החברותא שלי, הרב אהרן גודמן שליט"א, אמר לי בשם מרן ה"סבא מקלם" זצוק"ל, על הפסוק "ק-ל אמונה ואין עול, צדיק וישר הוא".
מה שבח הוא למשפטי השם יתברך שאין בהם עוול, וכי במשפטי בני אדם מותר שיהיה עוול? מרן הגה"צ רבי ישראל סלנטר זצוק"ל, הסביר שבמשפט בשר ודם נלקח בחשבון רק שיעור הצער והכאב של החוטא עצמו, ואף שבהכרח מעונשו של החוטא נגרם צער וסבל גם לסובבים אותו, אם זה לבני משפחתו או לידידיו ומכריו, הרי אין באפשרותו של בשר ודם להתחשב בכך בגוזרו את עונשו של העבריין.
נמצא אפוא, שבכל עונש שניתן ע"י בשר ודם, בוודאי נענשים וסובלים גם אלו הנקיים מכל חטא ואשמה. אבל להבדיל, משפטי ד' אינם כן, כל פרט ופרט נלקח בחשבון – אין צער, ולו גם הקטן ביותר, הנגרם לאדם בדרך מקרה. עונשו של החוטא, כמו גם של הסובבים אותו, נמדד בדיוק מופלא. אם עלול להיגרם צער או בושה לאדם אחר שאינו ראוי מצד עצמו לעונש זה, הרי לא ייענש החוטא כלל וכלל. וכן גם מתפרש הפסוק: "משפטי ד' אמת – צדקו יחדיו".
כך יתפרשו גם דברי הגמרא במסכת ראש השנה יח' ע"א: "וכולם נסקרין בסקירה אחת" – אמנם כולם עוברים לפני הקדוש ברוך הוא בזה אחר זה, כלומר, כל אחד נידון לבדו לפי זכויותיו וחובותיו, אף על פי כן עדיין יש מקום ל"כולם נסקרין בסקירה אחת", שאם יש אחד בכולם שאין מגיע לו הצער, נפטר גם החוטא מעונש. מרן הגר"א לופיאן זצוק"ל, היה רגיל להוסיף, שלאור הדברים כדאי לאדם להרבות לו ידידים ואוהבים, ועל ידי כך יוכל להינצל ביום הדין. שכן, אף אם יחטא ולפי מדת הדין יגיע לו עונש, יצטרכו בשמים לקחת בחשבון את הצער שייגרם על ידו לידידיו. ואם הם טובים וישרים במידה כזו שאין מגיע להם הצער לא יענישוהו בזכותם, כי משפטי ד' אמת צדקו יחדיו. ישנו כלל ידוע של "רבים צריכים לו". כאשר האדם בחייו הרגילים אינו רואה את עצמו אלא את סביבתו, מרבה במעשי חסד וסיוע לזולת וככל שהזולת תלוי בו, כך ירבו מליצי היושר שלו בבואו ליום הדין.
איך עושים זאת בפועל?
סיפר לי איש עסקים, שפעם ראה במרכול משפחה מעוטת יכולת, והודיע להם בהחלטה של רגע שיעמיסו על העגלה שפע מוצרים והוא ישלם עבורם. כשראה שהם מהססים רץ ופשוט מילא את העגלה עד אפס מקום במוצרים טובים ויקרים. החשבון הגיע לכלל אלף שקל.
באותו שבוע התקשרו אליו בני המשפחה ואמרו לו: "בכל פעם שאנחנו מוציאים עוף מברכים אותך, בכל פעם שפותחים קופסת שוקולד מברכים אותך". האיש אמר לי כי מעולם לא תיאר לעצמו שסכום שהוא פעוט בשבילו יביא לו שפע כזה של ברכות. מאז הוא מקפיד על המנהג בכל הזדמנות, ומרגיש שזה נותן לו את הברכה בעסקיו. כמו כן תרומה לכוללים ולאברכים. אנשים שאין להם זמן ללמוד, יכולים להחזיק תורה ולגרום לגופי תורה להיות תלויים בהם. הדברים אמורים גם לחסד בגופו, לסיוע לאנשים הזקוקים לעזרה פיזית, ואפילו ליחס טוב כלפי גלמודים ואנשים שאין מי שיתעניין בשלומם.
אם כל אחד ידאג ל"רצועת ביטחון" כזו, הוא מבטיח את עצמו יותר לעבור את הימים הנוראים ואת יום הדין בשלום ולזכות לכתיבה וחתימה טובה.
2/124