"בַּעֲבוּר תְּבָרֶכְךָ נַפְשִׁי" (בראשית כ"ז, ד')
בעשרות שנותיו האחרונות נהיה סבא לתל תלפיות, והמונים החלו פוקדים את מעונו לברכה ולעצה. לצד גדלותו בתורה, נודע שמו בכל רחבי תבל כאיש קדוש, בעל רוח הקודש ופועל ישועות. סבא לא שמע היטב, וקשה היה לשוחח עמו באריכות (הוא חלה בילדותו, ומחלתו פגעה בחוש השמיעה. אמו נסעה עמו לטובי הרופאים, אך הם לא מצאו מזור; הם אף הודיעו לו כי שמיעתו תרד יותר ויותר במשך השנים, כפי שאכן היה). למרות זאת, זרם הפונים אליו הלך וגדל, מאחר שנודע כי עצותיו הריהן כדבר האורים ותומים, וברכותיו – בבחינת 'צדיק גוזר, והקב"ה מקיים'. סבא עצמו התבטא פעם: "אני איש זקן מאוד, וברכותי באות מכל הלב, בהיותי רוצה בכל לבי בטובת זולתי. אולי משום כך מועילות ברכותי".
מפני קשיי השמיעה של סבא, רגילים היו להעלות את הבקשות על הכתב, וסבא היה קורא ומשיב בעל – פה. לפעמים רצה השואל להגיב ולהעלות צדדים נוספים, והיה כותב בפני סבא. כאן נוכחו הכל בהתמדתו העצומה של סבא: בעת שהלה היה כותב, שב סבא ללמוד בספר שלפניו, ואפילו רקע קט! גם בזמן הקצר שבין יציאתו של אדם אחד לכניסתו של הבא אחריו – שזה לא נמשך יותר מעשר שניות – היה סבא שוקע כל כולו בספר ומשנן את תלמודו, כמי שכמה שעות לפניו…
הנהגות קדושות
מטעמי צניעות וקדושה לא קיבל סבא נשים, ואף הקפיד שלא לקרוא פתקים שנכתבו על ידי נשים. הוא היה מנמק את הנהגתו, באומרו כי טבען של נשים שהן מאריכות וכותבות דברים מיותרים שאין בהם תועלת. אכן בני המשפחה ידעו שבכך הוא מסתיר את הנהגתו הקדושה.
סבא לא הרשה שיצלמוהו, והיה מתרעם על העושים כן. כששם לב שמנסים לצלם אותו, הסתיר את פניו והרים את מקלו לאות הזהרה.
'מיכאל המשוגע'
סבא לא הבין כלל לשם מה באים הציבור לקבל את ברכותיו, ואף הביע את פליאתו על כך. "אולי תוכלו לומר לי מה פשעי ומה חטאתי, שבאים אלי כל היום וכל הלילה לבקש ברכות?", שאל כמה וכמה פעמים… פעם השיב לו רבי משה מרדכי שלוזינגר כי הבאים עושים זאת על פי מאמר חז"ל, שמי שיש לו חולה בביתו ילך אצל חכם שיבקש עליו רחמים. וסבא שאל: "ומי אמר שאני הוא החכם שאליו ומתכוונים חז"ל בדבריהם?", וסבא הוסיף וסיפר:
בביאליסטוק היה משוגע בשם מיכאל. דעתו של הלה נטרפה עליו לגמרי, והוא חשב את עצמו למיכאל המלאך, ילדי העיר היו מתגרים בו, ואומרים לו שוב ושוב כי הוא איננו מיכאל המלאך, אך הוא לא ויתר להם – הוא היה פותח בפניהם את התנ"ך, ומראה להם את האמור בספר דניאל על אודות מיכאל המלאך. 'רואים אתם?' אמר, 'בתנ"ך כתוב שאני מיכאל המלאך!'. הילדים הוסיפו ללעוג לו: 'אמנם כתוב כי יש מלאך ששמו מיכאל, אך לא נאמר כי אתה הוא זה!'… אולם מיכאל צעק עליהם בחרונו: 'כופרים אתם, והלוא כך כתוב בתורה!'. הילדים היו ממשיכים בהתגרויותיהם, ומיכאל היה ממשיך בשיגעונו: 'אפיקורסים! אני מיכאל המלאך, ככתוב בספר דניאל!'.
סבא סיים את הסיפור והסביר בענוותנותו: "כשיגעונו של אותו מיכאל לייחס לעצמו את דברי דניאל, כך שיגעון הוא לומר כי אני הוא החכם שעליו דיברו חז"ל"…
מהותה של ענווה
מחד גיסא, סבא התבטא כדברים האלה פעמים רבות, עד שנראה היה כי אינו מכיר במעלותיו כלל, והוא סבור כי הכל טובים ממנו. מאידך גיסא, לכאורה לא ניתן היה לחשוד אותו בהלך מחשבה מוטעה שכזה. הוא עצמו התבטא כי משום מה בנושא מסוים אין ברכותיו מועילות, ומכלל לאו אתה שומע הן…
סבא עצמו נותן על כך מענה בספרו 'חיי עולם', בפרק כ"ז העוסק במידת הענווה. בפרק זה הוא כותב דברים מופלאים ביותר, ורבים מאלו שספדו לו אחר מיטתו ציטטו אותם שוב ושוב. אחר שהוא מתאר את מעלתה של הענווה באריכות, הוא כותב : "ודע, כי מי שלא זכה למידת הענווה, אין לו אפילו מושג וציור ממנהגה של ענווה… ולא עוד, אלא אפילו מי שזכה באיזה זמן למידת הענווה ושפלות הרוח, ואחר כך איבדה על ידי היסח הדעת או איזה חטא רחמנא ליצלן, שוב גם הוא שוכח ונעלמת ממנו מהותה של הענווה, עד שאין לו כמעט שום מושג וציור כלל במהות מידת הענווה". סבא מסיים את דבריו המופלאים בשתי מילים רבות משמעות, אשר בהן חשף בלא מתכוון טפח מאישיותו: "כידוע ליודעים"…
הנה כי כן גבהו דרכיו מדרכינו, ואין לנו בהן לא שיג ולא שיח.
(מתוך הספר בית אמי- ר.צביון)