- דבר ראשון בא נעשה קצת סדר במחשבה: סליחה אדוני היקר, שאלה לי אליך: למה אתה לא יוצא מהבית? כי ביבי לא מרשה? כי המשטרה תעשה לך נו נו נו? לא! לא בגלל זה! אני מוחה! הסיבה האמיתית היא בגלל שיש אחוז מאוד קלוש שאולי הילד שלך נדבק, ואז אולי אולי אולי אתה גם נדבקת, ואז אולי אולי אולי גם אתה תדביק אחרים בנגיף, ואז אולי אולי חלילה הם יינזקו – ולכן! בשביל הספק ספק ספיקא הכ"כ רחוק הזה אתה נשאר בבית.
זאת אומרת: אתה מפסיד כעת מידי יום קדיש, קדושה וברכו בשביל מה? בשביל לשמור על הבריאות של השכן שלך! שאתה מבין שהחיים שלו חשובים יותר מכל התפילה שלך במנין יותר מארבע קדושות, וצ' אמנים, וי' קדישים שלך – ועד כדי כך זה יותר חשוב, שבשביל החשש הכל-כך רחוק של שמירת החיים שלו, הריבונו של עולם מוותר על התפילה בציבור שלך.
האם חשבת על זה? כן! בשביל זה אתה בבית!
באמצע התפילת יחיד תפנה לקב"ה ותאמר: "רבש"ע, תראה מה ביני לבין בלעם. בלעם – מה הוא לא מוכן לעשות בשביל להזיק לבנים שלך? הוא מוכן לגמוע מאות קילומטרים ולהיות חיגר וסומא, והעיקר להזיק לעם ישראל. ואילו אני? מה אני לא מוכן לעשות בשביל לשמור על הבנים שלך? אני תקוע פה בבידוד, ויוצאים לי קרניים, רק בשביל למנוע מהבנים שלך ספק ספקא קלוש של נזק. אנא ה', תבנה לנו את בית המקדש. זהו. כבר אין לי שנאת חינם. אני אוהב את הבנים שלך. אנא ה', אם חטאתי לפניך בשנאת חינם אם פעם יצא לי בטעות פליטת פה של גנות וסרה על אחד מבניך, שכל כך יקרים לך. אז הנה! הבידוד הזה יהיה הצהרה וגילוי דעת שאני חוזר בי! אבא שבשמים, אני מאוד מאוד מחשיב את הבנים שלך, והראיה: שאם יש לי ספק הכי רחוק שאני יכול ח"ו להזיק להם – אני נכנס לבידוד. אנא ה', תוציא אותי מהבידוד היישר לבית המקדש שיבנה במהרה
תחשוב על הנקודה הזו! לא חבל? אתה כבר בלאו הכי תקוע בבידוד, אז למה להקדיש את זה לעילוי נשמת משרד הבריאות? תתמקד מול הנקודה האמיתית ותחדד אותה לעצמך!
כל יום במשך חצי שעה תשב ותחשוב מחשבות טובות על עם ישראל, תדבר כל מיני דברים טובים על הבנים של הקב"ה. זה אולי נשמע לך מצחיק, אבל הקב"ה מתענג על זה.
יש לך זמן. אתה בבידוד.
- נקודה נוספת. אני רוצה לגלות לך סוד: אתה יודע למה אתה בבידוד? כי ה' רוצה אותך פה. נקודה. זו הסיבה האמיתית.
אתה בבידוד לא בגלל שהיית בסביבה של חולה מאומת, ולא בגלל שאתה צריך כעת לשלול שלא נדבקת. לא! לא בגלל זה! אלא בגלל שה' רוצה אותה פה בתוך הבית.
אין סתם גרירת רגלים אצל יהודי
ומאיפה אני יודע? מסיבה פשוטה: כי אם אתה כעת בבידוד בשביל לשלול שלא נדבקת, מה זה אומר? שאם יסתיימו ימי הבידוד ויתברר בעז"ה שאתה בריא ושלם בלי תסמינים ובלי כלום. מה מתברר? שסתם! סתם היית בבידוד! (שהרי כל הסיבה שנשלחת לבידוד זה רק על הצד שכן נדבקת ושלא תדביק חלילה אחרים אבל אם התברר שלא נדבקת אז מתברר למפרע שסתם! סתם היית בבידוד!) אז זהו, שלא. אצל יהודי אין סתם! האמונה היהודית קובעת שאצל יהודי שום דבר לא סתם. כל סיטואציה בחיים טומנת בחובה שליחות.
