נתפשט המנהג שבערב יום הכיפורים קודם שקיעת החמה כל איש נשוי מדליק נר עבורו ועבור אשתו בבית או בבית הכנסת, שידלק כל המעת לעת של יום הכיפורים, ונקרא 'נר החיים', או 'נר הבריא' – 'דאס גיזונט ליכט', כיון שעושים בנר זה סימן בריאות לחיים כמו שיבואר בדברינו להלן (עיין 'מטה אפרים' תרג).
מקור המנהג
המקור למנהג זה כתבו הראשונים, לפי שביום הכיפורים אין בו אכילה ושתיה יש לכבדו בנרות כדכתיב (ישעיה כד, טו) 'באורים כבדו ה" (הרא"ש פח אות ט). וכבר קודם בניין בית המקדש השני בימי מרדכי ואסתר מצינו במדרש שאמר המן לאחשורוש שבצומא רבא מדליקין נרות (חיד"א בס' 'מחזיק ברכה').
טעמי המנהג
ב'בית יוסף' (סי' תרי) הביא כמה טעמים לריבוי הנרות ביום הכיפורים, וביניהם, לפי שצריכים לקרות בספר כל היום וכל הלילה תמיד לא יחשו בדברי תפילות ותחנונים שאינם שגורים וידועים שלא מן הכתב, וזולת זה לא יראו לקרות בלילה ('כל בו').
עוד טעם מצינו בשו"ת מהר"י ווייל (סימן קצא), מכיון שהוא יום שדנים למעלה את נשמת האדם הקרוי נר, לכן מדליקים נר להדליק נשמתו שלא יכבה ח"ו.
מכח טעמים אלו נתפשט המנהג בכל הדורות שכל אחד מדליק נר בבית הכנסת, ונשתרבב בזה עוד דברי הגמרא (הוריות יב.) שעל ידי הנר שמדליקים בערב יום הכיפורים יכולים לדעת את מזלו של האדם בשנה הבאה, שבאם לא יכבה הנר במשך כל היום סימן הוא שיאריך ימיו בשנה זו, ולכן יש שנהגו להדליק נרות כמניין הזכרים שבבית.
אך בכדי למנוע דאבון לב מאלה אשר נכבה להם הנר מחמת הרוח והיו חוששים לסימן רע ח"ו, הונהג להדליק את הנרות בבית הכנסת וליתנם לשמש שיעמידו במקום שירצה ואיש לא ידע כלל מקום נרו (קיצור שו"ע קלא, ג).
ראש המשפחה לבד
פשט המנהג שאין מדליקין נר לכל אחד מבני הבית ורק ראש המשפחה מדליק נר אחד, לפי שריבוי הנרות שהצטבר בבית הכנסת גרם שרובם לא דלקו כראוי.
הדלקה בבית
המנהג בהרבה מקומות שמדליק את הנר בבית הכנסת כדי שלא ידאגו באם נכבה הנר, וכן כתב השו"ע הרב (סעי' ד). אבל יש מקומות שמדליקים את הנר בבית, כמו שכתב באלף המגן ונתן סימן לכך: "געזונט זאל מען זיין אין דער היים". וכן הוא בסידור 'נהורה שלם' שכתב שיש להדליק הנר בביתו.
וכבר כתבו האחרונים כי אין כלל סימן ודאגה וחרדה אם אירע שכבה הנר, כי אין זה מורה לסימן רע כלל.
להארות והערות ניתן לפנות למכון 'המנהג' במייל: [email protected]
2/589