את הסיפור הבא שמענו מפי בעל המעשה בכבודו ובעצמו, ומפאת העובדה שחלק מהמעורבים במעשה אינם יודעים את מה שאירע מאחורי הקלעים, ביקש שלא נפרסם את שמו:
היה זה לפני כ־38 שנים. התפללתי בכותל המערבי וזכיתי לפגוש שם את כ"ק אדמו"ר מטאלנא זי"ע, שפנה אלי באותה הזדמנות וביקש שאדבר בשמו עם ההורים שלי ואציע שידוך לאחותי.
הבחור שהוא הציע היה בחור מאוד טוב, ירא שמים ותלמיד חכם, אבל מיד ידעתי שההורים שלי לא יהיו מעוניינים בשידוך מכמה סיבות של חוסר התאמה, והייתי בספק גדול אם הוריו של הבחור כן יהיו מעוניינים, מאותה הסיבה.
הרבי מטאלנא ציין אז באוזניי כי הוא יודע שלהורי הבחור אין כל אפשרות לשלם עבור הוצאות הנישואין והדירה, אבל שלא נדאג כי הוא מקבל על עצמו לשלם את כל ההוצאות של צד הבחור, כנגד מה שאבא שלי יחליט לתת. הסברתי לרבי שאני חושב שעוד לפני העניין הכספי יש כאן עניין של חוסר התאמה, ולכן לדעתי ההורים שלי לא יתלהבו מהרעיון, אבל הוא אמר לי שאציע את השידוך בכל זאת.
ואכן, כמו שצפיתי מראש, אבי מורי דחה את השידוך על הסף.
עברו כמה שנים. אחותי כבר התחתנה בשעה טובה, והבחור הזה עדיין נשאר באותו המצב, בחור מתבגר שאין בידו פרוטה לפורטה, ואף שידוך שהוצע לו אינו מתקדם יתר על המידה.
הייתי אז אברך צעיר, עם שני ילדים, והייתי זקוק מאוד לכסף. חשבתי איך אני יכול להרוויח כמה שקלים, ועלה ברעיוני אולי להציע שידוך לבחור הזה. זאת גם מצווה גדולה וגם מתן שכרה בצדה…
שאלתי את רעייתי שתחי', אולי היא מכירה נערה יראת שמים וטובת מידות שתוכל להתאים לבחור הזה, והיא אמרה לי שבאמת בשבת האחרונה, בהיותה בבית הוריי, שוחחו הנשים אודות שכנתה של אחותי, נערה מתבגרת שצריך למצוא לה שידוך… שמעתי את הנתונים הראשונים ומיד חשבתי שאכן מדובר בהצעה שיכולה להתאים מכמה וכמה סיבות.
מה עושה שדכן? ניגש דבר ראשון אל מכשיר הטלפון. בביתי אכן היה מכשיר כזה, אבל בבתים רבים מאוד הטלפון עדיין לא היה קיים, ואיתרע מזלי שגם בבית המדובר וגם בבית המדוברת לא היה מכשיר טלפון.
החלטתי שלא להיכנע לקושי, יצאתי לדרך והגעתי לבית הורי המדובר. נקשתי על הדלת ואמו פתחה לי. הסברתי לה שאני כאן עם הצעת שידוך, נתתי את מעט הפרטים שידעתי אודות המדוברת, ואם המדובר אמרה שהם יבדקו את העניין ויחזירו לי תשובה בעוד ימים אחדים.
כעבור מספר ימים שבתי לביתם, והאמא שפתחה גם הפעם את הדלת אמרה שאכן על פניו נראה השידוך כמתאים עבורם, ושאני יכול להציע את ההצעה גם לצד השני. נאמר לי שאביה של הנערה לומד בכולל בבתי אונגרין בירושלים, ואכן הגעתי לשם, איתרתי אותו ופרשתי בפניו את ההצעה.
אלא שהאבא די צינן את ההתלהבות שלי… הוא שלף מכיסו מחברת מהוהה ומרוטה, והראה לי שיש לו שם רשימה ארוכה עם שמות של בחורים ופרטים שונים אודותיהם.