אם דור המדבר מסתובבים סביב עצמם במ"ב מסעות – אז בפרשת מסעי מתברר שלכל מסע היא תפקיד! אין סתם גרירת רגלים אצל יהודי. אין כזה דבר ללכת לאיזשהו מקום ולחזור סתם אלא מה? אתה פה כי ה' רוצה אותך פה! השליחות שלך בימים אלו היא להיות פה!
אתה שואל למה? לא יודע למה. לאלוקים פתרונים. זה המקום שלך כעת!
כל מה שנותר לך בתור שיעורי בית זה לשבת ולחשוב איך אני יכול פה לעשות נחת רוח לה' יתברך בצורה הכי הכי מושלמת.
- כעת בא ננסה לחשוב ביחד: מה באמת? למה באמת? למה הקב"ה רוצה אותך כאן?
יש לנו הרבה תורה ומצוות, יש לנו הרבה זכויות, הכל טוב ויפה. לפעמים דווקא מרוב שאנחנו עושים סעודות גדולות לקב"ה מרוב שהסעודה גדולה – אז אנחנו נאבדים. אותנו לא רואים שם.
לפעמים הקב"ה רוצה להנות ממך! ולכן הוא הכניס אותך לסגר! עצור! תן לי קצת ליהנות ממך.
אז נכון שזה לא תפילה במנין, ונכון שחסר פה את כל האווירה והחיזוק שיש בציבור, אבל זה יהיה אתה! ואני כעת רוצה ליהנות ממך! תן לרבש"ע את זה, תן לו ליהנות ממך, הוא רוצה לראות אותך בגודל טבעי. הוא רוצה כעת לפגוש רק אותך. הוא רוצה להצטלם רק איתך.
כן, יש תמונה משפחתית רחבה ויש תמונה אישית: רק אבי החתן ובנו. לגיטימי? לגיטימי! תן, תן לקב"ה את העונג הזה לפגוש אותך ורק אותך!
אז אם מקודם הצענו למבודדים לשבת במשך חצי שעה ולדבר דברים טובים על עם ישראל – אז בחצי שעה השניה מומלץ בחום להפעיל שירים של שמחת תורה על ווליום ולהרקיד את כל המשפחה על הרגלים: "ברוך אלוקינו שבראנו לכבודו", "אנא עבדא", וכו'
- נקודה נוספת בקצרה ממש: ארך לי המון זמן לקלוט שאהבת ה' מתחלקת לשני חלקים: יש אהבה שה' אוהב אותך! ויש אהבה שאתה אוהב את ה'. כשאתה מרגיש התלהבות וחיות וכיסופים בעבודת ה' – זה אומר שה' אוהב אותך! ולכן הוא מרעיף עליך אהבה. ממילא ההרגשה הנפלאה הזו שלך היא לא הרגשה של אוהב! אלא הרגשה של אהוב! להרגיש אהוב זה נפלא, אבל זה לא אומר שאתה אוהב.
אם אתה רוצה לקיים "ואהבת את ה'"! צר לי לומר, אבל המגרש של אהבת ה' לא נעשה בדיבוק חברים ברעוא דרעוין עם דבקות וכיסופים ובאורות. אדרבה: המגרש האמיתי של אהבת ה' זה אי שם בבידוד מול בני הבית שמוציאים לך קרנים ואתה לא יכול לברוח… שם!
בשגרה האפורה של החיים, שלא תמיד בטוח שאתה מרגיש אהוב, דווקא שם ההזדמנות שלך להיות אוהב! כעת תן לקב"ה להרגיש אהוב ממך.
תן לקב"ה אהבה! תזדרז. נו כבר עוד רגע נגמר הבידוד…
מבודד יקר: ישנם רגעים שאתה מרגיש כזה מיובש כזה, אפרורי כזה נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה', הייתי רוצה עכשיו לנסוע במירון או בכל מקום אחר בו ארגיש חיות בעבודת ה'.
ההרגשה הזו היא מאוד נורמלית ובעזה"ש עוד מעט אתה יוצא מהבידוד, אבל דבר אחד שלא תתבלבל! פה אתה אוהב! שם אתה אהוב!
