סוד הציציות של הגרח"פ שיינברג

יעקב א. לוסטיגמן

"פעם אחת נאלץ מורי ורבי ראש הישיבה זצ"ל, לעבור בדיקה רפואית. הרופא הורה לו לפשוט את בגדיו העליונים לצורך הבדיקה ויצא לרגע מהחדר. ראש הישיבה, במורת רוח מופגנת, נאלץ לפשוט את כל הציציות שהיו על גופו. הרופא נכנס לחדר ונבהל: הוא השאיר בחדר אדם רחב מידות, ובשובו מצא שם איש רזה וצנום…"

את הסיפור הזה מספר לנו הגאון רבי צבי שרלין שליט"א, רבה של הקהילה החרדית ברמת אשכול, ור"מ בישיבת 'תורה אור', ואין מועד מתאים לפרסומו מאשר בפרשת 'כי תצא' הנו אנו קוראים: "גְּדִלִים, תַּעֲשֶׂה-לָּךְ עַל-אַרְבַּע כַּנְפוֹת כְּסוּתְךָ".

הגר"צ שרלין היה תלמידו חביבו של הגרח"פ שיינברג זצוק"ל עוד בתקופה בה למד כבחור צעיר בישיבת 'תורה אור', ובמשך עשרות שנים לאחר מכן, כשהמשיך לחבוש אתל ספסלי הישיבה, ומאוחר יותר גם הצטרף לצוות הר"מים של הישיבה.

בניסיון לפתור אחת ולתמיד את התעלומה הגדולה, פנינו לגר"צ שרלין: מדוע לבש הגרח"פ שיינברג זצוק"ל ציציות רבות? כמה ציציות הוא באמת לבש? והאם הוא התבטא פעם בנושא זה כשנשאל על כך או בהזדמנויות אחרות..

"האמת היא שאף אחד לא יודע את הסיבה האמיתית", פותח הרב שרלין. "הוא לא גילה לאף אחד את הסיבה, ככל הידוע לי. קרה לא פעם שהתלמידים ניסו לשאול אותו, אבל הוא אף פעם לא ענה על כך, תמיד היה מעביר נושא בחכמה והיה משאיר את השאול בלי תשובה ברורה".

"אבל היה פעם מקרה שמתוכו למדנו חלק מהעניין. היה זה כשראש הישיבה עבר ניתוח, ובתקופת ההחלמה הרופאים אסרו עליו ללבוש כמעט את כל הציציות. זה מאוד מאוד חרה לו, אבל לא היו לו ברירות והוא נאלץ לציית למצוות הרופאים. ראש הישיבה ניגש לכמה אברכים מהישיבה, וביקש מהם שילמדו לזכותו ונתן להם כסף כדי שיוסיפו על סדרי הלימוד הקבועים שלהם, וילמדו במיוחד עבורו. מהסיפור הזה למדנו שבעצם היה לו עניין להרבות זכויות, וכשהרופאים אילצו אותו לוותר על חלק מהציציות, הוא חיפש דרכים אחרות כדי להרבות זכויות.

"זאת כנראה לא הסיבה היחידה, אבל בוודאי יש בזה אמת. מי שהכיר את הראש ישיבה ראה לכל אורך הדרך שהוא מקיים בגופו של הכתוב "חכם לב יקח מצוות". הוא תמיד היה אומר שצריך לחפש מצוות ולהרבות במצוות באופן יזום, כי המצוות שמזדמנות לנו ממילא הן לא מספיקות. צריך עוד. הוא היה אומר שמי שלא מחפש ומשלם על קיום המצוות, מפסיד, והוא עצמו היה עושה את זה בכל מיני תחומים, לא רק בלבישת ציציות רבות.

"כך למשל, היה ראש הישיבה נוהג לגשת כשליח ציבור קבוע כמעט כל ימיו, במסירות נפש. כל יום הוא היה ניגש להתפלל לפני העמוד שלוש פעמים ביום, גם בימי חול וגם בשבתות ובחגים. רק במקרים בודדים יחסית הוא ויתר על הדבר. פעם היה לי יאר צייט שביקשתי לעבור לפני התיבה במנחה הוא נתן לי לכבוד היארצייט, אבל סתם כך הוא לא ויתר על זה. היו לזה סיבות נוספות, כמו למשל העובדה שבראשית ימיה של הישיבה היו הרבה בחורים אמריקאים שלא היו בקיאים כל כך בנוסח ובמבטא הנכון, ומאז ראש הישיבה החליט שהוא תמיד יגש לעמוד כדי שלא יהיו בעיות, אבל זה היה גם מטעם של רדיפה אחר המצוות כמו שראינו שעשה זאת הרבה שנים אחרי שהבעיה הזאת כבר לא היתה קיימת, וגם בתקופות שהיה מאוד מאוד חלש והתפילה לפני העמוד עלתה לו בכוחות מרובים.

