סעודה שלישית שסיימה לאחר צאת הכוכבים, האם עולה למנין 'המאה ברכות' של שבת?
בחיוב אמירת 'מאה ברכות' בכל יום שתקן דוד המלך לפי שהיו מתים מאה נפשות מישראל בכל יום, כתב המשנ"ב (סי' מו ס"ק יד) את חשבון הברכות, והתחיל למנות את החשבון מהלילה, ולא מהבוקר, כדעת רוב הראשונים. וכן משמעות דבריו שהמנין מתחיל מהלילה, ממה שכתב לגבי מנין מאה ברכות בשבת (סי' רצ ס"ק א) שגם בליל שבת ישלים המאה ברכות של שבת.
ויש לדון לענין האוכל סעודה שלישית וממשיכה לתוך הלילה, האם ברכת המזון תעלה למנין הברכות של שבת, כי סעודה זו התחילה מבעוד יום ושייכת לשבת, או שכיון שלמעשה מברך בלילה של יום ראשון, אז הברכות האלו עולים למנין הברכות של יום ראשון?
ובאמת שנחלקו בזה הפוסקים, בשו"ת שבט הלוי (ח"ה תשובה כג) כתב שמצטרפות הברכות של ברכת המזון למנין המאה ברכות של שבת. מאידך, הגרש"ז אויערבך הורה (שיח הלכה ח"ב תשובה א בתחילת הספר) שאם בירך לאחר צאת הכוכבים, הרי זה נחשב במנין היום שלאחריו.
ואלו הנוהגים להתפלל תפילת ערבית של ליל שבת מבעוד יום ואף מקדש מבעוד יום, כתב הגרש"ז אויערבך (שם) שמצטרפות הברכות למנין המאה ברכות של יום שישי ולא למנין של שבת, וכן ברכת הדלקת נרות שבת שהיא מבעוד יום, שייכת למנין המאה ברכות של יום שישי, אלא שהסתפק על הברכות שמברך בבין השמשות לחשבון של איזה יום הן נמנות.
מי שמחמת בריאותו אינו יכול להרבות באכילה, או שיודע שלא יוכל להשלים למנין 'מאה ברכות', האם מכל מקום יש ענין להרבות בברכות?
המשנ"ב (סי' מו ס"ק יד) בהביאו את חשבון מנין ה'מאה ברכות', מצרף את חשבון הברכות שמברך אדם על אכילתו במשך היום, שחשבון שתי סעודות שחרית וערבית, יש שש עשרה ברכות, על נטילת ידים, המוציא, וארבע של ברכת המזון, וכוס של ברכת המזון שמברך לפניו ולאחריו, הרי שמונה ברכות לכל סעודה [ואף אם לא שותה כוס בברכת המזון, הרי אדם שותה ואוכל גם בין הסעודות, ובזה משלים ברכות האכילה].
אדם שמחמת בריאותו אסור לו להרבות באכילה, האם יש ענין להרבות בברכות אחרות שכבר אמר, כדי להשלים את מנין ה'מאה ברכות'? דעת מרן הגרי"ז מבריסק (אילת השחר דברים פ"י פסוק יב, ושו"ת תשובות והנהגות ח"ד סי' קנג) שאין ענין לברך כמה שיותר ברכות. מאידך, דעת מרן הגראי"ל שטיינמן (אילת השחר שם) והגר"ח קניבסקי (אישי ישראל פ"ה הע' סט) שגם מי שלא יוכל להגיע למנין מאה ברכות, יש ענין להוסיף לברך כמה שיכול כדי להשלים המנין, והביא הגר"ח קניבסקי ראיה לכך מהרמב"ם בפי"א מהל' ברכות הט"ז, שכתב יזהר אדם בברכה שאינה צריכה 'וירבה בברכות הצריכות', ומשמע שיש ענין להרבות בברכות אפילו שלא יגיע למנין מאה ברכות.
האם נשים חייבות לברך 'מאה ברכות' כל יום?
בחשבון מנין 'המאה ברכות', הביא המשנ"ב (סי' מו ס"ק יד) את ברכות ציצית ותפילין [שלפי דעת הרמ"א מברכים על התפילין שתי ברכות].
ומכך שמנה המשנ"ב במנין 'מאה ברכות' גם את ברכת ציצית ותפילין, דייק בשו"ת שבט הלוי (ח"ה סי' כג) שנשים אינן חייבות במאה ברכות, שהרי אינן חייבות בציצית ותפילין ולא מנה להן המשנ"ב מנין אחר למאה ברכות. וכן הורה הגרש"ז אויערבך (הליכות שלמה תפלה פכ"ב סכ"ה). ובטעם הדבר ביאר שחשבון המאה ברכות כולל את שלש התפילות של היום וגם את ברכות קריאת שמע, והרי ודאי שפטורות מחלק מהן, ולכן מסתבר שלא חייבו את הנשים במאה ברכות [ויש שהביאו שלדבריהם, לא נתקנה תקנה זו אלא על האנשים וכגירסת הכל בו ועוד, שמתו בכל יום 'מאה בחורים', ועל האנשים היתה קללה ולא על הנשים, ראה בספר ברכת איתן סי' ב].
אכן, יש שהביאו בשם הגרי"ש אלישיב (ישיב משה עמ' יט, פניני תפילה עמ' ע, אשרי האיש פ"ז אות א) שגם נשים חייבות במאה ברכות בכל יום [הלשון בפניני תפילה בשמו 'שרצוי' שישלימו מאה ברכות], וכן הביאו בשם הגראי"ל שטיינמן והגר"ח קניבסקי (נוטרי ברכה עמ' פ, שאלת רב עמ' פ) שנשים ישלימו את מנין הברכות בפירות וירקות.