יעקב א. לוסטיגמן
בסוף ספרו 'חיי אדם' מביא רבנו המחבר רבי אברהם דאנציג זי"ע מעשה נורא שאירע עמו ועם בני משפחתו בליל ט"ז כסליו תקס"ד, כשמצבור של אבק שריפה התפוצץ בחצר בה התגוררו יחד עם משפחות רבות נוספות. על אף שהפיצוץ גרם למותם של 31 מתושבי החצר ל"ע, ואף ביתו שלו ניזוק באופן משמעותי, שרדו רבנו הגדול וכל בני ביתו ויצאו כולם בחיים. כל בני המשפחה נפצעו, מי באורח קל ומי באורח קשה יותר, כדוגמת רעייתו הרבנית שנפצעה בפניה פצעים קשים, ואף כל שיניה התחתונות נשברו מעוצמת הפיצוץ – אך עם כל זאת יצאה המשפחה כולה בחיים, דבר שלא זכו לו משפחות רבות אחרות שהתגוררו באותה החצר.
את הדברים כתב רבנו בסוף הלכות מגילה, שם הוא מבאר שמי שנעשה לו נס ופלא צריך לקבוע לעצמו זכר בכל שנה ושנה במועד זה, ולהודות לקב"ה על חסדיו יחד עם בני ביתו.
"וכן אנו עושים על הנס שנעשה לנו בשנת תקס"ד אור ליום ט"ז כסליו, שהיתה הריגה גדולה בחצר שאני דר בו, מחמת הבערה שיצאה ללהב מן (פולווער), ונפלו כמה בתים בחצר וגם בית אחד שלי, ומחדר שהיו שם כל ב"ב נפל ב' חצי חומות וקורה אחת, והחומה נפל על בתי (וויטקע) עד שהיה כפסע בינה לבין המות, ואשתי נתפצעה בפניה, השפה העליונה לכמה חי' והשניים התחתונים כולם נשברו בפיה, וגם בחדר שישבתי שם עם בני נשברו החלונות והדלת ונתבקעו החומות, וגם נעשה בגב בני ב' נקבים, ובכל ב"ב כולם וממני אין אחד שלא יצא מהם עכ"פ איזה טיפת דם.
"והש"י ברחמיו וחסדיו חשב לנו הדם כקרבן לכפר, והצילנו ונשארנו כולנו בחיים, אף שהיה לי היזק גדול, כמה מאות אדומים, החליף השי"ת בחסדיו דמים לדמים וזולתינו נהרגו בעו"ה בחצרי ל"א נפשות.
"וגם בחצר המנוח מהו' נח במהו' פייבש ובנו הנגיד הרבני המופלא מהו' פייבש נתבקעו החומות והכיפות. והדברים ארוכים לכתוב השגחת השמים על אנשי החצר מי שראוי להציל ולהזדמן לשם מחצרות אחרים שיהרגו, ולהראות כי עיניו על כל דרכי איש.
"ולמען ספר נפלאות ה' כדכתיב 'זכר עשה לנפלאותיו', קיבלתי עלי ועל זרעי בל"נ יום ט"ו כסליו, אחר שהוא בלא"ה במדינתנו בהרבה קהלות יום תענית לח"ק ג"ח, לעשותו כמעט חציו לה' עכ"פ. מי שיוכל יתענה, ובלילה שאחריו יתאספו יחד תיכף אחר מעריב וידליקו נרות כמו ביו"ט ולומר שיר היחוד כולו בנעימה ובמתון, ובשיר הכבוד בזמרה ואח"ז מזמורי תהלים במתון, ואלו הם: קי"א קי"ו קי"ז כ"ג ל"ד ס"ו ק' ק"ג קכ"א ק"ל קל"ד קל"ח קל"ט קמ"ג רמ"ח ק"נ. ואח"ז לעשות סעודה ללומדי תורה למי שאפשר, וליתן צדקה כברכת ה' כפי השגת ידו. ה' ירפא שבר עמו".
1/436