סיפר לי הרב הגאון הנודע ר' אלימלך חשין זצ"ל, מלמד דרדקי ותיק, מחשובי המלמדים בתלמוד תורה 'עץ חיים' שבירושלים עיר הקודש זה למעלה משישים שנה (אחיו של בעל 'המסורת' זצ"ל), שבאחד המחזורים היה בכיתתו ילד מופרע קצת שלא עשה חיל בלימודיו, הוא הפריע הרבה בכיתה והתנהגותו לא הלמה את הליכות החיידר החשוב.
מה עושה מלמד במקרה כזה? הוא החליט להזמין את האב לשיחה נוקבת ולנסות לטכס עצה יחדיו. קבע לו אפוא המלמד זמן והאב הגיע לתלמוד תורה בשעה המיועדת. משרק ראה המלמד הפיקח את האבא, מיד הבין את כל האפשר לפניו… האב כבר ידע מהבעיות והקשיים שמחולל הבן יקיר שלו, אבל טען שאין לו שום שליטה על הילד, וגם הוא אינו רואה שום הצלחה בחינוכו ואינו יודע כיצד ניתן להחזירו לדרך הישרה, "ולכן", סיכם, "אינני יכול לעשות ולא כלום!".
ניסה המלמד להציע לאב להצמיד לילד מורה פרטי, שיעזור בחינוכו ובקידומו בלימודים. הוא הסביר שלפעמים הצמדת חונך הקרוב לנפש הילד ולחייו ומתחבר עמו באהבה ובקירוב לב ונפש, מועילה מאוד לא רק להצלחתו בלימודים אלא גם לכללות חינוכו ולעיצוב נפש הילד ומידותיו לטוב. אבל האב דחה את ההצעה בטענה שאן לו שום אפשרות לממן עוד מורה פרטי או חונך: "בקושי מחזיק אני את משפחתי מעבודות ניקיון בית המדרש ושאר מקומות מזדמנים, ואין באפשרותי בשום אופן לעמוד בנטל של הוצאות נוספות. ואם כן", חזר שוב על טענתו, "מה יכול אני לעשות? אינני יכול לעשות ולא כלום!".
אמר לו המלמד: "טעות גדולה היא בידך! יכול גם יכול אתה לעשות הרבה מאוד – יכול אתה להתפלל! הנה הבן שלך נמצא בבעיה רצינית, חייו מתפתחים לאפיקים בלתי רצויים בלשון המעטה… יכול אתה להרבות בתפילות עבורו ולשפוך דמעות כמים!".
האב כשומעו ניצת בו זיק שלהבת קודש וימלא לבו תפילה. הוא לא הסתפק בתפילות ובבכיות הרבות שלו ושל אשתו, אלא חיפש עצות נוספות להרבות בתפילות עבור בנו. הוא היה גר באחת השכונות העתיקות הקרובות ל'שערי חסד', והיו דרים שם בשכנותו כמה תלמידי חכמים חשובים, גם באותה חצר וגם בשכונת שערי חסד הסמוכה. הוא פנה אליהם ושח להם את צרת בנו, ואמר להם: "אינני מבקש מכם תרומה כספית כלל, רק תרומת 'זמן' – הקדישו נא זמן מועט ביום, כמה דקות, והתפללו נא עבור בני". כך ניגש לכמה וכמה תלמידי חכמים בבקשה זו.
הם נענו לבקשתו בחפץ לב ובכובד ראש באשר ראו את הילד והכירו הליכותיו (בהיותו בן 'המנקה' של בית הכנסת), וכמאמר החכם מכל אדם בספר החכמה (משלי כ, יא): "גם במעלליו יתנכר נער, אם זך ואם ישר פעלו", ואכן הם ניגשו להתפלל עבור הילד. גם כמה תלמידי חכמים שכנים לקחוהו ללמוד עמו מעט בבית הכנסת, זה עשרים דקות וזה רבע שעה, ופקחו עיניהם על חינוכו, חיזקוהו ועודדוהו. גם נוצר קשר עם המלמד, הרב ר' אלימלך הנ"ל, שכששמע שלומד הילד עם אלו התלמידי חכמים שמח מאוד, כי הכירם לאנשי צורה והוא כיוון אותם כיצד ומה לדבר על לב הילד.
לא עברה תקופה ארוכה מאז שהתחילו התפילות והנס התרחש לפליאת לב כל רואיו, הוריו ומוריו – לב הנער התהפך לטובה מקצה אל קצה.
