בקייב התגורר יהודי פשוט בידיעותיו ובענייניו, אך היתה לו תכונה שמימית, לראות דברים נסתרים, מה שקוראים לזה היום 'טלפטיה'… היינו שהוא ראה דברים שבעיני בשר א"א לראות.
קראו לו רבי לייב חאבנער, הוא היה מסתובב בעיירות, ויהודים וגויים כאחד היו פונים אליו בשאלות שונות, ומבקשים להיעזר בו לפתור את תעלומותיהם. מהגויים היה נוטל כסף ואת היהודים היה משרת חינם.
פעם אחת כשפגש יהודי שהיה נראה כחרד לכל דבר, הוא הוכיחו על פניו שאוכל בשר דבר אחר. ההוא ניסה להכחיש, אך רבי לייב אמר לו: בא אני אראה לך בבית במקום פלוני שהשארת שם חתיכה לאכול היום… הלה נשבר והודה.
פעם נכנס למקווה והבחין בחסיד עצוב. מיד פנה אליו וניחם אותו בדברים: אתה עצוב בגלל אחותך שיצאה מרוסיה ועדיין לא קיבלת ממנה שום ידיעה? דע לך היא כבר שלחה מכתב ומחר תקבל זאת בדואר, וכך היה.
הסיפורים הלכו והתפרסמו, וברוסיה, כמו ברוסיה, ידע מכך גם הק.ג.ב. יום אחד הבזיקה במוחו של חוקר הק.ג.ב. המצאה גאונית: למה לו להשקיע כ"כ הרבה כוחות ומשאבים באיתור וגילוי מפירי חוק, היינו מחביאי כסף וזהב (שהיה שם באיסור עד גז"ד מוות) – לייבלה הוא הפתרון…
מיד הוזמן לייבלה למפקדה האימתנית של הק.ג.ב. שם התבקש לספר איזה יהודים מחביאים כסף וזהב. מיד נזעק לייבלה ואמר: "אני יהודי פשוט, מה אתם רוצים ממני?"
אבל אמא רוסיה הרי יודעת הכל, ובוודאי על הכוחות הפלאיים שלו. ואז סינן החוקר: "אם לא תדבר יחשב הדבר כהעלמת אינפורמציה, שעונשה בחוק הוא קשה מאוד".
רבי לייבלה ניסה להתחנן על נפשו שהכל בטעות יסודו, אבל החוקרים לא ישמטו ידיהם כ"כ מהר מדג כזה שמן שסו"ס נפל לפניהם.
לפתע ננער רב לייבלה והכריז בקול רם: "הנה לכם האינפורמציה…"
החוקרים נדרכו: "לך", הצביע לייב על ראש סגל החוקרים, "יש הרבה מטבעות זהב שמונחים בקערה מכוסים בחריצי גבינה, ולך…" – הצביע על החוקר השני…
אבל לפני שהספיק לסיים את המשפט, מלאכי החבלה של הק.ג.ב. קפצו עליו: "תוציאו את המטורף הזה מכאן מהר, הוא לא יודע כלל מה הוא מדבר!"…
ומאז אותה חקירה במרתפי החקירות לא העזו יותר להטרידו.
"כי בדבר אשר זדו עליהם…".
(הרב רפאל ברלזון, מוסף שב"ק, הובא ב'אוסף גליונות')