"סנהדרין זו מסכת שכל אחד יכול למצוא בה מקום להתגדר בו"

הרב יעקב א. לוסטיגמן

כבר 17 שנים מגיע הרה"ג ר' ישראל גלזר מדי ערב לכולל 'דרשו' בשכונת רמות בירושלים, ומוסר לאברכי הכולל את שיעורו הקבוע ב'דף היומי'.

זהו הכולל הראשון שהקים נשיא 'דרשו' רבי דוד הופשטטר בארץ הקודש, לאחר שהחליט להרחיב את רשת הכוללים שהקים בקנדה ובארה"ב גם לארץ ישראל. מדובר בכולל מיוחד במינו, בו לומדים יהודים שבמשך רוב שעות היום הם עובדים במשרות שונות לפרנסתם, ומדי ערב הם שוכחים עולם ומלואו ושוקעים בהוויות דאביי ורבא.

"מדובר בכולל 'צבעוני' מאוד, מבחינת האנשים הלומדים בו", מספר הרב גלזר, "לומדים חסידים וליטאים, ספרדים ואשכנזים, אנשים שעובדים במגוון רחב של מקצועות, בהם גם כמה תלמידי חכמים מופלגים שיש להם ידע תורני עצום, והם כולם יחד לומדים באחדות מופלאה, נהנים מהלימוד, אוהבים את התורה ואת העיסוק בה. אני תמיד אומר שזה כיף למסור להם שיעור. אני נהנה מהמלאכה הזאת ולא הייתי מוותר עליה מרצוני בשום אופן".

הרב גלזר המכהן גם כר"מ בישייבה קטנה 'מיר' בירושלים, אומר ששומעי השיעור הם "אנשים שהש"ס טבוע בדמם", כהגדרתו. "אנחנו לומדים את הדף, ורבים מהם זוכרים אותו מאז שלמדנו אותו במחזור הקודם לפני שבע וחצי שנים… זה מדהים".

פנינו אל הרב גלזר, לרגל תחילתה של מסכת סנהדרין במחזור הי"ג של הדף היומי. שלשום התחילו רבבות לומדי הדף היומי את המסכת הנפלאה הזאת, ורבים עדיין מצטרפים אליהם, כשעדיין אפשר לעשות זאת עם השלמה של מספר דפים קטן יחסית והדבקה מהירה של הקצב בו מחזיקים כל לומדי הדף היומי ברחבי העולם היהודי.

• יש בה דבר מיוחד במסכת סנהדרין, שמי שמסיים אותה, מרגיש געגוע מיוחד אליה ורוצה לשוב וללמוד אותה פעם נוספת. מה באמת הסוד המיוחד של מסכת זו, שהיא אהובה כל כך על לומדיה?

"סנהדרין זו מסכת שכל אחד יכול למצוא בה מקום להתגדר בו", משיב הרב גלזר. "זו מסכת שיש בה פרקים עם הלכות מאוד מעשיות, ויש בה גם פרקים שהיו נוהגים רק בזמן שבית המקדש היה קיים. אם נתחיל מהפרק הראשון, זהו פרק מיוחד במינו שמאפשר לכל אחד מאתנו הצצה לדרך בה מתנהל בית דין של ממונות, ולדרך בה התנהלו בעבר ובעזרת ה' יתנהלו בקרוב גם הסנהדרין הגדולה והסנהדריות הקטנות. זה נושא מאוד מרתק. רובינו הרי לא נזקקים אף פעם להגיע לבית הדין כדי לדון בדיני ממונות, וזה עולם שמרתק כל אדם עם סקרנות טבעית. הדברים האלו נראים רחוקים לרובנו, והנה יש לנו הזדמנות להכיר אותם מקרוב, להבין מכח איזו סמכות יכולים בתי הדין של היום לדון על אף שלא נסמכו, איך חוקרים את העדים, איך מעמידים בית דין, איך מחליטים אם לקדש את החודש ועוד ועוד.

"זה גם נוגע לסוגיות אקטואליות שאנחנו נתקלים בהן בחדשות. כך למשל השאלה עד כמה אפשר לסמוך על אדם שמודה בעצמו שביצע פשע כזה או אחר. יש כיום ויכוח מאוד גדול בין המשפטנים בערכאות להבדיל, אם אפשר לסמוך על הודאת הנאשם או שחייבים להגיע גם לראיות פורנזיות ולעדויות מהימנות כדי להרשיע אותו. אנחנו רואים שעל פי דין תורה, אין אדם משים עצמו רשע, ולא מאמינים לו, אם לא שמדובר בדיני ממונות שבהן "הודאת בעל דין כמאה עדים דמי".

