"הֶן עָם כְּלָבִיא יָקוּם" (במדבר כ"ג, כ"ד)
במעלותיהם של בני ישראל – העם הנבחר, מצא בלעם הרשע לנכון לשבח מידה נעלה וטובה זו של זריזות בהשכמת הבוקר לעבודת בוראם, כמאמר הכתוב בפרשתנו (במדבר כג כד): "הן עם כלביא יקום" – מפרש רש"י: "כשהן עומדין משנתם שחרית, הם מתגברים כלביא וכארי, לחטוף את המצוות, ללבוש טלית, לקרוא קריאת שמע ולהניח תפילין". אצל רועי שבטי – ישראל לדורותיהם, תפס ענין השכמת האדם ועמידתו בבוקר מקום נכבד במשנתם, בכך ראו אמצעי נעלה לחוש התקרבות עילאית לעבודת היוצר.
'בוקר אערוך לך ואצפה'
צדיקים רבים ראו בענין ההשכמה – שישכים האדם לעבודת הבורא, כמין כח נשגב לסייע סיוע שיש בו ממש, להצלחת האדם בתורתו במשך כל היום כולו, כאשר עיננו תחזינה דברי הגאון רבי חיים מוואלוזי'ן זצ"ל (מובא בעץ החיים בס"ס 'נפש החיים'): "דבר מנוסה, שכשישכים אדם בבוקר, ויקבל על עצמו ביום ההוא עול תורה באמת, היינו שיגמור בליבו, שלא יתבטל בכל מיני ביטולים בודאי יצליח ביום ההוא בתורה, וכפי גודל קבלתו… כן יעזרוהו ביום ההוא בתורה". כך סברו הם לאמור, כי יש ביד ענין זה של ההשכמה בשחרית, ענין סגולי כהצלה וברכה במשך כל היום.
לא בכדי אף בלעם הרשע – להבדיל, כאמור מצא למנות מעלה נפלאה זו של זריזות בהשכמה, בין מעלותיהם של בני ישראל. בכך מפרש הרה"ק רבי יחזקאל מדעעש בספרו 'כנסת יחזקאל' על הכתוב: "ויקם בלעם ויחבוש את אתונו" (במדבר כ"ב, א') וברש"י [מקורו בסנהדרין קה ב]: "אמר הקב"ה, רשע, כבר קדמך אברהם אביהם שנא' 'וישכם אברהם בבוקר ויחבוש את חמורו'", ע"כ. ועל כך הקשה הרה"ק, דמשמע מדברי רש"י שזכות היתה לו לבלעם, באשר השכים בבוקר, וכנגדו העמידו את אברהם שקדם והשכים, בכדי לבטל את זכותו של בלעם. וכי איזו זכות היא להשכים כדי לקלל?! וביאר, שבלעם הרשע התכוון בהשכמתו, למען ילמדו ממנו בני ישראל, להשכים ולהקדים לעבודת השי"ת, ועל ידי כך שבזכותו יוסיפו חיל ואומץ בעבודתם, יהיה לו מקום וזכות לינוק מעט חיות מסטרא דקדושה, על כך אמר לו הקב"ה 'רשע, כבר קדמך אברהם', ובאם ירצו עם ישראל לנדוד שינה מעיניהם, ולקבל על עצמם עומ"ש והוספה בעבודת קונם באשמורת הבוקר, הרי יבחרו להיות מתלמידי אברהם אבינו עליו השלום, ולא ח"ו מתלמידי בלעם.
לדברים הללו, יהא נאה להסמיך מה שסיפר הרה"ק רבי שלום מבעלזא זיע"א, דבדידיה הווי עובדא, כשבצעירותו התגורר בשכנות לנפח גוי, ואותו נפח היה בתמידות ובשקידות משכים קום כבר בחצות הלילה, להיות ניצב על משמרתו בעבודת הנפחות. משהיו נשמעים הדי הלמות הפטישים ממעונו של הנפח, היתה הרבנית הצדקנית מרת מלכה ע"ה, קוראת ואומרת לבעלה הרה"ק: "שלום! שלום! קום לעבודת הבורא, שהרי הנפח כבר עסוק במלאכתו". ויהי באותו היום בו השכים הרה"ק מבעלזא והקדים את הנפח, בו ביום מת הנפח, ויהי לפלא. וביאר על זאת הרה"ק המהר"ש, שכיון ואותו היום לא גרם הנפח להשכמתו, לא היה לו-לנפח מאין לינוק את חיותו, ומאחר והוא היה קוסטא דחיותא דיליה, שוב לא סבל אותו העולם. הרי לנו גודל מעלת השבח במשכימי קום, עד כדי שלהבדיל, בלעם הרשע מנה זה בתשבחות על בנ"י.
