"קטונתי מכל החסדים" (לב יא)
הגאון רבי אהרן קצנלבוגן זצ"ל, קיבל פעם 'נתינה' חשובה ביותר, מאת גביר נכבד בחוץ לארץ, בשביל ה'חלוקה' עבור תלמידי חכמים חשובים עניי ירושלים. באותה תקופה שרר בירושלים רעב גדול, וכל פרוטה הייתה חשובה מאד, כדי לסייע מעט בגודל הדחק.
סדר ה'חלוקה' באותה עת היה על פי קבלות עם שמות המקבלים, כשכל 'מקבל' נצרך לחתום את שמו על הקבלה, ולאשר בזאת שאכן הגיע הכסף לידו, כדי להראות אחר כך לנדיבים מה נעשה בכספם, וכמה קיבלה כל משפחה, לפי מספר הנפשות וכו'.
כאשר הגיע רבי אהרן זצ"ל אל ביתו של הגאון הצדיק רבי שמואל תפילינסקי זצ"ל, להעניק לו את התמיכה ההגונה, לא הסכים אותו צדיק בשום אופן לחתום על הקבלה כנדרש. וטעמו ונימוקו עמו, מאחר שהדפיסו בתחתית שטר הקבלה, שהמקבלים מודים לגביר הנכבד על הנתינה היפה, ומבקשים שגם להבא לא ישכחם וימשיך לתמוך בהם. על כך לא הסכים הצדיק רבי שמואל לחתום: "זה שקר!", אמר, "אין אני מבקש ממנו כלום! אינני תולה בטחוני באותו גביר בשר ודם שלא ישכחני; אני מבקש את פרנסתי אך ורק מהשם יתברך בלבד! במקרה זה – אותו גביר הוא השליח להעביר אלי את ברכת השם, אבל אינני מסכים בשום ואופן להשליך יהבי עליו שלא ישכחני!".
ניסו הגבאים להפציר בו שלא יאבד את תמיכתו, והרי שורה זו מודפסת בכל פנקסי הקבלות בשווה וכו', ואין היא בקשה אישית ממנו – אך הוא לא הסכים בשום אופן לחתום, והצהיר ברורות שאם זה מעכב בדיעבד שלא יקבל את התמיכה בלא חתימתו, עדיף לו לוותר על התמיכה…
אולם רבי אהרן ברגישותו, הכיר היטב את גודל הדחק שבבית הצדיק, וברוב טובו וחסדו לא רצה להשאיר את המשפחה החשובה בלא התמיכה, ולכן הנפיק עבורו קבלה מיוחדת בהשמטת שורה זו.
לא היה אכפת לו לרבי שמואל הצדיק להפסיד את הכל, ולהישאר ברעב ובמצוק… על האמונה לא היה יכול לוותר, את האמונה אין מוכרים בכסף!
יהודים של פעם!
באחת משיחותיו פרש מרן רבינו החפץ חיים זצוק"ל, את נוסח ברכת המזון: "כי הוא קל זן ומפרנס לכל" – על פי מעשה נאה:
פעם נקלע אורח לעיר הגדולה והוא רעב וצמא מאד. בבית הכנסת המקומי שלחוהו המתפללים לקבל סעודה דשנה בבית 'הכנסת אורחים' המקומי, שם מגישים כל העת אוכל ומשקה בשפע לכל דכפין, חינם אין כסף.
כשבירר את הכתובת המדויקת של המקום, הדריכוהו המקומיים בטוב לבם כיצד להגיע לאותו בית.
בהגיע האורח אל הכתובת טעה, ודפק בטעות על דלת השכן ממול, בעל 'טחנת קמח', אדם שהיה רע מעללים.
כשפתח בעל הבית את הדלת שאל האורח הזר למבוקשו, והלה ענה ששמע שמחלקים כאן ארוחות חמות ומזינות… אמר לו בעל הבית: "אכן מחלקים כאן אוכל בשפע, אבל בשביל כך צריך קצת לעבוד! עמוד נא כאן על הריחיים, תטחן את החיטים מספר שעות, ולאחר מכן תסעד את לבך".