גם את הבחור 'שלי' הוא הוסיף לרשימה, אבל הדגיש באוזניי שהוא לא ממהר לעשות את הבירורים והבדיקות הנדרשות, כי הוא עובד לפי הסדר – כשיעבור את כל השמות שכבר רשומים אצלו ויבדוק כל אחד מהם בצורה יסודית, אם אף אחד מהם לא יבשיל לכדי שידוך, ואם עד אז הבחור 'שלי' לא ימצא זיווגו ממקום אחר, הוא יחזור אלי עם תשובה אם יש מה להמשיך או שהוא החליט להתקדם הלאה, להצעה הבאה.
בתחילה הרגשתי שבאמת אין כמעט סיכוי. הוא הוציא לי את החשק והתקווה, אבל אחרי ימים אחדים החלטתי לשוב. שאלתי מה קורה עם המחברת שלו, והוא אמר לי שהוא הספיק למחוק בינתיים שם אחד מהרשימה, ועדיין יש תור ארוך לפני ההצעה שלי…
הייתי אברך צעיר, מלא מרץ ותושייה, וגם הייתי זקוק לכסף בדחיפות. החלטתי 'להתלבש' עליו… נדנדתי לו פעם אחר פעם, עד שהבנתי כי בעצם הסיבה שהוא דוחה אותי שוב ושוב זה לא כי יש לו רשימה ולא כי הוא חושב שהבחור אינו מתאים, אלא שהוא פשוט מחפש 'סידור מלא' לבת שלו; ובגלל שהוא יודע שלא בטוח שהוא יקבל הוא בודק שידוכים אחרים, אבל עושה זאת בעצלתיים בתקווה שבינתיים יבוא משהו יותר טוב…
למרות הכל לא התייאשתי. במשך חודש שלם עליתי אליו לכולל כמעט מדי יום, ניסיתי לדבר על לבו, לספר לו כמה הבחור הזה הוא בחור טוב שבאמת מתאים לבת שלו, ושחבל שהוא לא ממהר לעשות את השידוך הזה, אבל הרגשתי שאני קצת 'מדבר אל הקיר'…
כבר כמעט הרמתי ידיים, אבל בדיוק אז פגשתי את העסקן הרה"ח ר' אברהם סלאנים שליט"א, שאמר לי שהוא שמע שהצעתי את השידוך הזה והוא חושב שיש בו פוטנציאל מאוד חזק, לכן הוא רוצה לדעת אם אני עדיין מתעסק עם השידוך הזה, כי אם אני ירדתי מהעניין והתייאשתי הוא מוכן לקחת את זה בידיים ולהמשיך הלאה..
דבריו של הרב סלאנים עודדו אותי להמשיך ביתר שאת. הבנתי שאני לא היחיד שחושב שזה באמת שידוך מתאים…
ירד אז גשם זלעפות, והיה קר מאוד, אבל אני הייתי חדור התלהבות, יצאתי מביתי שברחוב מלאכי לעבר ביתו של אבי המדוברת שגר אז במרחק של כ־20 דקות הליכה, הגעתי אליו כשכולי רטוב והפעלתי עליו לחץ מאוד גדול שיאמר בדיוק מה הוא רוצה.
זה לא היה קל, אבל אחרי משא ומתן הוא הודה באוזניי שאם הבחור יביא אתו לפחות שני שלישים ממחיר דירה הוא ייגש לשידוך, ואם אכן ירצו המדובר והמדוברת לסגור את השידוך בשעה טובה, הוא, אבי הכלה, ישלים את השליש החסר.
ניגשתי לצד השני וקיבלתי תשובה מאוד ברורה: אין על מה לדבר. אם הוא היה מבקש חצי חצי אולי עוד היה על מה לדבר, אבי הבחור מוכן לעשות מאמץ גדול, אבל שני שלישים זה כבר מעל ומעבר ליכולת שלו, מה גם שיש לו בחור מצוין והוא לא רואה סיבה לשלם כל כך הרבה כסף למי שיזכה בו.