מהיום הזה גדל הילד ונעשה גדול מאוד בתורה. הוא משמש כאחד מגדולי מרביצי התורה שבארץ הקודש.
לא ייאמן מה תפילה יכולה לעשות! להפוך ילד מקצה לקצה! ר' אלימלך זצ"ל הדגיש לי בבירור, שלדעתו בזכות התפילות הנלהבות של האבא והאמא נתנו בלבם משמים את העצה לבקש מאותם תלמידי חכמים חשובים שיתפללו עבור הילד וילמדו עמו, והם פעלו הישועה עבורו.
למדנו מטיב מעשה זה, שלעולם לא יאמרו האב או האם מה יכולים אנו לעשות, אין באפשרותנו לעשות כלום… יכול אתה גם יכול! להתפלל ולהתפלל ולהתפלל! וכן גם לבקש עזר מאנשים אחרים שכן יכולים.
***
עוד סיפר לי הרב הגאון ר' אלימלך זצ"ל, על אשתו הרבנית הנודעת מרת גאלדע חשין ע"ה, שהייתה ידועה כאשה צדקנית ביותר והקפידה ביותר בביתה על הצניעות ועל החינוך הטהור כדרכם של בני ירושלים של מעלה, ולא הסכימה לזוז כקוצו של יו"ד ממנהג אבות ואמהות בני קרתא דשופריא. כל צאצאיה כולם בנים ובנות, נכדים ונכדות, כולם מתחנכים בדרך החינוך הטהור של ירושלים של מעלה. היא הניחה אחריה דור ישרים נפלא.
בהיות בעלה מלמד דרדקי, מחשובי ותיקי המלמדים, הייתה נוהגת לבקש ממנו את שמותיהם של הילדים המתקשים בלימודם אצלו בכיתה ואת שמות אמותיהם, והייתה מתפללת עבורם. לאחר כמה ימי תפילה פנתה אליו בשאלה: "נו, איך המצב כעת עם יעקב בן אסתר, יש איזה שיפור?", והוא אומר: "לא מספיק"… אמרה היא: "אם כן, אתפלל עוד יותר. ומה עם יעקב משה בן רבקה", – "ב"ה יש שיפור ניכר"… "אם כן", אמרה, "אמשיך להתפלל שיעלה ויתעלה עוד יותר"… וכך הייתה עוקבת ומתפללת בלב חם על ילדי הטיפוחים של בעלה הגדול.
ולא בכדי אמרו עליה פיקחי ירושלים, שהיא היא הרבי של אנשי ירושלים…
***
באחד מסניפי 'קופת חולים' שבמרכז ירושלים עיר הקודש הייתה אחות ששימשה בתפקידה שנים רבות. היא הייתה חופשית גמורה, ורחוקה לגמרי מכל דבר שריח של דת מריח ממנו.
כך היא חיה שנים רבות, עד שלפתע ביום בהיר אחד עשתה פתאום את הצעד הנכון והחשוב ביותר בחיים, כשהיא חזרה בתשובה שלמה וביצעה מהפכה גדולה בכל אורחות חייה!
הכל התפלאו על התפנית שחלה בהשקפת עולמה. המה ראו כן תמהו, כיצד אירע הדבר הגדול הזה, ומה הביא אותה לכך?
יום אחד, כשישבה עם חברותיה הקרובות בקופת חולים, עלה הנושא המרתק והמסקרן בשיחתן. האחות נענתה להפצרותיהן וגילתה בפניהן את סוד הדבר:
"זה מתחיל בכך שבתי השנייה חזרה בתשובה לפני שנים מספר", פתחה האחות בסיפוריה, "וכאשר ראיתי ועקבתי מקרוב איך היא נהפכה לאדם אחר לגמרי, התרגשתי מאוד! היא כולה אומרת הוד והדר, לבושה בצניעות נאה כראוי לבת מלך! כל התנהגותה בטוב ובנעימים, בזהירות ובשמירה ראויה על קלה כחמורה. האושר המציף את חייה לא יסולא בפז! בראותי את האור המיוחד המאיר את פניה ואת השכינה השרויה עליה, לא יכולתי להישאר אדישה מן הצד! הלכתי אף אני וביתי בעקבותיה…".
"אבל כיצד קרה המפנה הגדול בחיי בתך?", שאלו תמהו החברות. "לא נראה שבבית לא דתי כשלך היא קיבלה איזה סממן של חינוך דתי… וכיצד אפוא החלה היא בתהליך התשובה?".
