הרה"ג רבי נתן וינפלד שליט"א, מרבני רחובות ומומחה נודע בהקמת ותיקון עירובין בכל רחבי הארץ, סיפר בשיחה ל'המבשר תורני' (בחוקותי תשע"ג, עם הרב אברהם מרדכי וינשטוק) כמה אנקדוטות מעניינות ממלאכת הקודש של תיקון עירובין, ולהלן כמה מהן:
היונה הגיעה לעזור
כאשר רוצים להשתמש לצורת הפתח בחוטי חשמל המתוחים בגובה רב, במקרים רבים אי אפשר להשתמש בעמוד החשמל עצמו, לפי שהחוטים אינם מתוחים על העמוד אלא מצידו, ולפיכך מציבים לחיים מתחת החוטים וכך הופכים חוטי החשמל לחוטי עירוב כשרים למהדרין. במקרה כזה צריך זהירות יתירה שהלחי יהיה מכוון תחת החוט, וכיון שהחוטים גבוהים מאוד, ולעיתים מעמוד חשמל אחד נמתחים שישה חוטים, נדרשת מומחיות גדולה לכוון את החוט שיהיה בדיוק מעל העמוד. כמו כן, רוב עמודי החשמל אינם מוצבים בקו ישר אלא בשיפוע לכמה כיוונים, וכתוצאה מכך קשה לכוון את הלחי המונח על גבי קרקע שיהיה בדיוק תחת חוט החשמל.
אחד מכלי העזר המשמשים מתקני עירובין הוא 'פלס שבת', מכשיר שייצר הרב רוטשילד מקרית ספר, שבו שתי מראות על גבי פלס ועל ידו ניתן לכוון ולבדוק שאכן הלחי מוצבת בדיוק מתחת החוט.
ביום שישי אחד עמדנו תחת עמוד חשמל גבוה מאוד, כזה שנמתחו ממנו שישה חוטים, ובהשתקפות של המראות התקשינו מאוד להכריע האם אכן החוט הנשקף אלינו הוא החוט הנמשך מהלחי הקודם שצריך להיות מכוון כנגד הלחי הזה, או שמא אנו רואים חוט אחר, ונמצא שהלחי אינו עומד בדיוק תחת החוט הנמשך מלחי קודם.
עמדתי אז עם מומחה גדול להלכות עירובין ולא הצלחנו לדעת אם העירוב כשר או לא. והנה תוך כדי שיחה נעמדה יונה על אחד החוטים. מיהרנו לבדוק, והנה מתברר שבפלס השבת שלנו משתקף החוט שעליו עומדת היונה, שנמשך מלחי קודם ומכוון בדיוק כנגד הלחי שבו עסקנו, וכעת ידענו בוודאות שהעירוב אכן נעשה כהלכה.
מעשה זה אירע בערב שבת פרשת בשלח שירה, ואותו רב אמר לי: "הלא המנהג בפרשת בשלח לתת אוכל לציפורים, וטעם הדבר, לפי שהם אכלו את המן שדתן ואבירם הותירו ופיזרו ברשות הרבים. והנה, טעם הדבר שלא ירד מן בשבת הוא משום איסור הוצאה מרשות לרשות, ודתן ואבירם רצו לזלזל בזה והציפורים מנעו מהם. שווה בנפשך" – סיים אותו רב באוזני – "שוב עזרה לנו הציפור במניעת איסור הוצאה מרשות לרשות"…
קבלת שבת בשדה
הסדר בבדיקת העירוב ברחובות היה, שביום חמישי היה התחזוקן עובר לבדוק את כל העירוב ומתקן את כל התיקונים הנדרשים, וביום שישי היינו עוברים שוב על כל העירוב יחדיו ובודקים שכולו כשר. דעת מרן גאב"ד טשעבין בתשובותיו (שו"ת דובב מישרים ב כח) שאפשר להסתמך על כשרות העירוב שנבדק ביום חמישי, אמנם מרן ה'חזון איש' בהשגה שכתב על גיליון הדובב מישרים (נדפסה באיגרות החזון איש ג קה) חלק וסבר שיש לבדוק את העירוב כולו ביום שישי. אנו נהגנו כדעת ה'חזון איש' לבדוק את כל העירוב ביום שישי, אך מכל מקום היינו דואגים שהתחזוקן יסייר בכל גבולות העירוב כבר ביום חמישי כדי שלא יצטברו תיקונים רבים מדי ליום שישי.
