ברצוני לפרסם סיפור זה, שהוא סיפור בהמשכים שאני עומד בו כעת בחלק א', אבל אני מאמין באמונה שלימה שלא יבושו כל המתחזקים בו, וההמשך יבוא במהרה בעז"ה.
אני אברך מטופל במשפחה ברוכה בלעה"ר, לפרנסתי אני עוסק במלמדות, כמו-כן גם זוגתי, ויש לנו מזה ב"ה די עבור ההוצאות החודשיות. אך במקום מגורנו דמי השכירות יקרים מאד, והמחיר עולה ועולה, וגם למצוא דירה לחיות בה כראוי קשה מאד, וכאשר כבר נמצאת דירה יש עליה קופצים הרבה, ודורשים עליה הרבה יותר משוויה, בתוספת פיקדון ודמי שכירות מראש לכמה חדשים.
התייעצתי עם מורי ורבי שאמר לי לקנות דירה, וקפצתי לתוך העניין, שזה עסק לא קל עם הרבה חובות. היה לי סכום נכבד כדי להתחיל, אבל כעבור שנתיים, לאחר שכבר שלמתי חלק ניכר מהחובות, עדיין הייתי שקוע בגלגול חובות, ללוות מזה ולהחזיר לזה, ולמצוא ערבים בכל פעם.
ליל שבת בראשית תשע"ט: נכנסתי לבית המדרש מהורהר. הנה עברו החגים – ימי מנוחה בתוך הים הסוער, ועכשיו חוזרים לשגרה, כשבחורף הבעל"ט עלי לכסות ים של חובות. רפיון נכנס בלבי בהרגשת חוסר חשק ואבדן האומץ, ואמרתי: רבונו של עולם, אין לי כח לחזור לזה ולשוב אל גלגלת החובות, אני רוצה מעט מנוחה ויישוב הדעת.
ויגל ה' את עיני וראיתי על הבימה אחד מהגליונות המעוררים על עניין השתיקה בשעת התפילה וגודל שכרה, וקראתי כמה סיפורים שאנשים מספרים על אותות ומופתים שראו עיניהם. על אתר קבלתי על עצמי בל"נ שבמשך ארבעים יום איני מדבר מ'אדון עולם' עד סוף התפילה.
תחילת פרשת נח: ניגשתי אל נגיד אחד וביקשתי ממנו שיחתום לי ערבות על 13,000 דולר, תיכף ומיד נענה לי וחתם. החזרתי בזה חוב, והמלווה שיבח אותי על כך שמאד נהנה מזה שאני אדם ישר – דבר שהוא נדיר בדרך כלל לשבח על החזרת חוב – מה שהוסיף עוד להרגשתי הטובה.
תחילת פרשת וירא: הייתי צריך להחזיר סכום גדול, וב"ה נכנס לי סכום מכובד מעסק צדדי שאני עוסק בו לצד המלמדות. אבל עדיין היה חסר לי מהסכום הדרוש, ולאחר כמה טלפונים לידידי ומכרי, אמר לי אחד מהם שמוכן להלוות לי את הסכום הנדרש. גם עָרֵב מצאתי בנקל.
יום ג' פרשת וירא: נזכרתי בעוד סכום שאני צריך לשלם, ובשיחת חברים עם מלמד העובד עמי, שאלתי אותו פתאום אם יש לו סכום להלוות עד זמן פלוני, וענה לי כי בהשגחה ממש עכשיו החזיר לו מאן דהו חוב ישן, "קח כמה שאתה צריך".
תכלית הדברים – מאז אותה קבלה טובה, העניינים התחילו לזוז ביתר קלות. אמנם עדיין לא הגעתי לישועה מושלמת, אבל ברור לי שבזכות מצות "ומקדשי תיראו" וכבוד בית ה', יתקיים בי הכתוב "כי מכבדי אכבד", בבני חיי ומזוני רויחי, בעושר ואושר ובריאות השלימות, ולהינצל מכל מרעין בישין ופגעי דורנו, ולרוות נחת מעצמנו ומצאצאינו, ולהיות ממכבדי ה' בבית המקדש שיבנה בב"א.
קיבלתי על עצמי לפרסם סיפורי, ובעז"ה כשאראה עוד ישועות אפרסמם בל"נ.
(פורסם בגליון 'נקדישך' – קרן תוספות יו"ט)