הרב יעקב הייזלר
שנים חלפו והלכו מאותו יום קשה לעם ה' בו נחשכו המאורות בעלותו לשמי רום של האדם הגדול בענקים, אב רחום ורועה נאמן, גאון אדיר וצדיק מופלא, גאון הדעת והחכמה, איש האשכולות, עמוד התורה והעבודה, כ"ק מרן אדמו"ר בעל ה'נתיבות שלום' מסלונים זצוק"ל, מקבריניטיה ומנהיגיה הבולטים של היהדות החרדית בדורו.
הרה"ק רבי שלום נח מסלונים זי"ע נולד בברנוביץ פולין, בשנת תרע"א לאביו החסיד המופלג רבי משה אברהם ז"ל הי"ד, שנהרג בשואה, והיה מראשי חסידי סלונים ופרנסי הקהילה, איש תבונות ואציל המידות, ואיש סודם של אדמור"י סלונים. למד בישיבת חסידי סלונים בברנוביץ "תורת חסד", וכבר אז בלט בתורתו ועבודתו, והיה לתלמידו המובהק של מרן האדמו"ר בעל בית אברהם זי"ע ורושם שיחותיו. בביקורו בארץ ישראל בשנת תרצ"ג חודש לפני פטירתו, הציע אותו כחתן לבן דודו, מי שהיה לאחמ"כ האדמו"ר מסלונים בעל "ברכת אברהם" זי"ע, איש אמוניו והממונה על כולל רייסין בטבריא, תוך שהוא מעתיר על החתן שבחים מופלגים, וביניהם שהוא יהיה האיש על העדה בארה"ק.
בשנת תרצ"ה עלה לארץ ישראל ואז התקיימו נשואיו, ומאז לא עזבה. בשנת ת"ש על אף גילו הצעיר נתקבל לראש ישיבה בישיבת תומכי תמימים בתל אביב.
עם הגיע הידיעות הראשונות לארץ ישראל על ההשמדה בפולין, לא מצא מנוח לנפשו, ומתוך עומק הבנת החורבן, החליט כי אם אין בידינו להציל את הגופים, עלינו להציל את הרוח, ובתעצומות עוז נטש את מישרתו והקים את הישיבה "בית אברהם" לחסידות סלונים, והיתה זו הישיבה הראשונה שהועתקה לארץ ישראל.
למען הישיבה ותלמידיה הפקיר כל אשר לו והתמסר בכל להט נפשו, כשתלמידיו נוהים אחריו, ועל אף כל התנאים הקשים שהיו אז הרגישו עצמם מאושרים לחסות בצילה ולהנות מבהירות תלמודו ורוחב משנתו בתורה וחסידות, ומהתמסרותו לכל אחד וחד כבן יחיד.
תולדות ימי הישיבה, כרוכים יחד בנס ההצלה של חסידות סלונים, ובהרבה עמל ויזע ומסירות נפש, של המנצח על המלאכה רבינו זי"ע. תוך שנים מועטות תפסה הישיבה מקום חשוב ביותר בעולם הישיבות. במעופו וחזונו נטה שכמו להקים את קרית הישיבה המפוארה עוד בשנות הצנע הקשות, ועוד יותר השקיע בהתוויית דרכה המיוחדת של הישיבה ועיצוב תלמידיה. עם כל עבודתו בישיבה אשר היתה בבת עינו ממש, בד בבד ארגן את חניכי הישיבה והמשיך לחנכם ולנושאם על כפיו.
שיחותיו קובצו בספריו הנודעים "נתיבות שלום", ולאורם מתענגים רבבות יהודים בכל קצוי תבל. האדמו"ר זי"ע התפרסם בגישתו היחודית והשקפתו המרוממת בכל תחומי היהדות ובעיות השעה. הסתלקותו לשמי רום ביום המר ז' אב תש"ס, הותירה חלל עצום, לא רק בקרב עדתו ותלמידיו, כי אם בכל בית ישראל, אשר לשמו ולזכרו תאוות נפש.
