היסב עמהם בראש השולחן ושמחתו גדולה, אכלו לחם חם, לחם ומים בלבד, והאושר היה רב, הסתפקות במועט בתכלית!
כאשר חלפו יומיים שלושה לקראת שבת, ריחמתי עליו וביקשתי לעזוב למקום אחר, כדי להקל עליו, אך הדבר כאב לו, ואז שאלתי אותו: "כיצד תרצה כי אהיה עליך למעמסה? מנין לך אוכל לשבת בשביל בני ביתך וגם לאורחים?"
היהודי הסביר לי: "אכן, נכון שאין לנו פרוטה, אבל רעייתי הולכת מידי ערב למקום טחינת הקמח, והיא מקבלת רשות לאסוף את הסובין הנושרים ליד הריחיים, שהיא הפסולת האמורה להיזרק לאשפה, וכך יש לנו ב"ה כמות מספקת של סובין וקליפות, ובמעשי ידיה היא אופה לחם טרי מידי יום, והעניים הרעבים אוכלים לשובע והנאתם רבה מסעודה זו, הם אוכלים דיים לחם טרי".
"ומה עם שבת?" שאלתיו.
והוא ענה לי: "היום יום חמישי, רעייתי עובדת מבוקר עד הערב במריטת נוצות ליד מקום שחיטת העופות, ובשכר זאת נותנים לה השוחטים את ראשי התרנגולים והרגלים בשפע, ואכן גם אם לא אוכלים את הראש וחלקי הרגלים, אבל ברוך השם היא יכולה לשפות על הכירה שני סירים גדולים של מרק עוף נקי. מקדירה אחת אוכלים בליל שבת, ומהקדירה השניה בשבת בבוקר, וכולם שבעים ומרוצים".
סיים הגאון, "נשארתי לשבת, וכמדומה כי מעולם לא ראיתי אדם שמח בחלקו כמוהו. הוא שר וזימר לכבוד שבת, ועניים סביב שולחנו. למד תורה בשמחה כאחד מעשירי תבל. כזו הסתפקות במועט לא ראיתי!"
מעניין להביא גם מה שמספרים על חיי הצניעות וההסתפקות במועט של מרן הגראי"ל שטיינמן שליט"א, שלאחר נישואיו, כשכיהן בישיבת כפר סבא, לא ניתנו במשך חודשים ארוכים מלגות כלל, ובבית היתה ממש חרפת רעב. כששאלוהו מה אכלו בשבת, ענה: שהדבר היחיד שהיה מצוי אז למאכל היו חצילים, והמנה הראשונה היתה חצילים בטעם דגים, מנה שניה חצילים בטעם מרק, ומנה עיקרית חצילים בטעם עוף.
כך גדל רבן של ישראל, שכידוע בעשרות השנים האחרונות לא הכניס לפיו אלא פרורי לחם בדייסה, ודירתו הצנועה להפליא, היא לנס בעיני כל רואיה, איך וכיצד אפשר לגדול גם בדור של מותרות ופינוקים…
מצד אחד מעורר השראה הסיפורים כאן
קראתי כמה ואכ יש להבין כמה אנו מתבכיינים סתם וכמה מותרות יש לנו אבל מצד שני לאכול רק לחם ולקרוא לבשר ודגים מותרות זה לא נכון ובפרט לילדים ונשים כי אחר כך יש מחסור בויטמינים ומינרלים טבעיות בריאות. יותר חשוב לוותר על ממתקים ועל הרבה בגדים וכו'