תוך כדי הדברים נזכרתי ברבי מטאלנא, ובמה שהוא אמר לי לפני שנים אחדות שהוא מוכן לקחת על עצמו את התשלומים עבור הבחור אם אבא שלי ייאות לקחת אותו כחתן לבתו.
צעדתי לתחנת האוטובוס ונסעתי לבית וגן, שם התגורר הרבי מטאלנא. הזכרתי לו את המעשה עם הבחור ההוא והצעת השידוך שהרבי הציע. הוא זכר את פרטי השיחה, ואמרתי לו שעכשיו יש לנו הזדמנות לסגור שידוך, כשהבעיה היא רק התשלום מצד הורי המדוברת, ואם ההצעה של הרבי עדיין רלוונטית אפשר להתקדם ואולי אפילו לסגור את השידוך בשעה טובה ומוצלחת. הרי הורי הבחור מוכנים לשלם חצי, והורי המדוברת ישלמו שליש, חסר רק הפער שבין החצי לשליש, ואת זה אולי ייאות הרבי להשלים…
"אתה צודק", אמר לי הרבי, "אמנם התחייבתי לצד החתן, אבל מה זה משנה מאיזה צד יבוא הכסף, העיקר שהשידוך ייגמר בשעה טובה ומוצלחת. אני אכן מוכן לקחת על עצמי את תשלום הסכום החסר".
אבי המדוברת שמע וקיבל, אבל דרש לקבל התחייבות ברורה בכתב ידו של הרבי כדי שיוכל להוכיח את זה, כי הרי הוא לא יוכל לתבוע את הרבי לדין תורה אם הוא לא יעמוד חלילה בדיבורו…
זה כבר היה יותר מדי עבורי… הרבי מוכן לשלם כסף עבור שידוך שהוא עצמו אינו קשור לא לצד החתן ולא לצד הכלה, הוא רק מכיר את הבחור ורוצה לעזור לו כי הוא חייב לו הכרת הטוב בגלל איזה עניין, התחייבות שלו היא התחייבות של רבי… מה פתאום צריך לדרוש ממנו גם התחייבות כתובה?
לא היה לי אומץ לעשות את זה…
כמעט ירדתי מכל הרעיון, אבל אז סיפרתי על כך לחבר שלי והוא הציע לי לגשת לרבי מטאלנא ולספר לו כמשיח לפי תומו שהשידוך הזה נתקע כי אבי המדוברת רוצה התחייבות של הרבי בכתב, וזה דבר שאני כבר לא הסכמתי לעשות כי בעיניי זאת חוצפה…
ההצעה שלו נראתה בעיניי טובה הרבה יותר מהרעיון של לגשת לרבי ולבקש ממנו שיתחייב. אבל בכל זאת, הרי ברור לי שהרבי יבין למה אני מספר לו את הסיפור, וזה עדיין מאוד מאוד לא נעים… נסעתי לבית וגן וכל הדרך הלב שלי דפק בחוזקה – איך אני יכול לבקש מהרבי כזו בקשה חצופה…
נקשתי בהיסוס גדול על דלת ביתו של הרבי. הוא פתח לי את הדלת, קיבל את פניי במאור פנים ושאל אותי מיד מה קורה עם השידוך… אני גמגמתי והרבי ראה שאני מהסס לומר משהו חשוב, הוא דחק בי ולבסוף 'נשברתי' וסיפרתי לו דברים כהווייתם…
הרבי שמע את הדברים ומיד אמר לי שאבי המדוברת אכן צודק במאת האחוזים. אם הוא מוכן לעשות שידוך בתנאים מסוימים, זכותו לוודא שההתחייבות תהיה ברורה.
הוא פתח את המגירה, הוציא דף ועט, וכתב שהוא מתחייב על סכום של 17 אלף דולרים עבור דירה לזוג המיועד אם אכן ייסגר השידוך בשעה טובה. זה היה סכום עתק באותם ימים, אולי כמו 50 אלף דולרים בימינו. סכום שאפשר להחשיב כבלתי הגיוני בעליל שמישהו ישלם עבור מישהו אחר בלי שתהיה לו מכך כל טובת הנאה, קל וחומר להתחייב על כך מראש במסמך כתוב…
כשסיים לנסח את ההתחייבות הפקיד אותה הרבי בידי ואמר לי: "נו, תגמור כבר את השידוך, למה אתה מתעכב?".