שנה אחת בערב שבת חול המועד סוכות אירע, שכל התיקונים המתינו לנו ליום שישי, לפי שלרגל החג התחזוקן לא עבד ביום חמישי. והנה גילינו תקלות רבות הדורשות תיקונים רבים, והעבודה נמשכה שעות רבות. את התיקון האחרון סיימנו דקות בודדות לפני השקיעה והחנינו את הרכב במקום, ומכאן ועד סוף העירוב כבר בדקנו רגלית, ומצאנו שכולו כשר.
היינו שלושה אנשים, שכן עמי היו גם התחזוקן ועוד בחור שהיה נלווה עמנו בקביעות בכל יום שישי על מנת לסייע בעבודת הקודש. כאשר סיימנו את הבדיקה היה זה לאחר השקיעה, ואנו בשדה בסמוך לכפר ביל"ו שמחוץ לעיר. עמדנו והתפללנו מנחה בשדה ואז פנינו לשוב הביתה ברגל.
עודנו מתקרבים אל העיר, ואותו בחור שח בפני את דאגתו שבשובו כעת הביתה בשעת חשיכה, כאשר כל הציבור בבתי הכנסת והרחוב מלא נשים וטף, והוא ייכנס לביתו לבוש בבגדי חול וללא מגבעת לראשו – עלולים הכל לחשוב שהוא ירד מן הדרך ח"ו… הסכמתי עמו, ואמרתי לו שלפי שגם אני נכנסתי לרכב בלא השטריימל, אצעד אפוא עמו ואלווה אותו עד הבית, ומן הסתם אם יראו את שנינו הולכים יחדיו כבר לא יחששו שמשהו אירע לו…
עד פלג המנחה
בהמשך השיחה שח בפנינו הרה"ג רבי נתן, כי לימים קיבלו על עצמם אחראי מחלקת העירובין בעיר רחובות לסיים את כל תיקוני העירוב עוד לפני פלג המנחה, משום מעשה שהיה: באחד מימי שישי פגעה מכונית בעמוד חשמל והפילתו. סמור לאותו עמוד חשמל ניצב גם עמוד העירוב, אשר גם הוא נפגע בתאונה. בסיור הקבוע שערכנו כדי לבדוק את כשרות העירוב גילינו את התקלה. במקום כבר ניצבו אנשי חברת החשמל שעמלו על הצבת עמוד חלופי, ולכששאלנו אותם אימתי יסיימו לתקן זאת, הם השיבו שהתיקון יארך שעתיים. היה זה יום שישי של שעון קיץ והשעה הייתה 4:00 אחר הצהריים, כשהשבת עתידה להיכנס ב-7:00 בערב. לפיכך סיכמתי עם התחזוקן שבשעה 6:00, הזמן המשוער שבו אנשי חברת החשמל יסיימו את מלאכת התיקון, ייצא לתקן את התקלה ויציב עמוד עירוב סמוך לעמוד החשמל החדש. ואכן מספר דקות לאחר השעה 6:00 יצאנו אל התקלה וסידרנו הכל כראוי.
בדרכנו חזרה פגשנו במניין אנשים שכבר קיבלו שבת בפלג המנחה וכעת סיימו תפילת מעריב. עודם מאחלים לי 'א גוטען שבת', שהרי אצלם כבר שבת קודש – והנה מכה בי ההכרה שהרי יש בעיר עשרות אנשים שקיבלו על עצמם שבת, וכעת כבר יצאו מבית הכנסת כשהם מטלטלים עוד לפני שהעירוב תוקן. שכן אנו נהגנו במקרים של שעת הדחק לתקן את העירוב עד השקיעה, ולמצער עד הדלקת נרות, ולא לקחנו בחשבון את אותם המקדימים לקבל שבת. ואכן ביום ראשון התאספנו עם רבני העיר וקבענו, שמעתה והלאה העירוב יתוקן עד שעה ורבע זמניות לפני שבת, שזהו פלג המנחה, וכך לא ישוב על עצמו מקרה כזה, שבו בשעה שהעירוב תוקן היו מי שכבר קיבלו על עצמם שבת ומהם שטלטלו.