נועדנו לשיחה מיוחדת ומקיפה עם חתנו הגה"ח המפורסם לשו"ת, רבי ישראל לוריא שליט"א, מראשי ישיבת 'בית אברהם' – סלונים, ממנו שמענו מעט מזעיר על אישיותו הגדולה והק', לצד מפעליו הכבירים שזכה לייסד ולכונן במשך שנות חיותו עלי אדמות:
איש האשכולות
בפתח השיחה אומר לנו הגר"י שליט"א :"דומני, כי על מו"ח הרבי זצוק"ל, ניתן להמליץ ולהגדיר בתמצית את גדלותו כי הוא היה בבחינת האדם השלם.
"מו"ח הרבי זי"ע היה גאון ומעמיק מופלא בתורה לצד היותו גאון מובהק בתורת החסידות, היה גאון פלאי במידות טובות, לצד היותו איש החזון והמעש. ובזכותו קמה והתנערה חסידות סלונים לאחר השואה האיומה, עד שזכינו להגיע עד הלום בס"ד, כאשר אלפי אברכים חסידים, צועדים לאור משנת קדשו בדרכם של רבוה"ק רועי החסידות זי"ע".
"כך גם היה רועה נאמן ומסור ואב רחום להמוני תלמידיו, שראו בדמותו דמות של אב ואם יחדיו, החפצים בטובת בנם אהובם ואינם חדלים מלהתעניין בפרטיות על כל צעד ושעל. לצד זאת היה גאון בעבודת התפילה, שהיתה כאש לוהטת ובהשתפכות הנפש, כאשר זכה לסחוף אחריו בעבודת הקודש את כל החוסים בצל קדשו, ולהגביהם למעלות רמות ונשגבות בעבודת ה'.
"דומני, כי מן המותר לבא ולכתוב אודות גדלותו המיוחדת בתורת החינוך ועיצוב התלמידים, אשר בזה התפרסם בכל העולם כולו כ'חד בדרא' ממש, בהיותו אומן מומחה לחדור ללבותיהם של התלמידים, להעלותם על דרך המלך בכל מצב וזמן.
"בלתי ניתן לשכוח את מעורבתו בהנהגת הציבור בארה"ק, בהיותו אחד מקברניטיה הנאמנים של היהדות החרדית, מהיושבים ראשונה במלכות במועצגה"ת, בחינוך העצמאי, בוועד הישיבות ועוד. גדולי האדמורי"ם וזקני ראשי הישיבות זי"ע, הטו תמיד אזנם לשמוע את חוות דעתו התורנית המעמיקה, בכל ענין ציבורי שעלה על הפרק".
מתי החל בחזונו הגדול ביסוד והקמת הישיבה הק' 'בית אברהם'?
"היה זה כאשר התמוטטו מוסדי ארץ, ופרצה המלחמה העולמית השניה. עם ישראל היה נתון למשיסה לפני חיית הטרף הנאצית, אז רפו כל ידים. כשהתחילו להגיע שמועות מבהילות מעמק הבכא, מיאנו הרבה להאמין באמיתותן, ואילו כ"ק מו"ח זיע"א שהיה בבחי' לב מרגיש את מצוקת הוריו ואחיו ובית אביו וכל קהל עדתנו באירופה, ואחינו כל בית ישראל, הרגיש את האמת המרה שעומדים בפני גזרת שמד וכלי' ח"ו, ולא נתן מנוח לנפשו.
"שעות רבות היה מתהלך על שפת הים בת"א, להשקיט במעט את מוסרי לבבו. ושמעתי הימנו שביקר באותה תקופה בקברי אבות בחברון, ועמד בתפלת רבש"ע שאומרים אחר פרשת העקדה 'ובטובך הגדול ישוב חרון אפך מעמך מעירך ומנחלתך, וזכרתי את בריתי וכו', ולא מצא מנוח לנפשו, ואי' הברית והחסד והשבועה אשר נשבע לאברהם אבינו בהר המורי'. וכל גופו היה מרתת בלא יכולת להירגע. וידידו הרה"ח רי"ש קסטילניץ זצ"ל שהיה נוכח באותו מעמד, הטיל עליו אדרתו לחממו במקצת ולהשיב רוחו.
