יום ראשון כ"ב באלול תשע"ט
מדוע חלק מחודשי השנה בני שלושים יום וחלקם בני עשרים ותשעה יום?
קביעת ראשי החודשים והמועדים – נעשתה בעבר על ידי בית דין של 'סמוכים', על פי ראִיית הלבנה; וכן עיבור השנה נעשה על ידיהם. ולפני כאלף ושבע מאות שנה נקבע הלוח שבידינו לדורות, על פי חשבון קבוע. ויש אומרים שמקור החשבון הוא מהלכה למשה מסיני. [ויש אומרים שחלק מפרטי חשבון זה הונהגו גם בזמן שבית דין קבעו את החודשים].
ומאחר והחודשים מתחלפים על פי מולד הלבנה, מיוסד חשבון הלוח על האורך הממוצע של המולד, שהוא כעשרים ותשע יממות, ושתים עשרה שעות. וכדי שלא לחלק יום אחד לשני חודשים – שחציו יהיה סוף חודש אחד, וחציו תחילת החודש הבא – חילקו את שנים עשר חודשי השנה לששה חודשים 'מלאים', בני שלשים יום, וששה 'חסרים', בני עשרים ותשעה יום.
ובעיקרון, סדר החודשים הוא – אחד מלא ואחד חסר, תשרי מלא, וחשוון חסר, וכן הלאה עד לסוף השנה. ובשנה מעוברת – אדר הראשון מלא, והשני חסר. אולם, בפועל, מהסיבות שיובאו להלן – מטבת ועד תשרי, סדר החודשים קבוע – טבת חסר, ושבט מלא, וכן הלאה; ואילו חשוון וכסלו, משתנים: פעמים שחשוון חסר, וכסלו מלא; פעמים ששניהם מלאים, ופעמים ששניהם חסרים.
[ביה"ל תכח, א, ד"ה אלו; ביאורים ומוספים דרשו, 1; עם השלמות ע"פ לבוש ועוד; ואנצ"ת]
מדוע נבחרו חשוון וכסלו לחודשים שבהם מספר הימים משתנה משנה לשנה?
בהמשך לאמוּר: אורך החודש ממולד למולד אינו עשרים ותשעה ימים ומחצה בדיוק, אלא מעט יותר; ולכן, במשך השנים נוצרים ימים עודפים, כך שלפעמים צריך לשנות את מספר הימים בחודשי השנה, על מנת שראשי החודשים ימשיכו לחול בצמוד לשעת המולד.
כמו כן, פעמים שיש צורך לשנות את מספר הימים בחודשים, כדי להסדיר את תחולת המועדים בהתאם לכללים שקבעו חז"ל, כמבואר להלן. ושתי סיבות אלו, מצריכות שינוי מפעם לפעם בחודש אחד או בשניים מתוך שנים עשר החודשים; להוסיף יום לחודש חסר, או לחסֵּר יום מחודש מלא.
מסיבות מסוימות, לא קבעו שינוי זה לחודש תשרי, ומאידך, חששו שאם יקבעו את השינוי לאמצע השנה או לסופה, ישתכח הדבר (שהרי בעבר לא היו לוחות נפוצים כבימינו); ולכן קבעו כי השינוי ייעשה בחודשים חשוון וכסלו; דהיינו, שכאשר יהיה צורך למלא חודש חסר, ימלאו את חשוון, וכאשר יהיה צורך לחסר מחודש מלא, יחסרו את כסלו.
וטעם נוסף לבחירה בחודשים אלו, הוא – משום שאם לעולם יהיה חשוון חסר וכסלו מלא, פעמים שעשרה בטבת יחול בשבת, ולא ניתן לדחותו, משום שנאמר עליו בספר יחזקאל: "את עצם היום הזה".
[ביאורים ומוספים דרשו תכח, 3; עם השלמות ע"פ לבוש ועוד; ואנצ"ת]
סימן א־ת ב־ש ג־ר ד־ק ה־ץ ו־פ לתחוּלת המועדים בימי השבוע
כאמור, השינוי בחודשים חשוון וכסלו נועד גם כדי להסדיר את תחוּלת המועדים, בהתאם לכללים שקבעו חכמינו ז"ל. והם: א. שיום הכיפורים לא יחול בצמוד לשבת, דהיינו בימי שישי וראשון; כדי שלא יהיו יומיים רצופים שבהם אסורה כל מלאכה מדאורייתא, והמת שימות ביום הראשון משניהם, יהיה מוטל בבזיון עד לאחר היום השני. ב. שיום הושענה רבה לא יחול בשבת, מפני שבו בוכים ומתחננים על המים, ואין לעשות זאת בשבת. (וראה עוד במקורות).
ומכללים אלו עולה, כי המועדים הבאים חלים תמיד באותו יום בשבוע: א. יום ראשון של פסח, שבעה עשר בתמוז ותשעה באב. ב. חג השבועות והושענא רבה שלאחריו; ואם בשנה שלאחריו חודש כסלו חסר, או חשוון חסר וכסלו מלא, יחול באותו יום גם יום ראשון של חנוכה. ג. תענית אסתר ויום הכיפורים שלאחריה. ד. פורים דפרזים ול"ג בעומר.
ויש סימן לתחוּלת המועדים בימי השבוע, על פי סדר ימי הפסח, וסדר אותיות הא־ב מתחילתו ומסופו: א־ת: א' של פסח – תשעה באב. ב־ש: ב' של פסח – שבועות. ג־ר: ג' של פסח – ראש השנה. ד־ק: ד' של פסח – קריאת התורה, דהיינו, שמחת תורה בחוץ לארץ. ה־צ: ה' של פסח – צום יום הכיפורים. ו־פ: ו' – פורים 'דפרזים' שלפניו.
[שו"ע תכח, א ו־ג, משנ"ב ה, וביה"ל ד"ה אלו; ביאורים ומוספים דרשו, 1; עם השלמות ע"פ לבוש ועוד; ואנצ"ת]