שנינו (ברכות ד ע"א): "לולא האמנתי לראות בטוב ה' בארץ החיים", תנא משמיה דרבי יוסי, למה נקוד על, "לולא" [פרש רש"י: לדרוש את הנקודה, שהיא ממעטת את משמעות הכתוב. לומר שלא דבר ברור היה לו, לראות בטוב ה'. "לולא", לשון: אם לא].
אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא: 'רבונו של עולם, מובטח אני בך שאתה משלם שכר טוב לצדיקים לעתיד לבוא, אבל איני יודע אם יש לי חלק ביניהם אם לאו, שמא יגרום החטא' – ואם דוד המלך פחד, אנו מה נענה אחריו?
נער צעיר הייתי כשה'חפץ חיים' זצ"ל הגיע לעירנו קריניק, במסגרת המסע המפרך שערך לעת זקנותו, לעורר לתרום ל'ועד הישיבות' שייסד. הישיבות הגיעו באותם ימים עד לפת לחם, פשוטו כמשמעו, וה'חפץ חיים' ייסד את הוועד שיתמוך בכל ישיבה כצרכיה. לקראת בואו שכרו את האולם הגדול ביותר בעיר, והמוני היהודים גדשו את האולם הענק מפה לפה, לחזות בצדיק הנערץ. עד כדי כך דחוס היה, שכאשר הגיע לא יכלו לפלס לו דרך בקהל! הושיבוהו על כסא והעבירו אותו מעל לראשי האנשים, מיד ליד, עד שהגיע לבימה.
זקן מופלג היה, וחלש מאד. את המסע ערך במסירות נפש להחזקת התורה. בחולשתו הרבה לא היה בכוחו לומר יותר מכמה מילים שנשמעו בחרדת קודש, ואני זוכר כל מילה: "מורי ורבותי – הגמרא אומרת (קדושין מ ע"ב, סנהדרין ז ע"א), שאין תחילת דינו של אדם אלא על דברי תורה. זו השאלה הראשונה שעליה נדרש לענות לאחר מאה ועשרים. כמה למדת? וכמה תמכת בלומדי התורה? מה נענה ליום הדין?", ופרץ בבכי, וכל הקהל אתו!
מה תקוותנו, אם כבר בשאלה הראשונה נעמוד במבוכה, בלא תשובה?
"לולא האמנתי לראות בטוב ה' בארץ החיים"
שנינו (ברכות ד ע"א): למה נקוד על "לולא"? – 'אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם, מובטח אני בך שאתה משלם שכר טוב לצדיקים לעתיד לבוא, אבל איני יודע אם יש לי חלק ביניהם, אם לאו. שמא יגרום החטא'.
אל לנו לדאוג לדוד המלך, מקומו בעולם הבא מובטח. אבל חרדה זו צריכה ללוות כל אחד מאתנו!
ה'חפץ חיים' זצ"ל נכנס פעם לבית הכנסת, וראה שהמתפללים מגחכים. "מה הענין?", שאל. סיפרו לו שבאיישישוק, מהלך כמה עשרות קילומטרים מראדין, מתקיים יריד. סוחרי ראדין נסעו למכור ולקנות. והנה הגיע משוגע העיירה, עייף ויגע, והכריז: "באתי מהיריד!"
רגלי הלך וחזר.
התעניינו "מה לך וליריד?"
והרים ידו, אגודלו צמודה לאצבעו: "בקש שם מסוחר קמצוץ טבק להרחה, וקבל!", צהל: "עשיתי את העסק הטוב ביותר! כולם שלמו כסף עבור סחורתם, ואני קבלתי חינם!"
הצדיק את המוניטין שלו כמשוגע: "לכתת רגלים עד איישישוק, בעבור קמצוץ טבק?!", נד 'החפץ חיים' בראשו, ועצב ניבט מעיניו: "עד שלועגים לו, נרחם על עצמנו!". לא הבינו, והסביר: "הנשמה הקדושה מקורה בגבהי מרומים. השתלשלה דרך כל העולמות עד עולמנו, לשם מה, מדוע? – כי כאן היריד, כאן אפשר ללמוד תורה ולסגל מצוות, לעמוד בניסיונות ולרכוש סחורה יקרה ונכבדה שמשלמים עליה שכר עצום ורב, נצחי ומאיר, בעולם העליון. יום יבוא, ותשוב למקורה. יקדמוה בענין: 'מה הבאת מהיריד בו שהית?'
"ומה תראה, קמצוץ טבק?!…"
(מתוך 'והגדת' אלול וראש השנה)
ספורים מרגשים כאלו על גדולי. וענקי ישראל עוד לא זכיתי לקרא. מי אנו אפס לעומת הדור הענק הזה שזכה שצמח וחי איתה החפץ חיים הקדוש שבזכותו אנו היום שומרים את פינו ואת לשנינו. לזכות לי לקבל ולקרא ספורים גדולים וחשובים אלו. שנזכה להיות אלפית מהם.