הגאון רבי שלמה צבי אטיק זצ"ל, אבי משפחת אטיק המפוארת, שנפטר לפני יותר משלשים שנה, בהיותו בחור צעיר נתייתם מאביו וחי בדחקות עצומה. אמו עמלה קשה להרויח כמה פרוטות אבל לא הספיקה להשיג יותר מלחם צר ומים במשורה. הוא למד אז בישיבה בצפת בהתמדה גדולה כאילו הי' העשיר שבעולם, אבל בגדיו הקרועים והטלאים שעליהם הראו לכולם מה מצבו.
פעם בא איזה נדיב לישיבה וביקש לתמוך בבחור חשוב ונצרך גדול. ההנהלה חשבה מיד על הבחור החשוב שלמה צבי אטיק, שהרי מי גדול כמוהו, ומי נצרך כמוהו. קראו לו ואמרו לו שיש תומך בשבילו. ענה ואמר – יש לי 'שטיצער' כבר! (יש לי תומך!) אמרו: אין החי יכול להכחיש את החי! אין דחקות כמו שאתה חי בה. מי השטיצער שלך?
ענה בעוז: "הקב"ה הוא התומך שלי, ואיני מסכים לשום תומך אחר!" אמרו לו שאין הוא בר הכי להחליט! אך הוא בשלו, אינו זז כמלא נימא. אמרו לו: ניגש ביחד לבית דין והם יחליטו!
עכ"פ הסוף ידוע – שיצא ממנו ת"ח מופלגים זצ"ל ויבדלחט"א, ומשפחה של ת"ח מופלגים משכמם ולמעלה, קע"ה, וכן ירבו עוד ועוד.
ועוד מעשה שסיפר לנו אחד מבני העליה הי"ו של ישיבת מיר הק', שבחתונה שלו קנו לו דירה – אבל חלק נשאר עליו לשלם, וכסף מנין? אין לו פרוטה לפורטה. חשב על הלוואה מההוא ומתנה מפה ושם, עד שהקב"ה האיר עיניו במה שהוא אומר בכל יום בברכת המזון, בברכה השלישית המשולשת בברכות – "ונא אל תצריכנו ה"א לא לידי מתנת בשר ודם, ולא לידי הלואתם, כי אם וכו'" – היינו, הרי ביקשתי כחמש מאות פעם כל שנה ושנה, שלא אצטרך לבשר ודם כלל! א"כ, מכאן ואילך איני רוצה שום הלוואה, שום מתנה, אלא מאמין אני באמונה שלימה שאקבל מידו המלאה ולא בשום דרך אחרת!
והתחזק בזה שוב ושוב. ועבד על עצמו שיהא ברור לו כשמש שיקבל מה שצריך, ולא נתן שיכנס למוחו אפי' צל של ספק ולא שום מחשבה של איזה עצה אם לבסוף לא תגיע הישועה – כרגיל בבוטחים שלא באמת – אלא באופן ודאי.
אחרי כמה ימים אביו מסר לו שאחותו, היינו דודתו של האברך הנ"ל) שגרה בחו"ל ביקשה ממנו שרצונה לקנות חלק ההדירה שקנה עבור בנו זה. אין רצונה ואין דעתה לדור שם, אלא שיהא לה חלק בדירה כדי שיהא לה קנין קרקע בא"י. וכמה רוצה היא לתת עבור חדר אחד? – מאתיים אלף דולר! בדיוק הסכום שהוא צריך לשלם כעת עבור החלק שנשאר עליו בקניית הדירה!
הבקשה "לא לידי מתנת בשר ודם ולא לידי הלוואתם" – נתקיימה בו במלואה!
(מעובד מתוך גיליון 'סיפורי ביטחון על הפרשה')
2/468