בבית רבנו נהגו להניח את המפה כבר מליל שישי על השולחנות לכבוד שבת, וביום ראשון בבוקר היו מורידים אותם.
סיפר הרה"ג ר"צ שטיינברג: באחת השנים הגיע רבנו למסור שיחה בבאר שבע ביום חמישי על רוממות השבת. למחרת סיפר לי אחד, שכבר באותו ערב הוא ערך את שולחן השבת בביתו בגלל חביבות המצווה. כשסופר המעשה לרבנו לאחר מכן, הוא פרץ בבכי של התרגשות (מוסף ית"נ יתרו תשע"ד).
רבנו היה רגיל לפני שבת לסדר את דוד המים של שבת, ואת זה היה מכין בעצמו לכבוד שבת. בערב שבת וערב יום טוב נהג כחומרא על עצמו שלא לאכול בצהרים כלל, רק בבוקר. הקפיד שלא יעשו מלאכות גדולות בבית בער"ש אחר חצות. פעם אחת החליפו את הדוד שמש ביום ו' בקיץ אחרי חצות, ורבנו לא רצה להשתמש במים החמים לפני שבת בגלל זה.
מתי שבאתי אליו ביום שישי, היה נותן לי גלויות (דואר אויר) לשים בתיבת דואר, ואמר לשים זאת רק אחרי השעה 12:30, שאז ודאי כבר לא יקחו זאת בערב שבת (הדואר עובד ביום ו' עד השעה 12:00) ולא יהיה בזה שום חשש חילול שבת.
סיפר רבנו ששמע שהחידושי הרי"ם שאל את המשרתת שעבדה בביתו של בעל הנועם אלימלך, איך הי' נראה אצלם ערב שב"ק? וענתה: כמו ערב יום כפור… (הרה"ג רד"מ יונגרמן, קו' להבין ולהשכיל שבת).
רבנו היה מחליף לכבוד שבת את כל הבגדים, אפילו כיפה ונעליים, ולובש מגבעת ומעיל עליון מיוחדים לשבת (עי' משנ"ב סי' רס"ב סק"ה, כף החיים סקכ"ה). וכשנסע רבנו לחו"ל, הקפיד באריזת הדברים בעיקר על צרכים רוחניים, למשל הקפיד שיכניסו את כל בגדי השבת כפי שרגיל להחליף את כל בגדיו ממש מכף רגל עד ראש, כמבואר בהלכה.
פעם אחת היה רבנו שבור מאוד, ושאלו נכדו על מה ולמה, ואמר שעבר עבירה והוא צריך תשובה. ושאלו מה העבירה? ואמר שהנה יש הלכה שצריך למשמש בכיסו בערב שבת, אמנם הוא יש לו בגדים נפרדים לשבת לכן אינו צריך לבדוק, אבל השבוע לבש פעם אחת את הבגדים באמצע השבוע ונמצא שנתחייב לבדוק ולא בדק [ואפי' שלא היה כלום בכיס, אבל את הבדיקה לא עשה].
(גיליון 'דרישה וחקירה' מתוך 'כאיל תערוג')