יום שישי. על דלת ביתו של מרן הגאון רבי נסים קרליץ שליט"א מתדפק יהודי, מעטפת כסף נתונה בידיו. הדלת נפתחת והאיש נכנס אל חדרו של רבי נסים. "תרומה עבור כולל חזון איש", אומר הלה למרן שליט"א. ברכת יישר כוח מלווה את האיש בדרכו החוצה.
שבוע חולף, יום שישי קרב ובא, שוב נצרר כסף במעטפה ובהגיע יום שישי עושה היהודי את דרכו לבית מרן למסור את התרומה עבור אחזקת כולל חזון איש. המעשה חזר על עצמו מדי יום שישי במשך שנים ארוכות.
לאחר שנים רבות באחד הימים צעד מרן הגאון רבי נסים ברחובות בני ברק בהיותו שקוע בלימוד. תוך כדי הילוכו הסיח דעתו מכיוון הדרך, ולפתע בלי שהתכוון כלל להגיע למקום זה, מצא את עצמו ברחוב ירושלים. עוד לפני שהספיק לשוב על עקבותיו, נקלע להלוויה שעשתה את דרכה ברחוב. מרן כמובן הצטרף אל המלווים כפי שמורה ההלכה.
עודו צועד והנה ניגש אליו אחד המלווים. היה זה היהודי אשר הגיע מדי ערב שבת לתרום כסף עבור אחזקת הכולל. נרגש ותמה פנה אל מרן הגר"נ שליט"א בשאלה: "כיצד ידע הרב להגיע אל הלוויה?". רבי נסים לא הבין את שאלתו, והשיבו בפליאה: "לא ידעתי ולא התכוונתי למאומה, רגלי הוליכו אותי לכאן מבלי משים, ומכיון שנקלעתי להלוויית המת המשכתי ללוות כדת וכדין".
"הרי זו השגחה מיוחדת משמים!" התרגש היהודי. "הנפטר דנן – הוא שתרם את הכסף לכולל חזון איש מדי יום שישי, ומאחר שרצה להישאר עלום, עשה אותי שליח להעביר את כספו מדי שבוע זה שנים רבות. והנה לפתע רואה אני את הגאב"ד משתתף בעצמו בהלוויה!"…
מששמע זאת מרן הגר"נ שליט"א אמר: "ההסבר לזה הוא, שזכות החזקת התורה של אותו נפטר היא זו שגרמה שאזכה לגמול עמו הכרת הטוב המגיעה לו, ובזכות זו נקלעתי לרחוב ירושלים ללא צורך, רק כדי שאוכל ללוות אותו בדרכו האחרונה!".
(משולחנם של גדולי הדור)