הגשר הגבוה בארץ
לפני מספר שנים התעורר הצורך להקים עירוב חדש באחד היישובים בנגב, ולפי שמדובר היה ביישוב מטופח מאוד, הרי שמהנדס העיר התלווה לסיור שערכנו עם רב היישוב, ותנאי התנה עמנו, שכל הצבת עמוד מצריכה אישור שלו.
לאחר שסיימנו את כל תכנית העירוב הודיע המהנדס שהוא דורש שכל העמודים יהיו בגובה של עשרה מטרים כדי שהחוטים לא יפריעו לתנועת משאיות וכלי רכב גבוהים וכדו'. ברם, עמוד עירוב סטנדרטי הוא בגובה של שישה מטרים, ועמוד בגובה אותו דרש המהנדס היה כרוך בעלות כספית אדירה.
אמרתי לאותו מהנדס, שיש לשנות את הנוסחה ולהציב דרישה שעמודי העירוב יהיה בגובה של הגשר הגבוה ביותר בארץ (התלוי מעל כביש). ידעתי שהגשר הגבוה ביותר בארץ הינו בגובה של 6.20 מטר מעל פני הכביש, אלא שאותו מהנדס לא ידע זאת ולפיכך הסכים עמי לתנאי זה.
לאחר מכן כשהבין את כוונתי הסכים עמי, באומרו שאם חוקי משרד התחבורה ומע"צ מסתפקים בגשר הגבוה שישה מטרים, אף הוא לא יהא מחמיר יותר מהם בחוטי העירוב.
עירוב בהכשר הבד"ץ
ישנה מחלוקת בין האחרונים על מקום שיש לו שער אך הוא פתוח, האם בשעה שנפתח נידון כצורת הפתח או לאו. מרן החתם סופר (אורח חיים פח) ועוד מהאחרונים מבארים, שכל מקום שיש בו שער נידון כצורת הפתח אף אם השער פתוח, אמנם מרן החזון איש (עירובין ריש סימן עח) החמיר בנידון. והנה כשבנו את העירוב החדש בבאר יעקב, הרי שהוא הסתמך על גדר של דיר עיזים המצויה במקום. הקימו עמודים של צורת הפתח עד גדר הדיר, ואז כבמקומות רבים רצו להסתמך על גדר הדיר כמחיצה כשרה לעירוב.
ברם, לדיר היה שער רחב יותר מעשר אמות, ולפי שבירורים העלו שבעל הדיר אינו אדם דתי, החילונו מסתפקים שמא השער שבגדר הדיר נפתח בשבת ושוב אי אפשר להסתמך על הגדר.
היה עמנו אדם חכם, הלך ונכנס למחלבה הסמוכה לדיר ובירר למעשיהם. והנה התברר שמהחלב הנחלב מאותן עיזים מייצרים גבינות ויוגורט לשיווק, והמחלבה כולה עומדת בהכשר של בד"ץ העדה החרדית. יצא אותו אדם אלינו באומרו: הלא אם יש הכשר למחלבה, הרי יש פיקוח שאין יוצא ואין בה ממנה ביום השבת, ומעתה הינכם יכולים להיות סמוכים ובטוחים שהשער אינו נפתח ביום השבת וניתן להסתמך על הגדר כמחיצה טובה לכל הדעות.
מה ענין שמיטה לעירובין
במקרה שיש עצים שענפיהם פוגעים ומסיטים את חוטי העירוב, לדעת רוב הפוסקים פוסלים את העירוב ולכן חלק מעבודת הקודש של מפקחי העירובין היא לגזום ענפים שכאלו. בעיר רחובות היה מטע של זית שענפיהם פגעו בחוטי העירוב. אירע בהזדמנות אחת שהיה צורך לגזום את הענפים, ברם הייתה זו שנת השמיטה ועל פי ההלכה אסור לגזום ענפים שעליהם פירות שביעית לאחר שהגיעו לשליש גידולם כדי שלא לגרום הפסד לפירות שביעית. והנה באותו מקום, להשאיר את הענפים היה בלתי אפשרי לפי שהם פגעו והסיטו את חוטי העירוב, אך גם לגזום את אותם ענפים לא היה שייך, לפי שהזיתים שצמחו עליהם כבר הגיעו לשליש גידול. ולכן מחוסר ברירה היו צריכים להקים במקום קו עירוב חדש כזה שהחוטים לא ייפגעו מענפי הזית.
2/308