יעקב א. לוסטיגמן
שוחחנו עם ראש ישיבת 'אחינו' לצעירים, הרה"ג ר' מיכאל ברלין, וביקשנו לשמוע כיצד זה מצליחים אנשי הצוות בישיבה להחדיר אהבת תורה ו'גישמאק' בלימוד התורה בליבותיהם של בחורים שבאים מבתים בהם לא חינכו אותם להשקעה בלימוד התורה דווקא.
"כדי לאהוב את לימוד התורה, כל בחור צריך לדעת שיש לו יכולת להצליח בתחום הזה. אדם מתקשה לאהוב תחום שהוא לא מצליח בו, וזה נכון לכל תחומי החיים, על אחת כמה וכמה לגבי לימוד התורה שבעיני בשר אנחנו לא רואים את הרווח הגשמי שהוא מניב לעוסקים בתורה. אמנם חז"ל לימדו אותנו שמצוות תלמוד תורה היא מהמצוות שאוכלים פירותיהן בעולם הזה, והקרן קיימת לעולם הבא, אבל לא תמיד אנחנו יכולים לראות את הפירות הללו בעיניים שלנו, במיוחד כשמדובר בבחורים צעירים שמתקשים להשקיע עוד ועוד כוחות ומאמצים במשהו שהם לא רואים את הרווח המיידי שהם מפיקים ממנו.
"ואיך גורמים לבחור להרגיש שהוא מצליח בלימוד? יש כמה וכמה דרכים, אבל הדרך הטובה ביותר היא לעודד את הבחור לסיים מסכת. כשבחור חוגג סיום של מסכת שלמה, הוא בעצם מלמד את עצמו לדעת שההשקעה לא היתה לחינם, ושהנה הוא מגיע לסיומו של פרויקט עליו הוא חותם את שמו בשמחה, ומתוך תחושה של הישג אדיר.
אצלנו בישיבה, אנחנו קולטים בחורים שמגיעים מבתי ספר בערי השדה. חלקם מגיעים בלי רקע של לימוד גמרא בכלל, ורובם מגיעים עם רקע של לימוד גמרא ברמה נמוכה והספקים לא גבוהים במיוחד. למרות זאת, כעשרה ימים לאחר תחילת זמן אלול, אנחנו מכנסים את בחורי שיעור א', ופותחים במבצע ללימוד מסכת באופן עצמאי על ידי כל אחד ואחד מהם. מי שצריך קצת עזרה בהתחלה אנחנו עוזרים לו, אבל המטרה היא שכל בחור ילמד בכוחות עצמו מסכת, ואפילו מסכת קטנה וקלה. אנחנו מכינים תוכנית של חלוקת הדפים, כך שהסיום יהיה בחנוכה.
"כל שנה, בימי החנוכה, אנחנו עורכים מסיבת חנוכה גדולה בישיבה, והחלק המרכזי באותה המסיבה הוא סיומי המסכת של הבחורים משיעור א'. כמובן שגם בחורים משיעורים גבוהים יותר מצטרפים אליהם, ולמסיבה אנחנו מזמינים את ההורים שלהם, כדי שיהיו שותפים לרגע הגדול של בניהם, שמסיימים מסכת לראשונה בחייהם.
"השנה ערכנו את המסיבה הזו בפעם ה-11 ברציפות בעזרת ה', היא הייתה שמחה במיוחד עם עשרות סיומי מסכת של בחורים, שעד לא מכבר לא האמינו שהם יוכלו להגיע להישג כביר שכזה.
הניסיון מראה, שכל בחור שמסיים מסכת, יוצא לאחר מכן לדרך חדשה של לימוד מסכת נוספת, וכך סיום גורר סיום, הצלחה גוררת הצלחה, והבחורים עולים ומתעלים בלימוד התורה בסייעתא דשמיא.
"בשנה שעברה, היתה לנו הפתעה מיוחדת. אביו של אחד הבחורים שסיימו מסכת נעמד לפתע וביקש את רשות הדיבור. הוא סיפר את סיפור חייו: הוא נולד במדינה שאין לה יחסים דיפלומטיים עם ישראל, במשפחה שהיתה רחוקה למדי מקיום תורה ומצוות. אבל הם ידעו שהם יהודים, ושאפו להגיע לארץ ישראל. זאת היתה משימה מאוד לא פשוטה עבורם, והם יצאו למסע של למעלה מ-2,600 קילומטרים אותם הם צעדו ברגל.
"בארץ הוא הצליח מאוד. הוא עשה חיל בלימודים וכשהתגייס למשטרה הוא התקדם בסולם הדרגות, עד שהגיע לקצונה. במקביל הוא גם השקיע בלימודים אקדמאיים וכיום הוא מחזיק בתואר שני.
"עברתי כברת דרך ארוכה מאוד", מספר האבא כשדמעות בעיניו. "גם במובן הפיזי וגם במישור הנפשי. עברתי לתרבות אחרת, התאמצתי להיטמע בה, להיקלט בחברה החדשה ולהצליח בלימודים ובעבודה. ברוך ה' זכיתי להצלחות רבות, אבל עכשיו, כשאני עומד כאן והבן שלי מסיים בפעם הראשונה מסכת שלמה, אני לא מצליח להכיל את הרגשות הגואים בי. אני מצהיר בפניכם, שכל המאמצים שלי, כל פסיעה ופסיעה ממיליוני הפסיעות שפסעתי ברגליים כושלות ומיובלות בדרכי לארץ הקודש, כל רגע של עוני, מחסור, רעב וצמא, כל אלו היו שווים רק כדי שאוכל לעמוד כאן עכשיו ולראות את בני מסיים מסכת בפעם הראשונה בחייו. עם לא הייתי עובר את כברת הדרך הארוכה ומהפרכת הזאת, לא הייתי זוכה לכך, והייתי מפסיד את ההישג החשוב ביותר בחיים שלי ובחייו של בני".
1/436