"וְאַהֲרֹן מַה הוּא כִּי תַלִּינוּ עָלָיו" (במדבר ט"ז, י"א)
הרב יעקב הייזלר
מבין הצדיקים המופלאים, שהתהלכו בדור האחרון בירושלים של מעלה, בלטה לה באופן מיוחד דמותו הקדושה והגדולה, של האי גאון וצדיק רבי שמואל הומינר זצוק"ל. הצדיק המופלא רבי שמואל היה ידוע כעובד ה' מנעוריו, וכצדיק נשגב ובעל השגות גדולות בעבודת ה', אשר כל ימיו היה דבוק בהשי"ת ובמצוותיו בצורה מופלאה, כשאינו מסיח דעתו ולו לרגע אחת ממצוות "שיויתי ה' לנגדי תמיד". שולט הוא על מחשבותיו, דיבוריו ועיניו, לבל יחשוב וידבר, או יראה ח"ו דברים האסורים. רבים מעובדי ה' בדורו, היו מכנים אותו בכינוי 'החפץ חיים השני', או ה'חפץ חיים דירושלים', כשבדמותו הגדולה השתקפה דמות של צדיק יסוד עולם ו'עובד ה" כחד מקמאי ממש.
סיפורים מעניינים נקשרו סביב לאישיותו של רבי שמואל זצ"ל, וכולם כאחד מצביעים עליו כאדם גדול שכל מעשיו מחושבים, שקולים ומדודים. ואף היה אפשר ללמוד מהליכותיו הלכות והנהגות רבות בבחינת 'מעשה רב'. כשנתגלו מעשיו או פוענחו, נתגלה עד כמה היה מחשב דרכיו, בחינת 'סוף מעשה במחשבה תחילה', וביחוד בדברים שבין אדם לחברו, היה פועל בהתחכמויות גדולות כדי שחלילה לא יפגע הזולת.
עובדא הוי, כשרבי שמואל הגיע פעם לביהכ"נ באחת מערי השדה לצורך זיכוי הרבים, ובדיוק באותו שעה בחנו הגבאים חזן מסוים, שהציע את עצמו להיות בעל תפילה בשבתות וחגים בביהכ"נ. רבי שמואל שמאוד מיהר באותה שעה ללכת לדרכו, החליט להישאר עוד זמן רב בביהכ"נ על אף שישתבשו לו תכניותיו, כי חלילה יכולה להתפרש עזיבתו את ביהכ"נ כאילו תפילת החזן אינה מוצאת חן בעיניו, ונמצא גורם בעקיפין להפסד החזן…
עובדה נוספת המעידה על גדלותו, שמענו מאחד ממקורביו. ביום מן הימים בא אליו מאן דהוא עם הצעה מפתה, לפתוח כולל אברכים מצוינים ללימוד 'קדשים'. הלה ידאג לתקציב, ורבי שמואל יעמוד בראשות הכולל. רבי שמואל התלהב מהרעיון, ואכן קיבץ אברכים מופלגים אשר מיד החלו ללמוד 'זבחים' (בפנקסו כתב רבי שמואל, כי במנחה הראשונה בכולל 'פרחי כהונה' בכה ב"השיבנו אבינו לתורתך", ולמחרת בכה בשחרית ב"והשב את העבודה לדביר ביתך ואשי ישראל"). לא ארכו הימים ונודע לו, כי אותו אלמוני הכניסו לעסק ביש. הלה לא חשב לרגע להיות עומד בדיבורו ולתקצב את הכולל. רבי שמואל בהיותו שומר פיו ולשונו, לא סיפר לאדם את אשר עוללו לו, ובביטחונו בבורא עולם, במשך חודשים רבים שילם לאברכים את משכורתם השלימה, על אף הקשיים הרבים בזה. בסיום השנה הודיע להם כי אינו יכול לשאת יותר בעול, ועל כן הוא נאלץ לסגור את הכולל. הסיבה סביב סגירת הכולל נודעה רק בדרך אקראי, כאשר ביום מן הימים בא אברך לרבי שמואל, וסיפר לו שפלוני הציע לו לפתוח 'כולל קדשים' והוא יממנו. והיות ונודע לו כי בעבר ניהל רבי שמואל כולל כזה, לכן הוא מבקש לדעת איך מארגנים את הדבר… רבי שמואל גילה לו את התרמית של אותו אדם, ורק בדרך זו נודע המעשה.
עמוד האמונה והביטחון
'עמוד האמונה והבטחון' – כך כונה רבי שמואל בפי רבים. סגנון דיבורו של רבי שמואל היה מיוחד במינו, כל מי ששמע אותו מדבר היה עומד ומשתאה, ומאזין בקשב רב למשמע הדיבורים החזקים בתוכן, האמונה החושית וביטחונו בהשי"ת. כשהיה דורש בדברי תורה בפני הציבור, היה מפליא את השומעים בבטאו את האמיתיות בפשיטות כזאת, ובסגנון שאינו מצוי. "צוונו השי"ת", "הקב"ה אומר לנו בתורתו", וכדומה. סגנון דיבורו המיוחד היה בולט בכך, שהיה תמיד שם שמים שגור בפיו על כל דבר קטן או גדול, והיה מדבר על השי"ת בלשון נוכח, כמו שמרגיש בו בחוש. כשהיה משוחח בענייני אמונה וביטחון, היה מתבטא בפשטות כזאת, עד שהיה מחזק את השומעים בעצם דיבורו. אף בדברים פעוטים – היה רגיל על לשונו שמאת ה' היתה לו זאת…
גם על גפרור להצית אש, או על מילוי עט לכתיבה וכדו', היה מקדים בתפילה שיעזרהו השי"ת בזה, ורק אח"כ עשה השתדלות הנצרכת להשיגו, ולאחמ"כ, כאשר השיג את הנצרך לו, הן דבר גדול והן דבר קטן, היה נותן הודיה ושבח להשי"ת על זה, ופנקסיו מלאים מרישומים כאלו, על בגד חדש שנתן לו השי"ת או כלי חדש וכדו', וכן כל ספר קדוש שרכש לו, רשם אותו בפנקסו בסגנונו המיוחד: "ביום פלוני נתן לי השי"ת ספר פלוני, כלי פלוני, סך פלוני, הודו לה'" וגו'
ברשימותיו אנו מוצאים כתוב: "טוב לחשוב מדי פעם או לומר בפה: 'אני ביד הקב"ה…'".