בלית ברירה ניגש האורח למלאכה הקשה והמפרכת, ולאחר כמה שעות עבודה מאומצות חש שכל גופו חלש והרעב מציק לו מאד. בעל הבית נהנה מן העבודה, והראה לו את דלת הדירה שממול. שם שכן בית 'הכנסת אורחים' בו חילקו ארוחות כל העת לכל דכפין. "הנה, שם תקבל את האוכל שלך…" – סינן בעל הבית בבוז, וטרק תוך כדי כך את הדלת אחריו.
נכנס האורח אל דירת השכן, וסעד את לבו בטובי המאכלים כיד המלך. כשסיים את ארוחתו ופנה ללכת, העיר לו המארח בחיוך: "תאמר נא 'יישר כח'!"
"על מה יישר כח?", שאל האורח.
ענה לו האיש: "הלא אכלת פה ב'הכנסת האורחים' כיד המלך וקיבלת כל מבוקשך מבלי לשלם!"
האורח השבע התפלא מאד: "הלא עבדתי בשביל ארוחה זו קשה מאד!"
או אז נודעה התרמית, שהשכן פשוט ניצל את תמימותו…פנה המארח אל אורחו ואמר: "שוטה שבעולם, אותו שכן רק ניצל אותך היטב, ואילו אני נתתי לך"…
בסיפור זה, שכמובן אינו אלא 'משל', הסביר החפץ חיים פשר ברכת הזן:
הלא אף אנו מקבלים את הפרנסה ואת המזון מן המארח הגדול, מלכו של עולם, שהוא "קל זן ומפרנס לכל ומטיב לכל, ומכין מזון לכל בריותיו אשר ברא", אלא שאנו בטיפשותנו – במקום לפנות אל הכתובת הנכונה, נותנים את עצמנו וכל כוחותינו וזמננו לעבודה יתירה, שאינה מוסיפה הרבה לפרנסה…
עלינו כמובן לעשות את חובת ההשתדלות, כל אחד לפי עניינו, אבל לא להתמסר רק לרדיפה אחר הממון, ולבטל קביעות עיתים לתורה, או תפילה בציבור, וחינוך הבנים והבנות וכו'.
*
סיפר לי יהודי נאמן, איש עסקים נכבד מארצות הברית, שיש לו בביתו 'שעון מעורר' [וועק זייגער], אשר 'נתקע' בשעה 6:13 בבוקר. כל הניסיונות לשנות את שעת היקיצה לא צלחו, גם כשניסה להפסיק את פעילות המפסק המעורר לא עלתה בידו – השעון התעקש לצלצל מידי יום ביומו באותה השעה בעקביות: שש ושלוש עשרה דקות בבוקר!
כשסיפר על כך לחברו בבית הכנסת, העלה הלה השערה, שמא רומזים לו כאן על 'עניין' מסוים. שכן 613 עולה כמניין 'תרי"ג', שהן תרי"ג מצוותיה של תורה! וכידוע שקול 'איסור ריבית' כנגד כל מצוות התורה כולה ['רבית' (עם הכולל) בגימטריא 'תרי"ג'], ובהיותו איש עסקים, אולי רומזים לו מן השמים להיזהר מאיסור ריבית…
האיש סבר וקיבל. הוא הגיע ב'נסיעה' לארץ ישראל, ובהיותו בעיה"ק ירושלים ת"ו, עלה לביתו של מחותני, הגאון הצדיק הנודע רבי יעקב בלוי זצוק"ל, דיין ומו"ץ דפה, ורב דשכונת סנהדריה, שהיה מומחה עצום בכל ענייני ריבית כנודע, וגם חיבר חיבור מיוחד בזה, שנתקבל בכל תפוצות ישראל.
בעלותו לבית הרב, הציע בפניו בפרוטרוט את כל ענייני עסקיו, ותהליך מחזור הכספים, ההשקעות, התנובה והתשלומים השונים, ולתדהמתו גילה הגאון עיסקא מסויימת שיש בה איסור ריבית דאורייתא! התברר, אפוא, שאותו סוחר נכשל בשוגג בעבירה חמורה זו שנים רבות!
אמרתי לאותו יהודי, שכנראה הייתה לו זכות מיוחדת שעוררוהו מן השמים לבדוק את מסחרו אם אין בו חשש איסור. כי בהיותו איש ירא שמיים וחפץ להתהלך בדרכי ישרים, כבר העידו חכמינו ז"ל (מכות י:) "בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו". ולכן זכה מן השמים שרמזו לו על כך ב'תקלה' שבשעון המעורר…
(מתוך הספר 'טיב המעשיות)