סיפר מרן הגר"ע יוסף זצ"ל על תקופת צעירותו: "בצעירותנו מה היה לנו? למדנו עם לחם צר ומים לחץ! כל יום הייתי לוקח איתי לישיבה לחם ועגבניה, יותר מזה לא היה לנו, לחם ועגבניה זה היה כל האוכל. פעם אחת לקחתי שמנת, היו מוכרים קופסא קטנה בשבעה מיל, אותו יום היה לי חגיגה, יום טוב, 'זכינו לאכול שמנת'… היה עוני, ובכל זאת למדנו תורה.
"באותו זמן היתה חברת 'המקשר'. נסיעה מ'בית ישראל' עד ל'עיר העתיקה' היתה בחצי גרוש, היה חבל לי לשלם חצי גרוש, היינו הולכים ברגל, בגשם, בשלג, בשביל לחסוך את החצי גרוש הזה. אספתי וחסכתי את החצי גרוש, ומזה התחתנתי.
"לא היה לנו כסף לעשות את החתונה, מאיפה יהיה לי כסף לקנות שלחן וכסאות בשביל החדר שלי? היה רק חדר אחד צר כשהתחתנו, שירותים בחוץ, ואיזה מטבחון קטן, אמה על אמה ברום אמה, אפשר לעשות אותו מקווה בדיעבד… (מרן אמר זאת בדרך צחות). הכל היה עוני וחוסר כל. אבל ב"ה מי זוכר את הדברים האלה? שכחנו מה היה!
"מעולם לא הייתי לובש חליפה. ליום שבת קנה לי מור אבי מ'אלטע–זאכן' שהיו מוכרים בגדים ישנים, איזה בגד משומש שלבשו אותו אולי עשרים אנשים… הייתי לובש את הבגדים האלה…
"אבל מזה למדנו תורה. 'נוצר תאנה יאכל פריה', 'כל המקיים את התורה מעוני סופו לקיימה מעושר' – כך הבטיחו רבותינו, ומה שמבטיחים מקיימים"…
(גיליון 'וקראת לשבת עונג')