"כמו"כ היה נוהג מדי פעם לשלם לאברכים שילמדו תורה לזכותו, ולא מדובר כאן על אדם מסכן שלא זכה ללמוד תורה. הוא היה לומד יומם ולילה, לא פסיק פומיה מגרסא, ובכל זאת זה לא הספיק לו, הוא רצה עוד ועוד זכויות ושילם על כך, לא רק בכסף אלא גם במאמץ, בזמן, בכבוד ובכל דרך אפשרית".

• כמה ציציות באמת נהג ראש הישיבה ללבוש? היה לו מספר מסוים?

"גם זו תעלומה בפני עצמה. אף אחד לא יודע מה בדיוק היה המספר, אבל לי נראה שלא היה לו מספר, הוא לבש ציציות כמה שהצליח. שמעתי אנשים שאומרים שהוא לבש 18 ציציות או 26, יש שאומרים 72, אבל כל המספרים האלו לא נכונים. ידוע לי שהוא לבש מאה ואפילו 120 ציציות על גופו, וזה עוד לפני הטליתות שבהן התעטף. אולי כשהיה בבית החולים, חולה וחלוש הוא לבש 18 ציציות, אבל בשנות הכח הוא לבש כאמור הרבה הרבה יותר, והיו לו גם כמה פראקים, בגדלים שונים, בהתאם למספר הציציות שלבש בכל פעם.

"לישיבה היה ראש הישיבה מגיע רק עם ציציות של טלית קטן, אבל כשהיה בביתו ועסק בדיינות וברבנות, היה מתעטף גם בטליתות גדולות. לא אחת ולא שתיים, אלא 20 ו-30 טליתות ואפילו יותר.

"זה היה כרוך בקושי עצום, לא רק בגלל החום העז, אלא עצם המשקל של כל כך הרבה בדים. אנשים רגילים מרגישים לפעמים שטלית אחת קצת מכבידה עליהם, וראש הישיבה ישב עם שלושים טליתות, ועוד 120 ציציות… צריך להיות לזה גיבור אמיתי.

"זה לא היה סתם קושי. לפעמים זה הגיע ממש למצב של מסירות נפש. אני זוכר לפני משהו כמו 30 או 35 שנים, היתה שנה אחת שהיה חום נוראי בירושלים. 40 מעלות חום. אני לא זוכר אם כבר היו אז מזגנים בהיכל הישיבה או לא, אבל גם אם היו מזגנים הם לא השפיעו באותו יום חם. הבחורים התפוצצו מהחום. ישבנו בבית המדרש והינו צריכים הרבה מאוד כח כדי להתעלם מהחום הכבד וללמוד למרות הכל, ואילו ראש הישיבה מסר שיעור כהרגלו כשהוא לבוש ביותר מ-100 ציציות.

"אני זוכר פעם שכמה תלמידים הרהיבו עוז ושאלו את ראש הישיבה איך הוא מתמודד עם החום הכבד הזה כשהוא לובש כל כך הרבה ציציות, אבל הוא השיב להם בחיוך "אמר אם יהיה חם בעולם הזה, יהיה למעלה קר. הגיעו הדברים עד כדי כך שקרה שהיו לו כוויות חום מהציציות, ולמרות הכל הוא לא וויתר על זה.

"כשהתחיל ראש הישיבה להזקין וגופו נחלש הרופא היה אומר לו מדי פעם להפחית את כמות הציציות שלבש, ובכל פעם היתה מתנהלת מלחמת בבית. הרבנית היתה אומרת שצריך להוריד את רוב הציציות וראש הישיבה השיב לה שמספיק להוריד רק כמה בודדות. היא היתה לוקחת לו את הציציות והוא היה הולך ומחזיר אותן. הוא היה מאוד עקשן כשזה הגיע לריבוי זכויות.

• פעם היו אומרים שהסיבה שראש הישיבה לובש כל כך הרבה ציציות היא בגלל שהוא קיבל על עצמו בשעת סכנה ללבוש ציציות לפי כל השיטות וההידורים.