אני מאוד מבין להיות אהוב, זה "מרגיש" מאוד קדוש ומרומם, אבל רק לנו "זה מרגיש" ככה. כי מה יותר קדוש ו"אהוב" אצל הקב"ה? איפה אתה יותר נותן לקב"ה? כאן! כי כאן אתה אוהב! כאן אתה מקיים: "ואהבת את ה' אלוקיך". תן! תן לקב"ה אהבה! תזדרז. נו כבר עוד רגע נגמר הבידוד…
- עכשיו ברשותך קורא יקר! בזהירות וברגישות בא ננסה להדק חגורות וננסה לעלות כמה רמות יותר גבוה אני רוצה לדבר בשפה שנשמעת "חסידות". מי שזה לא מתאים לו לא חייב לקרוא.
כידוע: בכל דבר בחיים יש את ההסתכלות ע"פ נגלה ויש הסתכלות ע"פ נסתר. לדוגמה: יום המיתה על דרך הנגלה זה יום הכי רע. עושים קריעה, מתאבלים, ואילו על דרך הנסתר – אדרבה, יום המיתה נקרא הילולא. זה היום שבו הנשמה הגיעה לתיקונה.
עוד דוגמא: המבול שהגיע לעולם – על דרך הנגלה, זו הפורענות והסתרת הפנים הכי נוראה שהייתה אי פעם, אבל על דרך הנסתר ההסתכלות היא הפוכה! המבול היה הארה עצומה של בחינת "אין קילוסו של הקב"ה עולה אלא מן המים". רק מה? הרשעים לא יכלו להכיל את אור הגדול הזה ,ולכן הם מתו. וכן הלאה וכן הלאה. ככה זה מכת בכורות, וככה זה הצבא של סנחריב שמתו – זה לא הגיע ממקום של פורענות! אלא "מורא גדול" זה גילוי שכינה, ולקבל כזה אור – צריך כלים, אז עם ישראל שהיו בבידוד בליל הסדר – יכלו לקבל את האור הזה, והגויים שלא היו להם כלים – מתו דווקא מתוך ההארה העצומה.
על אותו משקל ביחס לקורונה – כשאנחנו עומדים כעת מול התופעה הגלובלית שקוראים לה "קורונה", יש פה שאלה מהותית: איך לקרא את המפה? האם זה נקרא שמידת הדין מתוחה או או לאו דווקא? אז במבט ישר על דרך הנגלה, יש פה פורענות, יש פה מגיפה, יש פה מידת הדין מתוחה!
אבל מי שרוצה אפשר להעיז ולהבין שיש פה גם היבט שונה! אם נתבונן הקורונה הזו היא גילוי שכינה! הרי מה שקורה כעת בעולם זה בחינה של "ונשגב ה' לבדו ביום ההוא"! הקב"ה מתגלה כשהשלטן בידו וגבורה בימינו ושמו נורא על כל מה שברא, וזה גילוי של הארה (שהתפללנו בר"ה שזה יקרה, וזה קורה) אז כמובן שהתוצאה הישירה שכל המעצמות שכופרים וחושבים כוחי ועוצם ידי – הרי הם כעת בפשיטת רגל. אבל להגיד שיש פה הסתרת פנים? לא בטוח! רק מה? יש פה אור גדול שצריך להתאים בשבילו כלים מיוחדים! ומי שאין לו את הכלים לקבל את זה – אז בשבילו זה פורענות.
גם משה רבנו לבש מסכה
כמדומני שעד כאן הדברים פשוטים ומתבקשים, ומעתה כאן כבר אפשר להמשיך הלאה וזה כבר בערבון מוגבל. היות ומתגלה כעת הארה מיוחדת, אז באמת צריך להיות ערוך ליצור כלים מיוחדים כדי לקבל את האור הזה… אז בשביל זה אנחנו לובשים מסכות, בשביל זה יש כאלו שצריכים להיכנס לבידוד הבידוד הזה.
המסכות האלו – לא בטוח בהכרח שזה מגיע ממקום של נזיפה או צרעת, אדרבה! זה מגיע ממקום של כלים לקבל את ההארה הזו.
רוצה דוגמא? משה רבינו גם לבש מסיכה! "ויתן על פניו מסווה"! למה? "כי קרן עור פניו"! המסווה של משה הגיע ממקום של ממיר – איך לצמצם את האור הזה ולתרגם אותו לכאן.
על אותו משקל כאן: אנחנו נמצאים בתקופה מכוננת: מתגלה כעת אור גדול במיוחד שכדי שאנחנו נוכל לקבל אותו – צריך ליצור מחיצות מיוחדות, ואחד מהם זה הבידוד!