שאלתי את הרבי מהיכן הוא חושב להביא כזה סכום גדול, והוא השיב לי בלי היסוס: "זאת הרי הלכה מפורשת שמותר לאדם למכור ספר תורה לצורך הכנסת כלה…".
התדהמה שלי התגברה עוד יותר… עמדתי שם כמשותק, לא יכולתי לזוז מרוב הלם. הרבי מוכר ספר תורה כדי לעזור לבחור שאינו קרוב משפחתו, רק בגלל הכרת הטוב שהוא חש כלפיו?
אבל הרבי דחק בי: "וואס שטייסטו", הוא אמר לי, "גיי שוין, ברענג שוין א גוטע בשורה…" – מה אתה עומד, לך כבר, תביא כבר בשורה משמחת…
"מיהרתי לבית המדוברת ונתתי להם את ההתחייבות הכתובה, ואכן התחלנו להתקדם. היו עוד עיכובים קטנים אבל אחרי קצת יותר משבוע כבר הגיעו הצדדים לכלל החלטה שאכן השידוך יוצא לפועל.
אלא שאז התברר שלאבי הכלה אין כסף לעשות את ה'תנאים'…
גם את הבעיה הזאת נדרשתי לפתור והחלטתי לעשות את ה'תנאים' בבית שלי… בסתר לבי חשבתי גם שאני בעצם מרוויח כאן רווח עצום, כי כך אני יודע שהרבי מטאלנא יבוא לבית שלי. איזו זכות!
ואכן, השידוך נגמר בשעה טובה, התנאים התקיימו בביתי והייתה שמחה גדולה מאוד.
חודשים אחדים מאוחר יותר פגשתי את אבי הכלה, והוא סיפר לי שהטאלנער רבי הגיע אליו הביתה ונתן לו 17 אלף דולרים כפי שהתחייב…
אני לא ידעתי מאיפה הוא הביא את הכסף, והתביישתי לשאול אותו אם הוא מכר ספר תורה בשביל השידוך הזה… כך נשאר הסיפור חתום וסגור במשך שנים רבות.
והנה, בנר ראשון של חנוכה, בשנת תשנ"ט, הרבי מטאלנא זי"ע התבקש לישיבה של מעלה…
בשבת חנוכה באותה השנה ישבתי בבית הכנסת בו אני מתפלל ודיברו קצת על הרבי מטאלנא שנתסלק באותו שבוע. והנה מספר אחד מבאי בית המדרש, הרב שמואל הירשמן שליט"א, שהוא שמע סיפור מצמרר מיהודי ירושלמי לפני שנים אחדות.
אותו יהודי סיפר להרב הירשמן, שלפני שנים כשהוא חיתן את אחד מילדיו והיה במצוקה כספית קשה מאוד, הוא הלך לבית הרבי מטאלנא בבית וגן וביקש ממנו שיבוא לעזרתו וילך עמו לכמה יהודים בעלי יכולת המתגוררים בשכונה. הוא חשב שאם הרבי יבוא אתו הם בוודאי יפתחו את סגור ארנקם ויוזילו מעות לצרכי חתונת צאצאיו.
הרבי אמר לו שהוא מתנצל, יש לו חום גבוה והוא לא יכול לצאת מהבית, אבל מה… יש לו פתרון יותר טוב: "לא מזמן מכרתי ספר תורה לצורך הכנסת כלה, ונשאר לי מזה סכום של כ־6,000 דולרים שמיועדים להכנסת כלה ואני לא יכול להשתמש בו למטרות אחרות. אני יכול לתת לך את הכסף במקום ללכת עמך לבתי הנדיבים…
אותו יהודי הופתע מאוד, הוא לא ציפה לכזו מתנה גדולה בלי להתאמץ בכלל, והוא גם לא ידע שעם הסיפור התמים שלו הוא גם סגר לי את הפינה הנעלמת בסיפור שלי…
1/222