כמו"כ כותב: "על הכל צריך תפילה, מצווה להתפלל להשי"ת שילך הדואר כהוגן, ואפילו כשהולך כהוגן הדואר, בכל פעם שנותן מכתב לתוך תיבת הדואר – יתפלל שיבוא המכתב כראוי".
הגה"צ רבי משה שמעון וינטרוב זצ"ל, סיפר מה ששמע מרבי שמואל בעצמו, כי פעם לווה רבי שמואל אלפיים לירות, ונקבע שהמלווה יבוא ביום פלוני לביתו של רבי שמואל, לקבל את הכסף. בהתקרב מועד הפירעון ניסה רבי שמואל להשיג את הכסף שיצטרך להחזיר, אך לשווא. אחר שקיים את מצוות ההשתדלות אמר: "אני את שלי עשיתי, ומעתה אני תולה ביטחוני בהקב"ה בלבד". שעה קודם פירעון ההלוואה, יושב רבי שמואל במנוחה בביתו… והנה הגיעו חמש דקות קודם, נכנס יהודי לרבי שמואל להפקיד סכום כסף אצלו, כשהוא נותן לו רשות להשתמש בו כרצונו. והנה הסכום היה אלפיים לירות בדיוק! המפקיד יצא מביתו, ומיד ראו את המלווה נכנס לגבות את חובו…
רבי שמואל היה חי ונושם גם את האמונה בביאת משיח צדקנו, לרגע איננו מסיח דעת מהגאולה הקרובה ובאה. עד כדי כך שהיה לו בקבוק יין עתיק יומין, שקנה לכבוד המשיח ורשם עליו: "יין ישן מיוחד לשתות אי"ה מיד בבוא מלך המשיח, במהרה בימינו אכי"ר". בליל הסדר היה מעמיד בקבוק זה ליד כוס של אליהו הנביא. בשו"ת 'מנחת שלמה' למרן הגרש"ז אויערבאך זצ"ל, אנו מוצאים שאלה ש'הטרידה' אותו, והיא כמה ברכות יצטרכו לברך בבוא משיח צדקנו, והגרש"ז השיב לו בארוכה על זה…
ברשימותיו מאחת השנים נמצא כתוב: "נתעוררתי להרגיש מאוד שהשי"ת לבדו הוא הנותן לי כל הכסף להוצאת ביתי ולהוצאת המצוות, כגון נסיעות לשיעורים, ושום בן אדם לא נותן לי כלום. רק ישנם אנשים שהם שלוחי השי"ת אלי על זה".
ברשימה אחרת אנו מוצאים: "כבר מוסכם ומאומת אצלי, שאינני תלוי בשום בן אדם. לא בכסף ולא בשום דבר. אף הנאה כל שהיא, כגון גפרור וכדומה. רק הכל הוא מאתו יתעלה, והשגחתו הפרטית עלי. ולכן לא אתרגש כלל אם ייפסק איזה דבר ממי שהיה לי על ידו, כי הרבה שלוחים למקום, ולא תגרע לי אף פרוטה אחת ממה שקצב לי השי"ת בר"ה"…
כמו כן, ראה רבי שמואל בכל צרה ופגע שעברו עליו כיד שלוחה מלמעלה, המנחה ומעוררת אותו. וכה כותב באחת מרשימותיו: "התחילה לכאוב לי שן, ונתעוררתי מאוד להיזהר ביותר מלשון הרע", "נהיה לי חור בשן, ונתעוררתי מאוד לקיים סגירת ועצימת שתי חומות הפה, השפתיים והשיניים".
לפעמים הלקח מוסווה יותר, ויש להעמיק ולחפשו. אבל כשמקבלים אגרת מאת המלך, גם אם בכתב סתרים היא, מחייבת את העבד לפענחה, כזאת היתה למשל, מכת העכברים. וכה נמצא כתוב ברשימותיו: "נענשנו בעכברים. קודם הסתובבו במטבח, ואח"כ נכנסו גם לבית. ונצטערתי מאוד לדעת, על איזה דבר בא לנו עונש זה. עד שהאיר ה' את עיני, וראיתי בפרק שירה כתוב 'עכבר אומר: ואתה צדיק על כל הבא עלי כי אמת עשית ואני הרשעתי'. ולכן התברר בס"ד פשוט, שהוא לעורר אותנו שנרגיש מאוד להתבונן בכל דבר ייסורים הבאים עלינו, הן קטן והן גדול, להצדיק דינו ית' בלב שלם…".
(מתוך 'המבשר תורני')
