בימים שטרם קום המדינה ביקש 'ועד הצירים' הציוני לצרף את כל הרבנים בארץ תחת גוף רשמי תחת חסותו, ולבטל לגמרי את הרבנות החרדית שהייתה מאורגנת אז תחת 'העדה החרדית'. שלח 'ועד הצירים' רב מסויים לכל הרבנים שידבר על לבם, והבטיחו משכורת גבוהה לכל מי שיצטרף אליהם ויחתום על הצטרפותו.
כשהגיע אותו רב אל הגאון רבי משה קלירס זצ"ל מטבריה, סירב רבי משה להצטרף. גם כאשר הבטיח לו משכורת גבוהה במיוחד, וכן הבטיח לבני ישיבת 'אור תורה' שעל ציון רבי מאיר בעל הנס מלגה גבוהה – עדיין סירב רבי משה בכל תוקף.
אמר אותו רב לרבי משה: "תוכלו להמשיך להתנהג בקנאות כפי שיטתכם, ורק תחתמו שאתם מצטרפים". אך עמד בסירובו.
באו בני הישיבה ואמרו לרבי משה – "הרי כבודו יודע שאנו סובלים חרפת רעב, והרי לא נדרש מכם אלא לחתום, מדוע אם כן לא קיבלתם את הצעתו של אותו רב?".
ענה להם: "עכשיו הם רודפים אחרי, אבל לאחר שאקבל מהם כסף, אני הוא זה שארדוף אחריהם"…
ועדיין לא סיפקה תשובתו את בני הישיבה, עמד רבי משה על רגליו ואמר: "עד עכשיו הייתי רבכם, וזו הייתה פרנסתי, מעכשיו אני מתפטר מהרבנות והולך תיכך למשרד הנסיעות של 'אגד' להשכיר את עצמי שם לסַבָּל כדי להתפרנס…".
משראו כי הוא כל כך איתן בדעתו, עזבוהו ולא הוסיפו להפציר בו עוד.
(עלי תמרים)