כן, בשבת קודש אנחנו גם בבידוד. למה? כי בשביל לקבל את ההארה המיוחדת שיש דווקא בשבת – צריך ליצור כלים! בידוד! שביתה! ורק אז אפשר לקבל את האור הזה.
ממילא: יהודי יקר: אתה נמצא כעת בבידוד, ואתה כל הזמן עסוק לבדוק האם אני רק מצורע מוסגר או שכבר פיתחתי תסמינים, ואז אני כבר מצורע מוחלט? תפסיק! מי אמר לך שזו ההסתכלות? אולי אתה על תקן של בטריה מוטענת! אולי אתה עכשיו פה בשביל לקבל אור חדש בעבודת ה'… שבשביל לקבל אותו בצורה מבוקרת אתה חייב להיות רתוק מחובר לרשות היחיד?!
לא לחינם כל פעם שקורה משהו מאוד לא נחמד כולם פתאום נזכרים במשיח. משום מה כולם מבינים שמשהו לא תקין זה מצביע על משיח. מה הקשר? כי גם היהודי הכי פשוט מבין שברגע שהעולם נכנס לריתוק ולהסתרה – זו הוכחה לגילוי והארה שמתבשלת מתחת לפני השטח.
נסכם את הנקודות למחשבה מהקל לכבד:
דבר ראשון: לזכור שאני בבידוד רק בשביל שאני אוהב ישראל! אני מייקר נפש ישראלית עד כדי כך שספק ספקא הכי רחוק של גרימת נזק ל"סגולה" של ה' הוא כ"כ יקר אצלי, שאני מוכן להיכנס לבידוד בשביל זה.
דבר שני: אני נמצא בבידוד כי ה' רוצה אותי פה! ה' מזמין שאני אהיה פה! כך גזרה חכמתו יתברך! זה לא פשלה שקרתה אין פה מה לאכול את הלב, כי ה' רצה שאני אהיה פה ולכתחילה!
דבר שלישי: למה? למה ה' רוצה אותי סגור פה? כי ה' רוצה להנות ממני! והוא עד כדי כך רוצה דווקא אותי שהוא מוכן לוותר על הרבה מצוות אחרות, ובלבד שאני אהיה פה איתו! בשקט!
נקודה רביעית: מה יש לקב"ה ליהנות ממני פה? כלומר: איזה דבר מיוחד יש לי להציע לקב"ה דווקא פה, שה' יהנה ממני יותר מתמיד? שאני מקבל אותו! שאני איתו! נכון שיתכן ויש לי פה פחות "חומר" ו"תוצרת" להציע פה לרבש"ע, אבל יש דבר אחד שרק פה אני יכול לתת לו: אהבה! ה' אני אוהב אותך! במה? בזה שאני איתך. מקבל אותך ולא מתלונן הכנסת אותי לבידוד. אני איתך פה בשמחה.
נקודה חמישית: מותר להבין שדברים גדולים נעשים כעת בעולמות העליונים, משהו גדול מתבשל ורוחש מאחורי הקורונה הזו, והדבר הגדול הזה הוא טוב.
אנחנו לא צריכים להבין איך זה עובד, אבל כן מותר לנו לדעת ולהאמין שסו"ס ה' דיבר טוב על ישראל והקב"ה מכין לנו משהו טוב, וכעת נכון לעכשיו זה מתבשל ונעשה בצורה של קורונה לא נותר לנו אלא לקיים את הפסוק: "עבדו את ה' בשמחה". למה? "דעו כי ה' הוא אלוקים הוא עשנו ולו אנחנו עמו וצאן מרעיתו ואם ככה בואו שעריו בתודה חצרותיו בתהילה", מתוך הבנה שמה שבטוח – דרך הטוב להיטיב וה' תר לנו כעת מנוחה, וזה חותר לשם! רק לשם!
(אז נדברו)
1/548
המבודד שמבין את העניין
בס"ד
ראו נא ראו: אני באופן אישי, סובל מאד מהבידוד. משושן פורים לא ראיתי את חבירי, כמעט. אולם היתה לי נקודה של אור בתוך כל המצב הזה. נכנסתי לבית האבות "שלמה המלך" בב"ב, וחבירי לקח ממני את הכתבים שלי. הי' זה בז' שבט. מאז עברנו הרבה גלגולים, ובסופו של דבר – יצא ספרי "ידי משה" עה"ת והמועדים… בדבר זה ראיתי את הטוב שבכל זה.
ה' יעזור לכולנו, לצאת מאפילה לאורה בביאת משיח צידקנו בב"א.
בכבוד רב
משה