"הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם" (כ"ה, י"ב)
אם נבוא חשבון נגלה, כי חלק גדול מהבעיות בהן נתקלים בני האדם בחיי היום-יום – נובע מהתנהלות בין-אישית לקויה. אנשים שאינם יודעים את חוקי היסוד מחויבי המציאות בהתנהלות בין אדם לחברו – עלולים להתמודד עם קשיים רבים ומיותרים, אותם ניתן היה למנוע בקלות יתירה…
כך למשל, מספר אחד מתלמידיו של רבינו מרן הגרא"מ שך זצוק"ל, אשר התמנה למנהל בתלמוד תורה בתל-אביב, כי התייעץ עם רבינו מיד לאחר קבלת התפקיד – בדבר בעיה מהותית שהטרידה אותו: חלק מהמלמדים היו תלמידי חכמים, ואף ידידים אישיים שלו משכבר הימים, כך שאפשרויותיו להטיל את מרותו ולכפוף אותם לדעתו – היו מצומצמות ביותר… "כיצד אוכל לנהל מוסד בצורה שכזו?" – שאל, ורבינו השיב בפשטות:
"אני מכיר רק שיטה אחת שיכולה לעזור בכל מקרה, ובודאי שיכולה היא להועיל במקרה דנן. מפעם לפעם, לעיתים קרובות ככל שניתן – עליך להרעיף עליהם שׂקים של כבוד ["דארפסט גיסן אויף זיי זעקלאך פון כבוד"] … זה הכל! אם תאמץ את השיטה הזו – תווכח לדעת כי בעיות רבות אינן צצות כלל ועיקר, ואילו אותן בעיות שצצות – נפתרות כלאחר יד מבלי כל קושי!".
כלום מבינים אנו איזו חכמה עצומה טמונה במשפטים אלו? הרי זו תמצית ההנהגה! אם יאמץ כל אחד מאתנו את השיטה הנפלאה הזו במשאו ובמתנו עם הבריות, בין אם מדובר בעמיתים לעבודה, בין אם מדובר בשכנים לבניין או לתפילה בבית הכנסת, ואפילו אם מדובר על בעל כלפי אשתו ולהיפך – הרי שבכך יוכל לחסוך מעצמו התמודדויות רבות מספור, ולזכות לחיים שלווים ורגועים בהרבה!
תמיד לוותר!
כמו כן חשוב להזכיר, כי בעיות רבות יכולות להיפתר על ידי ויתור… לפעמים, אדם מכניס את עצמו למריבות ולסכסוכים, לוויכוחים ולדיונים, בו בזמן שיכול הוא פשוט לוותר, תוך ידיעה ברורה כי מויתור- לא מפסידים לעולם!
על נקודה זו – היה רבינו עומד בהזדמנויות רבות מספור. תמיד היה מעודד את דורשי עצתו לוותר, להתפשר, לא למצות את הדין, כאשר הוא מבהיר כי כל נזק לא יגרם להם כתוצאה מכך. "גם אם לעיתים נראה בטווח הקצר כי הפסדתם כתוצאה מהוויתור – דעו לכם כי במקומות אחרים הרווחתם פי אלף, מבלי שתהיו כלל מודעים לכך!" – היה רבינו מבהיר.
ואמנם, מספר אחד מקרוביו של רבינו, כי פעם היה לו סכסוך גדול עם כמה שכנים בבניין סביב נושא מסוים. לא היה ספק בכך שהצדק עמו, אולם למרות זאת – יעץ לו רבינו לוותר… "מהוויתור רק תרוויח! בודאי לא תפסיד!" – הבטיח לו רבינו, ודבריו התקיימו בדיוק…
באותה תקופה – זקוק היה אותו מקורב לישועה בכמה עניינים, והנה ראה זה פלא: מאז ויתר במקום בו הצדק היה עמו – הוא זכה לראות סייעתא דשמיא מיוחדת מעל לגדר הטבע, וישועה גדולה בכל העניינים!