"או אז העיר ה' את רוחו בקריאת קודש, וכפי ששמעתי ממנו פעמים רבות: 'היטלר ימש"ו חפץ להשמיד את הגופים, הבה לפחות נציל את הרוח'. גם אמר שהרגיש כמו קול קורא שה'בית אברהם' קורא אליו: 'עורה והתעורר לשמור גחלת נקודת רבוה"ק, וחוסה נא ואל תתעלם לעתות כאלה'. ובמסירות נפש בגשמיות וברוחניות עד אין קץ, יסד את הישיבה הק' ישיבת 'בית אברהם', שמלבד שהיה בה משום הצלה לדור הצעיר של בני חבורתנו, שכולם היו מרוכזים בעיקר בעיה"ק טבריא ת"ו, והמסגרות הקיימות שם לבני הנעורים לא היו חזקות דיין, בכדי לעצור מפני הרוחות הרעות שנשבו באותה שעה ברחובה של עיר.
"והיה ראשיתה מצער, במיעוט תלמידים ומיעוט אמצעים כלכליים – ואחריתה שגבה מאד – כאן נתגלו כוחותיו אף כמחנך ואמן פדגוג נפלא. ואי אפשר לתאר את גודל מסירותו לכל תלמיד ותלמיד כרועה עדרו ישא ובחיקו עלות ינהל".
הזכרתם את היותו מחנך נפלא אשר היה כרועה ישא עדרו…
"ניתן להאריך ולספר לילות כימים אודות כוחו הגדול והמיוחד בתורת החינוך. נטעים בזה מספר דוגמאות מדרכיו והליכותיו עם התלמידים.
"בכל שנותיו היה לו יסוד גדול בתורת החינוך: מו"ח האמין ביכולתו של כל בחור ובחור. בדרך צחות היה מזכיר את שאמר אחד מגדולי ראשי הישיבות, כי הוא מאמין באמונה שלמה, שבכל בחור ובחור יש כוחות, להגיע למדרגתו הגאונית והלמדנית של גאון הדור מרן רבי אהרן קוטלר זצוק"ל, ושל שאר גאוני ארץ, ועל פי זה תבע מהבחור. אמונה זו היתה כה חזקה אצלו, עד שהצליח לגרום לבחור להתחיל להאמין בעצמו…
"דבר נוסף וחשוב: כאשר היה נכנס אליו אי-מי במצב של ירידה ומועקה, היה מו"ח מביט אל מצבו הכללי של הבחור בימיו הטובים, ולא אל המקרה החד פעמי שאירע עתה, וכך היה ניגש לפתרון הבעיה בהעמקה וביסודיות. פעם אחת תחת אחד השיחים שמעתי ממו"ח זיע"א, דיש ענין חינוך במחשבה, והיינו דע"י שהרב נותן דעתו בתלמידו, וגם התלמיד מכוון ונותן דעתו אליו, עי"ז משפיע עליו ללא אומר ודברים מה לעשות ומה לא לעשות. כמו כן יש ענין חינוך במחשבה – דאין מלמדים אותו כך ראוי לעשות וכך אין ראוי לעשות, אלא מרחיבין דעתו של אדם, ומגביהים אותו להילוך מחשבה מסוים, שממילא כבר ימאס התלמיד ברע ויבחר בטוב.
באחת השנים בעת אפיית המצות בחבורה, בעל המאפיה תיאר בפניו את נחיצותו של פועל מסויים, שהיה מתחיל בגלגול המצות, שהוא שווה לו כמו ג' פועלים אחרים, והסביר לו כי הוא מתחיל בצורה טובה ויסודית ביותר, ואז גם בהמשך המצה מתגלגלת ביושר ובלא קרעים, ואמר על כך מו"ח דהוא משל טוב על ענין חינוך ילדים: כשמתיצבים על דרך טוב – הרי לבם פתוח לחינוך בהמשך הדרך עד כי יזקין, ומאד צריך ליזהר בזה, שלפעמים תנועה אחת לא טובה נחקקת בלב הילד, כידוע, ומזיקה שנים רבות לאחר מכן, ומכאן רואים עד כמה צריך שיהיו היסודות איתנים וחזקים, וחלילה אם יהיו רעועים, אחריתה מי ישורנה ה' ירחם.
