רבות מדובר על כך שההשקעה הטובה ביותר בכספים היא לקיים בהם מצוות הלוואה לעניים ונצרכים. ואמנם, אין בזה שום חידוש מיוחד, וכל בן תורה יודע את הדברים, אך בעולם השקר בו אנו חיים, ראוי תמיד להתחזק גם בדברים פשוטים שכאלו, ולשם כך אני משתף את הציבור בשני סיפורים אישיים שקרו עמי בימים בהם חיתנתי את בנותיי, לפני כ-20 שנה.
- הסיפור הראשון: במשך שנים רבות, השתדלתי לא להשאיר אצלי בבית כסף שאיני זקוק לו מיידית, אלא הלוויתי אותי ללווים פרטיים, כך שבפועל ניהלתי מעין גמ"ח פרטי. הסכומים היו לא קטנים, והגיעו לכארבעים אלף דולר (סכום השווה לכשליש דירה באותם ימים).
כשחיתנתי את שני ילדי הגדולים ראיתי מכך ברכה רבה משמים, ובעיקר פעם אחת שנזקקתי לתשלום עבור דירה לבתי, והוצרכתי לשלם עד לתאריך מסויים עשרות אלפי דולרים. ידעתי אז שיש איזו עיסקת מכירת נכס של אבי, שחלקה היה צריך להגיע אלי עבור התשלום הנ"ל, אבל לא ידעתי מתי אקבל את הכסף, כי היו עיכובים משפטיים וכלכליים בעסקה.
מאחר וכאמור לא ידעתי מתי אקבל את הכסף מהעסקה, ואם בכלל זה יהיה בזמן הקרוב, לא היה לי מושג מהיכן אשיג את הכסף עבור הדירה. לגייס סכום שכזה מהלוואות – היה 'גדול' עלי. הייתי אובד עצות.
כשבוע לפני התאריך, אני מקבל לשמחתי הודעה, שהכסף יכנס לי לחשבון בתאריך מסויים. אני מסתכל בלוח השנה ומגלה להפתעתי, שזהו בדיוק התאריך של התשלום. הסכום המדובר היה לא פחות ולא יותר: ארבעים אלף דולר!! כן, ממש אותו הסכום שהתגלגל בגמ"ח!
ביום התשלום נגשתי לבנק, הוצאתי 'צ'ק בנקאי', ורצתי משם למשרד של הקבלן שבנה את הדירה עבור בתי, ושילמתי לו בצ'ק הבנקאי. ממש הרגשתי את לטיפת הבורא! הוא לא סתם מחזיר 'חובות', אלא עושה זאת בחן ובחסד!!
- הסיפור השני: בעוד בסיפור הקודם סיפרתי את הצד 'היפה' של הסיפור, בסיפור הבא אספר את הצד האחר, אותו חוויתי בחתונת בתי הבאה:
כעבור שנתיים או שלש, קיבלתי סכום כסף גדול, השווה, אף הוא, בערך לשליש דירה של אותם ימים. זה היה באמצע החורף. בתי השניה היתה ב'שידוכים', והכסף היה מיועד מלכתחילה עבורה. לא הייתי, כמובן, זקוק לכסף מיידית, אבל ידעתי שבעז"ה אצטרך לו באחד הזמנים הקרובים.
באותם ימים, הפקדת כסף לתוכנית בבנק הניבה רווחים יפים, וחשבתי לעצמי, למה להיות 'גמחני"ק' על חשבון בתך, הרי זה 'שלה', והיא יכולה להרוויח הרבה כסף בבנק? וכך עשיתי, הפקדתי את הכסף בבנק. והיות וידעתי שהדירות נמכרות – באותם ימים – לפי ערך דולרי, התוכנית שבחרתי היתה עם שמירה על ערך הדולר, פלוס רווחי אשראי.
בקיץ בתי התארסה, ובחודש אב רכשנו דירה עבורה, וקיבלנו לוח זמנים לתשלומים עבורה. בתוכנית ההפקדה בבנק, היה אפשר להודיע לבנק פעם אחת בחודש על הרצון למשוך את הכסף, וכך עשיתי, הודעתי לבנק, והם מצידם הודיעו לי שביום מסויים הכסף יימשך. הרווח מאותם שבעה שמונה חודשים הסתכם בסכום נכבד של כמה אלפים, והכסף נכנס לחשבון הבנק שלי, כולל הרווחים.
ברור שמאותו רגע ההצמדה לדולר הסתיימה, ונשארתי רק עם שקלים שערכם עשוי להשתנות בכל יום. בינתיים, החתימה הסופית על חוזה קניית הדירה, התעכבה מסיבות שונות, עיכוב אחר עיכוב, והעניין נמשך למעלה מחודש. במשך אותו חודש צפיתי בדאגה אחר שערי המטבע, כאשר יום אחר יום ערך השקל נופל לעומת הדולר. כתוצאה מכך, במשך חודש העיכוב נגרמו לי הפסדים מהפרשי השער, ובסכומים כלל לא מבוטלים. אלפי שקלים.
סוף סוף הגיע יום התשלום, והעברתי את הכסף למוכר. ואז, לקחתי מחשבון, ובדקתי כמה הפסדתי באותו חודש, ואח"כ בדקתי כמה הרווחתי מההפקדה בבנק. התוצאה היתה מדהימה: ה'רווח' התקזז כולו בהפסד העיכוב. בדיוק נמרץ של שקל אחד! כל מה ש'הרווחתי', כביכול, נעלם לי.
ההבנה חלחלה בי: לא הרווחתי פרוטה מההשקעה ה'מניבה' בבנק. ההשקעה המשתלמת באמת היא: גמילות חסד עם יהודים. 'גמ"ח', מה שנקרא. קיבלתי 'שיעור' בהשגחה, עם לקח גדול לחיים! – –
(גיליון 'עמוד החסד' מבית הגמ"ח המרכזי)
2/143