"נעבור לפרק שלישי, פרק "זה בורר", זהו פרק מאוד מעשי היום, שכן חלק משמעותי מדיני התורה מתנהלים בבוררות ואל במתכונת של בית דין ממש.

"מספרים על הגר"ח מבריסק זצ"ל, שפעם הגיע אליו הקצב של העיירה לדין תורה, ורבי חיים המליץ לו לנסות להגיע לפשרה עם הנתבע. אבל הקצב סירב לכך בתוקף ודרש לקבל את כל הסכום אותו הוא תבע. בלית ברירה ניהל רבי חיים את דין התורה בו הפסיד הקצב. בתגובה החל הקצב לגדף את הדיינים, ורבי חיים בגודל צדקותו החליט בערב יום הכיפורים לרצות ולפייס אותו. הוא הגיע לבית הכנסת של בעלי המלאכה, יחד עם שני ילדיו, והקצב שהיה עטוף בטלית ועיניו מלאות דמעות באמרית ה'תפילה זכה', רק ראה את רבי חיים מתקרב אליו ומיהר להכריז בקול "אני לא מוחל לך".

"בהקשר זה אמר הגר"ח, שלפעמים אפשר לראות אנשים שתורמים סכומי כסף גדולים לצדקה למען הזולת, אך אינם מסוגלים לקבל פסק דין כנגדם על סכומי כסף קטנים ולא משמעותיים. וכל כך למה? כי טבע האדם שקשה לו להפסיד בוויכוח…".

• ציבור הלומדים ב'כולל' בוודאי מתרגש עם תחילת לימוד מסכת סנהדרין, וההתחדשות שבאה אחרי תקופה ארוכה של לימוד יסודי במסכת בבא בתרא?

"בוודאי. יש כאן בעצם שתי התרגשויות גדולות. האחת היא על כך שמסיימים את מסכת בבא בתרא שהיא המסכת עם הכי הרבה דפים בש"ס – 176 דף!

"המאפיין של לימוד דף היומי הוא שאתה לא בוחר את הנושא. לומדים לפי הסדר, כובשים עוד דף ועוד דף, לפעמים זה יותר קל, לפעמים פחות, אבל הקצב חייב להישמר. כשאתה מגיע לדף ה-176, ההתרגשות היא עצומה, ובאמת האברכים ב'כולל' החליטו לבטא את שמחתם הגדולה בסיום גדול שנערוך בעזרת ה', עם בשר וסעודה כיד המלך, כדי לציין את הסיום של שלושת הבבות. זה בהחלט הישג לא פשוט לכל אדם, גם לאברכים שכבר סיימו את הש"ס פעמיים, ובעוד שנים אחדות יסיימו אותו בפעם השלישית בעז"ה.

"יחד עם זה יש את ההתרגשות הגדולה על תחילת מסכת סנהדרין שאנחנו התגעגענו אליה וזה בהחלט מאוד מרגש ללמוד אותה שוב.

"שמעתי מהגאון רבי אברהם שמואלביץ שליט"א מישיבת מיר, בנו של המשגיח רבי חיים שמואלביץ זצ"ל, ווארט מאוד חזק בנושא הזה: הוא שואל למה כשמסיימים מסכת אומרים "כשם שסיימנו מסכת זו, כן תזכנו להתחיל ולסיים מסכתות וספרים אחרים".

"לכאורה הניסוח אינו תקין. היה צריך לומר "כשם שהתחלתי וסיימתי כך אזכה להתחיל ולסיים", או "כשם שסיימתי כך אסיים". למה לגבי המסכת הקודמת מציינים רק את הסיום ולגבי המסכתות הבאות מציינים גם את ההתחלה?

"אלא, אומר הגר"א שמואלביץ, היצר הרע לא מנסה להפריע כל כך ליהודי שמתחיל ללמוד מסכת. הוא מתאר לעצמו שאותו יהודי יתייאש אחרי כמה דפים בודדים, ולכן זה לא מדאיג אותו. אבל כשהוא רואה שהיהודי התחיל וסיים מסכת שלמה, הוא כבר דואג מזה שהוא יתחיל עוד מסכתות, כי כבר הוכח שהוא גם מסוגל לסיים, וממילא הקושי להתחיל גדול הרבה יותר במסכתות הבאות. לכן אנחנו מציינים בעיקר את הסיום שהיה קשה, ואת ההתחלות הבאות שגם הן צפויות להיות לצנינים בעיניו של היצר הרע. אבל בעזרת ה', אנחנו וכל עם ישראל מתחילים מסכת סנהדרין בגיל וברננה, ומתפללים לקב"ה שיזכה אותנו גם לסיים אותה ולחזור עליה שוב ושוב בסייעתא דשמיא".