"זה כבר סיפור אחר לגמרי", ענתה האם כממתיקת סוד, "ואם לומר את האמת, בתוך תוכי תמיד ידעתי שאחד הילדים שלי בסופו של דבר יחזור בתשובה!",
"ככה? כיצד? איך?", הסקרנות רק הלכה וגברה.
"אכן כן! לפני שנים רבות", פתחה האם בשנית, והפעם בסיפורה של הבת, "הייתה כאן אשה מבוגרת אחת שהגיעה כסדר מדי שבוע לבדיקה שגרתית כאן, בקופת החולים, ובעודה יושבת נינוחה וממתינה בתור החזיקה בידה סידור תפילה קטן. כל הזמן היא התפללה בו באדיקות ובהתלהבות כששמחה מיוחדת נסוכה על פניה בעת תפילתה.
"המראה הזה ריגש אותי במיוחד והרעיד את מיתרי לבי בכל פעם מחדש. באחת ההזדמנויות כששוחחתי עם אותה אשה צדיקה, שאלתי אותה לפשר תפילותיה הרבות בסידורה הקטן, והיא בסבלנות ובאהבה רבה ישבה והסבירה לי עד כמה שיכלה על מהותו של הסידור ועל תפילותיו. 'שלוש פעמים ביום מתפללים אנו: תפילת שחרית, מנחה וערבית', הסבירה במתק לשונה, 'ובשבת קודש יש תוספות ושינויים בתפילות לפי עניינה של השבת; כמו כן בחגים יש תפילות המתאימות לכל חג, וכן לראש השנה וליום כיפור וכיוצא בזה'. היא ענתה לכל שאלותיי בפרוטרוט, וכך ערכה לי היכרות ראשונית קצרה עם אחד הספרים המיוחדים וההיסטוריים ביותר של האם היהודי: הסידור!
"השיחה הזו נגעה ללבי, מאז התקשרתי ונמשכתי מאוד אל הסידור הקדוש, המכיל בתוכו נהרות נהרות של תפילות חמות של אבות ואמהות מכל הדורות, לכל עת ולכל מצב! נפשי כמהה וצמאה גם כן לכמה מילים של תפילה… הלוא גם אני יהודייה! ונשמתי כמהה ובערה להתקשר עם בוראה!
"יום אחד ניגשתי אל אותה אשה צדקת וביקשתי ממנה עזרה קטנה בצורת התחברותי עם הסידור – גם אני רוצה להתפלל! אמרתי, אבל בהיותי לא דתית אבקש רק דף אחד בלבד מתוך הסידור, אסתפק לבינתיים בזאת… איני רוצה ללכת רחוק מדי… אנא במטותא, שלפי נא לי איזה דף אחד המתאים בעבורי לתפילה מתוך הסידור!
"נענתה האשה לבקשתי בחפץ לב, היא בחרה לי דף אחד מתוך סידורה, ניגשה אל מכונת הצילום שבמשרד וצילמה היטב את אותו דף כדי שאוכל להתפלל בו יום יום כאוות נפשי ונשמתי. מאז התחלתי להקדיש שעה קלה מדי יום להתייחדות עם יוצרי וקוני, מלך העולם, והתפללתי לפניו את אותו הדף בלבד!
"בין התחינות שקיבלתי בצילום אותו דף הייתה גם תפילה להצלחת הילדים, כך הבנתי מתוך המילים: 'ונהיה אנחנו וצאצאינו וצאצאי צאצאינו, כולנו יודעי שמך ולומדי תורתך לשמה!' – כיום יודעת אני שזהו קטע מתוך 'ברכות התורה' הנאמרת בכל בוקר – בשעתו כבר הרגשתי שתפילותיי קולחות ובוקעות מלבי היישר אל אבי שבשמים, ונפשי כמו חשה והרגישה שבבוא היום ישוב אחד מילדיי בתשובה שלמה, להיות מיודעי שמו יתברך!
"ואכן לא ארכו הימים, וכפי שסיפרתי לכן, בתי השנייה חזרה בתשובה שלמה ונישאה לאיש מיוחד חכם ונאה, בעל תשובה כמוה, והקימו יחדיו בית נאמן בישראל, בית שכולו אורה, קדושה ושמחה, אשר למראהו לא יכולתי להישאר באדישותי מרחוק. תיכף הלכתי אף אני בעקבות בתי וחזרתי בתשובה שלמה, לאורך ימים ושנים טובות!", סיימה האחות את סיפורה המופלא!
(מתוך הספר 'טיב המעשיות')