הרב ישראל עקיבא שצ'רנסקי
מאז ומתמיד התפעל חיים דן מהתכונה המבורכת של יכולת ההקשבה הסלקטיבית בה התברכה אוזנו, ואוזניהם של כל בני אנוש.
הוא יכול לשבת באוטובוס, כשהיהודי לצידו, ליד החלון, מנהל שיחת יעוץ קריטית לגבי השידוך ההולך ונטווה לבנו בכורו. האנשים מהמושבים שמאחוריו, ומהמושבים שמלפניו גם כן, מנצלים את שעת הנסיעה לשיחות חוץ לטיפול בכל בעיותיהם האישיות – משפחתיות – עסקיות. והוא, חיים דן, לא שם לב למאום, מכל בליל הברברת האדיר הזה. אבל קורה, ופתאום, מתוך מבול המשפטים, המכ"ם מזהה אמירה כל שהיא, והאוזניים נעשות כאפרכסת, להקשבה לשיחות פרטיות הנזרקות כהפקר לכל דורש לחלל האוטובוס.
*
כך גם קרה, באותו בוקר, ב-422 לכיוון ירושלים.
במושב שלפניו ישבו אב ובנו, וניהלו שיחה ערה וקולנית.
אין לחיים דן מושג, מה אמר הבן, שכך הגיב האב, אבל התגובה נקלטה היטב באוזנו של חיים דן. "שמע מוישי, אתה פשוט שקרן מדופלם!"
חיים דן נדרך. התכופף לעבר המושב שלפניו, ולחש לאב: "סליחה שאני מתערב, באמת סליחה. אבל הצדיק'ל שלך לא שקרן, ובטח לא מדופלם, הוא מקסימום משקר".
"אתה מורה לעברית"? פונה האבא לחיים דן בסרקזם של מובכות.
"אני לא 'מורה', ולא 'לעברית'", עונה חיים דן בענייניות, "אבל אני כן מרשה לעצמי, ממרום גילי, להיות לך למורה ביהדות. ככל ש'תנציח' 'וּתְּקַבֵּע' את המעידה של הבן שלך, ככה גם יקשה עליו להיחלץ מהמידה המגונה.
קח את זה לתשומת ליבך".
*
להעיר לילד בשעה שהוא מועד שהוא עובר עבירה, זה חיובי, וזה חובה. אבל להסביר לילד שהוא 'עברין' 'שקרן' 'גנב מדופלם' זה כבר פלילי.
כשהילד מרגיש, שהסביבה רואה אותו ואת חסרונותיו, כיחידה אחת. חודרת בו ההכרה, 'ששקר זה הוא' 'והוא זה שקר', וממילא, אין לו סיכוי להשתנות. זאת אישיותו. זאת מהותו.
איך אומרות האמהות: "אוי ואבוי, היצר הרע של מוישי שיקר. לאיפה מוישי הלך… איפה הוא מתחבא… או, הנה מוישי… מוישי חזר בתשובה. הוא לא משקר. היצר הרע הלך"…
*
ואיך כל זה קשור לאלול?
'אמר ר' יהושע בן לוי כל מעשה בראשית, בקומתן נבראו, בדעתן נבראו, בצביונם נבראו".
'בצביונם נבראו', מסביר רש"י, שכל הבריאות שנבראו במעשה בראשית, בחרו לעצמם בבחירתם האישית את 'הדמות', בה הם רוצים להיראות.
בראש השנה, שכל הבריאה נכנסת ל'הפעלה מחדש'. אנחנו מקבלים מתנה ממרום, 'לאפס' את 'הדמות' שליוותה אותנו בשנה האחרונה, ולבנות אותה מחדש לפי 'הצביונם' – השאיפה האישית שלנו מעצמינו לשנה החדשה.
ככל שפחות נסתתר, ונתקבע, מאחורי 'מסכת האישיות' של 'זה מה שאני' ו'מה לעשות אני כזה סגנון' כך נוכל יותר בקלות 'להחליק' לתוך הדימוי האישי החדש שאנחנו שואפים לעטות על עצמינו.
*
'דימוי אישי' אינו ענין של מה בכך.
במילים מתומצתות, ויקרות מזהב, שרשם הגאון החסיד רבי יעקב מילר זצ"ל בכתב ידו על ספרו, ונמצאו אחר פטירתו, נכתב כך: "היזהר במחשבותיך, הן הופכות למילותיך. הזהר במילותיך, הן הופכות למעשיך. היזהר במעשיך, הם הופכים להרגליך. היזהר בהרגליך הם הופכים לאישיותיך. היזהר באישיותיך, היא הופכת לגורלך".
לתגובות: @gmail.com7651383
1/216