בוא ושמע את עצתו של הרה"ק רבי משה מקאברין זי"ע, ואלו דבריו הנעלים (תורת אבות קפז): "כמה וכמה פעמים בקומי ממיטתי, הייתי חדל אונים וכאבן דומם. האב איך זיך א ראפ געווארפען פון בעט. זרקתי עצמי מהמטה. מפורסמים גם הם מאמציו של הרה"ק ה'אמרי אמת' מגור זצוק"ל, לאלו המסתופפים בצילו, שישתדלו להשכים ולקום בתמידות שעות אחדות לפני התפילה, כפי שאכן פעם קרא ואמר: "אינני מבין, איך אנשים אינם מפילים את עצמם בבוקר מן המיטה, כדי לברך 'שלא עשני גוי', ולקבל על עצמם עול מלכות שמים?!".
יתגבר כארי
כאמור, בקומו ממיטתו, יש לו לאדם להתגבר כארי, להתאזר ולהתאמץ בעוז ובגבורה, אף שפעמים עייף ומותש הוא, ויצרו תוקפו שיש לו לאגור עוד כוח למשך כל היום כולו. יסיר דעתו ממחשבות הללו, ויתגבר מיד להשכים קום.
סיפר הרה"ק רבי נפתלי מרופשיץ זכותו תגן עלינו: "בימי הנעורים, בא אליי יצר-הרע באשמורת הבוקר, ויאמר: 'נפתלי, השעה מוקדמת, עוד לא השחר, שכב עוד קמעא'. מיהרתי לגעור בו: 'לך ממני! אתה כבר ער ועובד, ולי הנך מייעץ לשכב?!'" – – –
כך היו דרכיהם של צדיקים עד דורנו האחרון, לקום משנתם כבר בהשכמה. סיפרו מקורביו של כקש"ת האדמו"ר מזוטשקא זצ"ל, כי דרכו היתה לקום כבר בשעה חמש לפנות בוקר, ולא היה משנה לו כלל מתי הלך לישון בלילה הקודם. יש לציין על מנהג מופלא שהיה לרבינו, שמיד כשהיה מתעורר משנתו כבר לא המשיך לישון כלל ומיד היה קם, ולכן כשהיה לפעמים מתעורר בשעה ארבע, או אפילו בשעה שלוש לפנות בוקר, היה מתגבר כארי ממיטתו, נוטל ידיו ומיד חוזר לסדרי לימודו שהפסיק כמה שעות קודם. כמו"כ כשהיה הולך לישון, לא היה סוגר את הגמרא, אלא היה משאיר אותה פתוחה ומניח עליה מגבת, כדי שמיד כשיקום ממיטתו יוכל לחזור ללימודיו היכן שפסק, ללא השתהות יתר.
סיפר נאמן ביתו הרה"ח ר' פסח גולדשטיין ז"ל: "פעם נכנסתי לחדרו, וראיתי שהקפה שהגשתי לו לפני כן מתחיל להתקרר. אמרתי לו שכדאי שישתה את הקפה טרם שיתקרר, אך רבינו נענה לי באומרו: 'כששותים את הקפה כשהוא חם, זה לוקח זמן מהלימוד, אך כשהוא קר – הרי ששותים אותו במהירות, וזה לא לוקח זמן מלימוד התורה הקדושה!'…".
היה זה בכפר שימאני, בו התגוררו מתי מעט יהודים, שחלקם אף לא התפלל בבית הכנסת, עד שבימות החול היה בית הכנסת עומד בשממונו, ואף לא היה מתקבץ בו 'מנין' לתפילת שחרית.
עם כל זאת היה הגה"ק משימאני זצ"ל, משכים קום בבוקר בבוקר, וסובב על פתחי הבתים להעיר ולעורר את אחיו יהודי הכפר משנתם לתפילת שחרית, וגם כי הרבה לצעוק ולא נענה, הוא קורא והם אינם באים, לא מש ממנהגו זה, דבר יום ביומו – היה יוצא ומכתת רגליו בין בתי הכפר, ולבסוף בגפו יבוא לבית הכנסת.
