"כִּי אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע בְּקֹלוֹ" (שמות כ"ג, כ"ב)
תשמעו מעשה. הייליגער רבי איסר זלמן מלצר זכרונו לברכה, בהיותו בחוץ לארץ היה הרב של העיר סלוצק – 'הסלוצקער רב', אבל כאן שימש כראש ישיבת 'עץ חיים' והתגורר בבתי ברוידא. לא הרחק ממנו התגורר הצדיק רבי אריה לוין. לפני מעריב של מוצאי שבת, רבי אריה היה אומר דרשה קבועה למתפללי בית הכנסת. כאשר רבי איסר זלמן זצ"ל היה מקדים לבוא למעריב, ישב ושמע את הדרשה של רבי אריה, ורבי אריה, אם רצונכם לדעת – היה תלמיד שלו בעיירה סלוצק בחו"ל.
אחת מנשות השומעים בקשה פעם מרבי אריה, אם הוא יכול לדבר בדרשה לפני צאת השבת על זהירות בכבוד אשתו, כי בעלה מתנהג אתה שלא כראוי… האם מוכן הוא לדבר לא ישירות עם בעלה, אבל לעורר את הנושא, ואולי יועילו הדברים שבעלה ישפר את התנהגותו כלפיה.
"וודאי, מה השאלה? אדבר!"- אמר. וכך היה. בדרשה הקרובה דיבר עד כמה חשוב ומוכרח הוא 'שלום הבית', וכמה גדול החיוב של "אוהבה כגופו ומכבדה יותר מגופו". כך האריך בנועם דברותיו שיצאו מהלב. ר' איסר זלמן בא מוקדם, התיישב להאזין ושמע כי ר' אריה מדבר על שלום בית. הוא הקשיב לדברים ברצינות ובכובד ראש.
אחרי מעריב ניגש ר' איסר זלמן אל ר' אריה ואמר: "תזכו למצוות! תודה רבה לכם! בודאי התכוונתם גם אלי, והנכם צודקים שעוררתם את העניין, אומר לכם את האמת… אנשים עסוקים עם התלמידים כל הזמן, כל יום בישיבה ו… באמת לפעמים לא שמים לב שצריכים לכבדה… תזכו למצוות ר' אריה!". ר' אריה לוין נבהל: "חלילה! וכי אני התכוונתי לרב'ה? חס ושלום!", והוא אומר לו: "יישר כוח, תזכו למצוות!"… זה היה ר' איסר זלמן, כפי ששמעתי את הסיפור מר' שלום שבדרון.
יתכן שההוא שאליו ר' אריה התכוון באמת בדרשה, לא שם את ליבו לדברים, ואם אנחנו היינו יושבים שם, אולי גם אנו היינו חושבים כל עת הדרשה: "אלינו הוא לא מתכוון, אנחנו בסדר", אבל ר' איסר זלמן שמע!…
על כוח השמיעה שלו ידוע לי סיפור נוסף: רבי יעקב שוב שליט"א, תלמיד חכם גדול, למד בישיבת 'עץ חיים', ושמע את הסיפור מפי תלמידים שלמדו שם בחיי רבי איסר זלמן, והיו בעת מעשה.
בשעתו היה בירושלים רב שחכמי ישראל לא סברו איתו. הוא היה תלמיד חכם ורבי איסר זלמן זי"ע אחז שאסור לבזות אותו… בירושלים היו גם נערים ליידיגייערס – ריקנים, שאין להם מה לעשות. הם רצו להתלוצץ מאותו רב שאין רוח חכמים נוחה הימנו, ובד בבד החליטו גם לצער את רבי איסר זלמן. "שקצים", בשלמא לגבי הרב ההוא שאין רוח חכמים נוחה הימנו, אתם חושבים שמותר לכם להתלוצץ עליו. מי יודע? אבל מה אתם רוצים מרבי איסר זלמן?! תשמעו מה הם עשו: ליד המדרגות שעולים לבית הכנסת בבתי ברוידא, הם תלו תמונה של אותו רב… והנערים ערכו ביניהם תחרות, מי ידע לזרוק אבן, ולפגוע בדיוק על העין שלו… הם כיוונו את רגע המשחק בדיוק לשעה שר' איסר זלמן יעלה לבית הכנסת, כדי להכעיס אותו…
ר' איסר זלמן התקרב, והנה רואה הוא שעומדים שורה של ילדים עם נערים ובחורים, וזורקים אבנים, וכל אחד אומר – "אה… כמעט פגעתי במצחו… אני קלעתי…". הוא הביט וראה כי הם זורקים על התמונה אבנים לפגוע בדיוק, והקים צעקות: "בזיון תלמיד חכם! והמבזה תלמיד חכם אין לו חלק לעולם הבא!…".
ניגש אליו אחר כך יהודי, דווקא צדיק, ואמר לר' איסר זלמן בתמימות [ידוע לי שמו של הצדיק ההוא]: "רב'ה! אף פעם לא שמענו שהרב'ה צועק… לא הכרנו כך את הרבי, אבל הנה אם באמת הרב יודע לצעוק, למה לא ללכת ברחוב יפו בשבת, שם פתוחות חנויות, ולצעוק שגם כן… למחות על חילול שבת קודש בפרהסיה?".
ר' איסר זלמן לא ענה לו. בשבת בבוקר, באמצע הסעודה, נשמעות דפיקות על הדלת של היהודי ההוא (שהיה גם תלמיד של ר' איסר זלמן). פתח את הדלת ונעצר משתומם: רבי איסר זלמן מלצר, ראש הישיבה הישיש, בפתח הבית!
"רבי! מדוע הרבי לא שלח לקרוא לי וטרח עד כאן?! ומדוע בכלל טרח, לשם מה? מה רצונכם?". – "לא, זה כלום הטירחה, אני אגיד לך את האמת, אמרת לי מדוע שלא אלך לצעוק על החנויות ברחוב יפו. חשבתי, ואתה באמת צודק, אבל אינני יודע היכן ללכת… אז בבקשה בוא נלך יחד, ותראה לי היכן צריכים להעיר ולהתריע".
וכמובן הלכו ביחד…
האוזן של רבי איסר זלמן, גדול הדור, הייתה אוזן עם שמיעה מיוחדת. כמובן שהענווה שלו – חד בדרא! אבל גם כח השמיעה, מבהיל. "שמעו ותחי נפשכם".
(מתוך 'יחי ראובן')