והוא אשר אמרנו: גם אם לעת עתה נראה כביכול כרוך הוויתור בהפסד כזה או אחר – יש לזכור ולדעת כי מויתור לא מפסידים לעולם, וכנגד מובטח לו לאדם שיזכה בשפע רב מן השמים, לאין ערוך יותר מהוויתור שוויתר…
יתר על כן. רבינו היה מדגיש, כי הוויתור מעניק לבעליו תחושת סיפוק רבה כל כך – עד שעולה היא בערכה על תחושת הסיפוק שיכול להעניק לו הניצחון… כך, בהזדמנות, כאשר נודע לו על מחלוקת שהתגלעה בין שני אנשים חשובים – הגיב והתבטא: "חבל שאינם יודעים את מתיקות הוויתור!"… כי אכן, לדידו, הוויתור לא כרוך היה ב'הקרבה'- אלא להיפך: היה בו כדי להעניק את האושר הרב ביותר…
ואכן, בהזדמנויות רבות שמעו מפי רבינו את המשפט הבא: "עבר עלי הרבה בחיים, אולם דבר זה אני יודע בבירור: אף אחד אינו סובל כתוצאה מוויתור! מ'נצחון'- אף פעם לא מרוויחים… תמיד טוב יותר שהשני ינצח – ולא אני!"
וכמובן, רבינו לא היה רק נאה דורש… הוא היה בראש ובראשונה 'נאה מקיים' – וכפי שיכולים אנו ללמוד מהמעשה הבא, אותו סיפר רבי חזקיהו מישקובסקי, וכך סיפר:
"כאשר שכבה הרבנית בבית החולים, התקיימה תורנות בין הבחורים אשר התנדבו לשהות לצד מיטתה, בכדי להקל מעט מהעול הכבד שרבץ על כתפיו של רבינו. באותם ימים – סיפרה הרבנית לאחד הבחורים את המעשה הבא:
"בזמן שהיא ורבינו דיברו ביניהם לקראת נישואיהם, אודות האופן בו יבנו את ביתם המשותף – סיכם עמה רבינו כי בכל נושא שיעלה לדיון ביניהם יוותר האחד מהם, על פי הסדר: פעם אחת יוותר הוא- ולאחר מכן תוותר היא, וחוזר חלילה.
אכן הוסיפה הרבנית ואמרה: "למעשה, מעולם לא ויתרתי אני…עוד בטרם הספקתי לחשוב לוותר- היה רבינו מוותר ומסככים לדעתי!"…
נורא נוראות! במשך עשרות שנים של חיים משותפים, חרף כל הקשיים, המשברים והטלטלות שעברה המשפחה – מעולם לא הזדמן לרבנית לוותר! תמיד היה רבינו בצד המוותר, וזאת עוד בטרם הספיק הצד השני לעשות זאת!
כשמוותרים- תמיד מרוויחים!
ועוד מעשה בענין מעלת הוויתור והתועלת הכרוכה בו למוותר:
באחד מבתי הכנסיות שבבני ברק, נשא יהודי יקר ותלמיד חכם בתפקיד שליח הציבור בימים הנוראים במשך שנים רבות. דא עקא, שבשלב מסוים – הותקנו מזגנים בבית הכנסת, ובעקבות כך – טענו המתפללים כי קולו אינו חזק דיו, בכדי שיוכל להישמע חרף הרעש שמקימים המזגנים, כאשר הם מבקשים להחליפו באחר.
שליח הציבור מצדו- סירב כמובן, וטען כי אין זה ראוי ואין זה הוגן להעבירו מתפקידו רק בכדי לאפשר את פעולתם של המזגנים… ניתן לכבותם בשעת חזרת הש"ץ, או לחילופן להשקיע מעט יותר במזגנים שקטים יותר, וכך ישמע קולו היטב כימים ימימה.
מאחר ושני הצדדים התבצרו בעמדתם, כאשר הן הציבור והן שליח הציבור לא מוכנים לוותר, הוחלט להעלות את השאלה על שולחנו של רבינו, לבקש את הכרעתו, אשר תהיה מקובלת על דעת הכל בלי עוררין.
ואכן, השאלה הוצגה, אולם רבינו סירב להכריע. "אינני יודע לפסוק בכגון דא, אולם דבר אחד יכול אני לומר בבירור ובלי ספק: מוויתור – רק מרוויחים!"…
כאשר שמע שליח הציבור את דבריו של רבינו – מיהר להכריז על נכונותו לוותר ולפנות את מקומו לאחר שיוכל לגבור בקולו על רעש מנועי המזגנים, וראה זה פלא: באותה שנה נולד בן לבנו של אותו שליח ציבור, לאחר שנים רבות בהן המתינו בני הזוג לפרי בטן! גם בתו של החזן, אשר סבלה ממום מסוים שעיכב את שידוכיה – באה בברית אירוסין באותה שנה, כאשר ניכר בחוש ממש כי זכות הוויתור עמדה לכל משפחתו להיוושע בכל מילי דמיטב!
ללמדנו עד כמה גדול כוחו של הוויתור!
(מתוך הספר 'אורחות החיים')