וַיִּתֶּן לוֹ מַעֲשֵׂר (בראשית יד, כ)
איש אחד מחו"ל הגיע למרן הגרי"ז מבריסק ואמר לו שיש לו עבורו מאה דולר, והמשיך בדיבור. שאלו הגרי"ז: מה עם הכסף? אמר לו: שכחתיו במלון. שאלו: וכמה יש לך עכשיו בכיס? חיפש ומצא שלושים דולר. המשיך הגרי"ז: אולי יש לכם עוד כסף בכיס אחר? ומצא עוד כמה דולרים ונתנם להרב. תמהו בני הבית על הנהגה זו, הסביר הגרי"ז: ברגע שאמר שיש לו הכסף עבורי הרי נעשה ברגע זה גבאי צדקה ויש חשש שישכח להביא הכסף, והנני מחויב להציל כמה שאפשר מכספי צדקה.
*
מרן רבי יחזקאל אברמסקי בא פעם לבקש מגביר מסוים סכום עצום לטובת ועד הישיבות, ועלה לביתו ודפק על דלתו וביקש הסכום. ענה לו הגביר המתן עד למחר, ואז אחשוב בדעתי. למחרת אמר לו: הצ'ק נתון על השולחן, בתנאי שתבאר לי כוונת חז"ל "גדול המעשה יותר מן העושה" – אני נותן חמישים אלף רובל, ושכרך גדול ממני – שאתה הוא המעשה?
השיב לו רבי יחזקאל: בוודאי שכרך גדול למאוד, בכספך מצילים עשרות אברכים בני תורה לצורך פרנסת החג, אך את הבושה והדפיקה בלב שהייתה לי בשעה שבאתי לדפוק על דלתות ביתך לבקש סכום נכבד כזה – דפיקה זו עולה יותר מחמישים אלף רובל.
*
בשבת (קיח,א) איתא, אמר רבי יוסי יהא חלקי מגבאי צדקה ולא ממחלקי צדקה. ביאר במרדכי (פ"א דב"ב סי' תק"ב) פירוש משום דמחלקין לקרובים יותר, עיי"ש, אף על גב דרשאי ליתן לקרובים.
כדאי להביא שמרן הגרש"ז אויערבאך אמר לי: כדי לא להיכנס בחשש 'מחלקי צדקה', ובפרט שלפעמים נותן לקרוב יותר מאדם זר, הוא נוהג שכשנותן לו גביר סכום לחלק לצדקה, אומר לו: האם אתה מסכים ליתן הכסף 'עבורי' ואעשה בו מה שארצה? ואם הגביר הסכים, לקח ממנו הכסף, בהטעימו שאז הכסף הוא שלו 'ולא כספי צדקה' ממילא יוכל לעשות מה שירצה.
וסיפר לי שבעבר היה אצלו הנגיד הנודע מחזיק התורה בכל העולם ה"ה ר' משה רייכמאן, ונתן לו צ'ק על סכום גדול. אמר לו: האם אתה מסכים ליתן הכסף עבורי ולעשות בו כרצוני? ענה לו כן. וכדי להיווכח בהסכמתו האמיתית יצא הגרש"ז למטבח והביא קופסת גפרורים והצית גפרור וקרבו לצ'ק. שאלו ר' משה: 'רבי מה הנכם עושים?' אמר לו: אני רואה שהנך לא מסכים באמת שאעשה בצ'ק מה שארצה, א"כ למה לקחת ממך כסף.
(מתוך מידות והנהגות טובות)