בשכבך ובקומך
לבד מזאת, עוררונו רבותינו הצדיקים, כי סיכוייו של האדם החפץ באמת להשכים קום, ולהתגבר כארי למחרת היום, תלוי במידת מה כפי הנהגתו והליכותיו בלכתו לישון. מסופר, כי פעם הרה"ק רבי מאיר מפרמישלאן זיע"א, שח בדבריו הקדושים החוצבים כל לב, על פסיקתו של המחבר: "יתגבר כארי לעמוד בבוקר לעבודת בוראו", וכתב הרמ"א שם: "ובשכבו על משכבו ידע לפני מי הוא שוכב". ולכאורה קשה, דהרי המחבר מדבר מענין השכמה, יתגבר כארי לעמוד, ומדוע כתב על זה הרמ"א בענין שכיבה. ופירש על כך דמכאן מוכח, שדרך ההשכמה תלויה בשכיבה, "ווייל אויב מ'גייט שלאפן ווי א יוד, שטייט מען אויף ווי א יוד, און אז מ'גייט שלאפן ווי א פערד, שטייט מען אויף ווי א פערד!!" [מפני שאם האדם הולך לשכב כמו יהודי, אזי הוא יקום כיהודי, אבל אם ישכב כמו סוס, תהא קימתו גם כן כמו קימת הסוס!!]. לכן כתב הרמ"א כהוספה על דברי המחבר, לגבי ההשכמה בהתגברות כארי לעבודת הבורא, שלזה נדרש תנאי קודם למעשה, שגם בשכבו על משכבו ידע לפני מי הוא שוכב, ואז ממילא כשיקום בבוקר יתגבר כארי לעמוד.
יהא נאה להעלות בין בתרי השורות, את המעשה שפעם בא אל הרה"ק רבי יצחק מקאליש כפרי אחד, בבקשתו שיזמין לו השי"ת פרנסה כי הוא בדחקות גדול ל"ע. התחיל הרה"ק לשאול אותו על התנהגותו בביתו, מהבוקר בקומו ועד שכבו, והוכיחו הרה"ק באמרי נועם, באמרו: "ראשית חכמה יראת ה'", וכל ראשית יהיה קודש, ופירש הפסוק "ראשית עריסותיכם" כשקם מעריסתו ומשכבו "חלה תרימו לה'" ('חלה' מלשון 'ויחל' – לשון תפלה)- שיתפלל לה', ואמר לו כי לכן יחסר לו לחמו, ואך כאשר "בוקר אערך לך' אז 'ואצפה" – ישועתו בא תבוא.
את רוב תשובותיו כתב מרנא ורבנא בעל החתם סופר בהשכמת הבוקר
שח מרן הגאון בעל ה'שבט הלוי' זצוק"ל (מרשימות הרב אליהו נאה): חכמינו זכרונם לברכה בדבריהם הקדושים, משבחים ומפארים את המשכימים לקום באשמורת הבוקר.
וכן מצאנו לנכון אצל כל גדולי ומאורי האומה שנהגו כך. מסופר כי רבן של כל בני הגולה בעל ה'חתם סופר' זכותו תגן עלינו, כתב את רוב תשובותיו – מאות ואולי אלפי תשובות – בזמן השכמת הבוקר, וכידוע שמסיים בתשובותיו, וכך נדפס בספרו: "פרשבורג, כאור הבוקר יום פלוני ופלוני", דהיינו שכאור בוקר כבר גמר לכתוב את התשובה ["ספרא דמלכא" אוצר אמרות החת"ס, בהוצאת 'עוז והדר').
אלו דבריהם הנעלים של רבותינו הקדושים לדורותם, ילוו אותנו לדעת אל נכון, כי יש במעלה של זריזות והשכמת הבוקר כוח סגולי והשפעה רבה למשך כל היום כולו ולימים ועיתות רבים, להיות עולים ומתעלים בעבודת יוצרנו, לחוש תענוג אלוקי וקורת רוח, לקנות קניינים נצחיים בתורה, בתפלה ובתיקון המעשים.
(מתוך סדרת שיחות בחבורת 'באר יעקב' בהיכל בית המדרש 'נדבורנה' בעיה"ת אלעד יע"א)