"זה לא נכון. הציציות לא היו שונות זו מזו. כולן היו על פי השולחן ערוך והמשנה ברורה. באופן כללי ראש הישיבה היה מאוד מאוד נאמן לשו"ע והמשנה ברורה. לא זז מפסקיהם. עם זאת, היו מביאים לו לפעמים טליתות עם קשירה של חוליות כמנהג התימנים וכדו', והיתה לו חביבות מיוחדת גם לחומרות כאלו ואחרות, אבל הוא לא חשש לשאר השיטות מלבד השו"ע והמשנה ברורה. רוב הציציות שלבש היו ציציות צמר רגילות ופשוטות כמו שמקובל.

• הציציות שלבש היו צמר או של בד?

"כל הציציות היו מצמר רחלים טהור, כשיטת המשנה ברורה. אולי בין לבין הוא לבש גם כמה ציציות של בד, אני לא זוכר דבר כזה, ובכל מקרה אני כן יכול לומר בוודאות שרוב רובן של הציציות שלו היו מצמר".

• איך הצליח ראש הישיבה לבדוק כל כך הרבה ציציות בכל פעם כשהוא לבש אותן? הרי זאת עבודה של שעות?

"היה אברך מיוחד שהיה ממונה על זה, הרב אביגדור גולדברג. הוא היה בודק את הציציות של ראש הישיבה, ודואג לתקן כשצריך להחליף כשצריך. באמת היתה לו תחלופה גבוהה בגלל החום והזעה, הציציות היו עוברות הרבה כביסות ובהתאם היה גם צורך להחליף אותן אחרי שנשחקו.

"בנוסף היה ראש הישיבה מכוון בכל פעם כשלבש את הציציות, שאם יש ביניהן ציצית פסולה הוא מפקיר את הבגד הזה, כדי להיפטר מהחובה של ציצית לאותו בגד. זה פתרון שמוזכר בפוסקים אבל בכל מקרה הוא לא סמך על זה, וכאמור היה תלמיד שבדק עבורו את הציציות. בכלל היתה תעשיה שלמה סביב זה, לכבס, לנקות, לסדר, להחליף זה היה תפקיד של כמה וכמה תלמידים ובני בית.

• זה לא השפיע על ראש הישיבה? הציציות המרובות לא הפריעו לו לתפקד?

"בכלל לא. הוא היה אדם מאוד זריז, עם הרבה כח. אני זוכר שהיינו הולכים איתו לכותל המערבי בחגים, בשבועות אחרי ותיקין ובחגים אחרים, ואנחנו היינו קבוצה של בחורים צעירים, הוא תמיד היה הולך יותר מהר מאיתנו, היינו צריכים להתאמץ כדי להדביק את הקצב, בזמן שהוא היה מבוגר ועם הרבה מאוד ציציות על גופו. ראו בבירור שהכוחות שלו היו על טבעיים. אדם נורמלי לא היה מצליח לתפקד עם כל כך הרבה שכבות, אבל הוא היתה לו חביבות עצומה למצוות הציצית, ובכל פעם כשתלמידים רצו לשמח אותו היו קונים לו ציצית חדשה והוא היה המאושר באדם כשקיבל עוד ציצית.

• החשיבות הרבה שהוא ראה במצוות ציצית השפיעה גם על התלמידים? היו בחורים בישיבה שגם לבשו יותר מציצית אחת?

"קרה כמה פעמים שבחורים ניסו ללבוש עוד ציציות אבל הוא בשום אופן לא אפשר את זה. הוא ממש כעס כשראה שמנסים לחקות אותו ולנהוג כמוהו בנושא זה. לא היה על מה לדבר בכלל. הוא לא הסכים לשמוע הסברים או תירוצים, ובשום אופן לא הרשה לתלמידים לחקות אותו.

"אבל הוא כן ציפה מהתלמידים ומכל אחד שיקפידו על הציצית שלגופם, שהיא תהיה נקייה ומסודרת, כיאה וכיאות למצווה חשובה כל כך. כשהיה רואה בחור שלובש ציצית מלוכלכת, עם חוטים שחורים וחצי קרועים הוא ממש היה מזדעזע, לתלמידו הקרובים אפילו היה נותן מעין סטירה קלה אם ראה שהם לא מכבדים את הציצית שלו. תמיד היה דורש מהתלמידים שהציצית שלהם תהיה נקיה ומסודרת, שיהיה אכפת להם איך שהציצית נראית, כראוי למצווה החשובה הזאת.

"אני תמיד אומר שמי שרוצה לחקות את ראש הישיבה צריך לקחת את כל ה'פעקל', לא רק את הציציות. שילמד כמו הראש ישיבה, שיהיה בעל מידות עצום כמותו, שיאכל אוכל כמו שהוא היה אוכל, בלי טעם ובלי ריח, ממש בלתי אכיל, ואחר כך שינסה גם להרבות בציציות כמו ראש הישיבה".