"כך התייחס כל שנותיו לענייני חינוך התלמידים כדבר מהותי ויסודי בחייו ולא כדבר משני ומהאי טעמא זכה והצליח כ"כ.
"מו"ח זיע"א היה מזהיר מאד בענין זה, שאנו חיים בדור של תחליפים: התלבושת החסידית הוא תחליף לחסידות, השטריימיל מהווה תחליף לשבת, והרחת טבק תחליף לישוב הדעת, הפרנצע'ס תחליף להתקשרות לצדיקים, וכהנה וכהנה, שההשתייכות לחוג הדוגל בענין מסוים – הרי זה כתחליף בדוק ומנוסה, כגון ההשתייכות לחוג בני תורה מהווה תחליף ליגיעה בתורה, ועל כן היה מזהיר כל ימיו – לא להיתפס חלילה לחיצוניות ולשטחית, אלא להיות קשורים תמיד למהות החסידות, ודרכי העבודה המסורות לנו מדוד דור, ברוח ודרכם היחודית של רבוה"ק זי"ע.
"שמעתי פעם ממו"ח זיע"א בעת שנבנו בנייני הישיבה, שמשתדל שביחד עם כל בנין שהושלם – יצא לאור גם ספר אחד מרבוה"ק זיע"א, שהכוונה ליצוק תוכן רוחני לבנין הגשמי, ושיהא שם שמים חל על הבנין.
כבן משפחה קרוב אצל הרבי זצוק"ל, מה נוכל לשמוע ממעכ"ת שליט"א ממה שחווה בקודש פנימה?
"אכן, זכיתי והייתי סמוך על שולחנו שנים רבות. מה נהדר היה מראה שלחן השבת בביתו נאוה קודש. בעת הסעודות לא היה מרבה בניגונים, והיה מרבה בשיחה בכל ליל שבת לפני שהתחילו באמירת 'שלום עליכם'. היה משוחח ארוכות, ויחד את דבריו וסיפוריו על השבתות העילאיות בברנוביץ בבית אביו, ובצילו של מרן אדמו"ר ציס"ע בעל בית אברהם זי"ע, על תפילותיו, על השוה"ט, ועל שיחותיו הק', והיו הדברים נמשכים בערך כמחצית השעה ולפעמים שעה תמימה".
בלתי ניתן להשלים את היריעה מבלי להתייחס להנהגתו והיותו אחד ממנהיגיה הבולטים של היהדות החרדית בארה"ק….
"אכן, לבד מעיסוקיו בענייני השיבה ובניית חסידות סלונים, שהיתה משאת נפשו כל הימים, הקדיש זמן רב לטובת הכלל, ואף כיהן שנים רבות כחבר במועצגה"ת ובוועד הישובות והחינוך העצמאי.
"למעשה, עיקר פעילותו בזה היתה קודם הכתרתו כאדמו"ר לחסידי סלונים, הן בענייני אגו"י ובענייני מועצגה"ת, שבזה ראה את גולת הכותרת של התאגדות החרדים לדבר ה', שתהא מסגרת אחת המאחדת תחת דגלה את כל רבדי היהדות החרדית, ובראשם גדולי הדור, ועי"ז כל אחד בנפרד מרגיש שייכות לכנסת ישראל, ואינו בודד במערכה ובהשקפת חייו.
"מפורסמים קשרי הידידות בינו לבין מרן הגרא"מ שך זצ"ל, שמצאו שפה משותפת והבנה מלאה בכל ענייני הכלל שעמדו על הפרק, ובהיותו ממזג ב' כתרים – היותו ראש ישיבה וגדול בתורה, עם היותו מייצג את עולם החסידות – בכך שימש כבריח התיכון המקשר בין ב' זרמי היהדות החרדית, ובגין כך פעל רבות בגישור בין העמדות ולהשגת שלום במחנה החרדים לדבר ה'".