"וְאָמְרוּ מִי הָאִישׁ הַיָּרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב" (דברים כ', ח')
וברש"י: "רבי יוסי הגלילי אומר הירא מעבירות שבידו". עומד האדם בחודש אלול, ימי הדין מתקרבים, עורך חשבון נפשו ועולמו, ונחלשת דעתו. הכל היה צריך להראות אחרת: הלימוד, התפילה, החסד. ועיניו בראשו, הוא יודע בדיוק מה לא טוב, מה יש לשפר. הצרה היא, שבידיעה גרידא אין די: "אם היתה ידיעה רחבה ועומדת על לב בני האדם, לא היו חוטאים לעולם. אך לא היה אפילו היצר קרוב אליהם ושולט עליהם, כמו שאינו שולט במלאכים!", כתב הרמח"ל ("דרך עץ החיים"). ואין המדובר בענייני חסידות. שולחן ערוך, מחייב? אז בסעיף הראשון נאמר: "יתגבר כארי לעמוד בבוקר לעבודת בוראו", איפה הוא ואיפה האריות.
בשולחן ערוך כתוב: "ישכים אדם לבית הכנסת, כדי שימנה עם עשרה הראשונים" (או"ח צ', י"ד). בשולחן ערוך נפסק: "המתפלל צריך שיכוון בליבו פרוש המילים, ויחשוב כאילו שכינה כנגדו" (או"ח צ"ח, א'), כדאי ללמוד שם את כל הסעיף.
ומה, מתיאשים מראש.
ומדוע? כי קשה, וזה נכון. על כל פנים, בשלב הראשון: "אם עתה תקבלו עליכם, יערב לכם מכאן ואילך. שכל התחלות קשות" (רש"י שמות י"ט, ה').
המונים התקבצו על גדות הנהר. שני כלונסאות הוצבו, וחבל נמתח על פני המים הגועשים. לוליין טיפס, מוט בידיו, ופסע על פני החבל הלוך ושוב. הנשימה נעתקה, ומה אם ימעד. אך לא, השלים מספר הקפותיו, וירד לקול תשואות הקהל.
ניגש אליו אחד: "גלה לי, מה הקטע הקשה ביותר? כשאתה פוסע במורד, למרכז החבל , או כשאתה מטפס במעלה, אל הקצה השני?"
ענה הלוליין: "לא זה ולא זה. הקטע הקשה ביותר, הוא להסתובב!"…
וזה נכון כל כך! מי שרגיל לישון "עוד חמש דקות" ומחליט להקיץ בזמן.
מי שרגיל להשתהות בלבישה וברחצה, ומחליט להזדרז ולמהר.
מי שרגיל להתפלל בפיזור הדעת ומחליט להתרכז ולכוון.
מי שרגיל לאחר לסדר ולפטפט במהלכו, ומחליט להקפיד ולהתמיד.
אך יתרגל – יקל ויערב. אבל השינוי, כה קשה!
אז מה, האם תרפינה ידיו, ויגרף בזרם העצלות? יסתחרר במערבולת המידות, יסחף בטבעיו?
אמת, זה הכי קל. להיכנע לטבעים, המכתיבים את מהלך החיים. ואז מגיע ראש השנה, וכצפוי המצב אינו מרנין, וכך גם גזר הדין. והוא, אוכל משמנים ושותה ממתקים…
אבל אם יקום ויתנער. ויאמר: גם אם קשה, ומנוגד לטבעי, מתאמץ אני לכבוד בוראי. "מוסר נפשי ["נפשכם", רצונכם (רש"י בראשית כ"ג, ח')] על קדושת השם". ואין זה משנה אם יצליח לחלוטין או למחצה לשליש ולרביע, אבל אם הוא פועל בניגוד לטבעו לכבוד המקום, ממשיך הוא כלפיו הנהגת מידה כנגד מידה (סנהדרין צ', ע"א), והקדוש ברוך הוא פועל בניגוד לטבע ולהנהגת המשפט ועושה לו נס. ובזה, סמוך הוא ובטוח. כי זה נס בגדרי הנהגת הבורא יתברך, נס מובטח!
וראיה לדברינו, ראיה מוכחת: במשנה (אבות פ"ד, מ"א) אמרו: "בן זומא אומר, איזהו חכם הלומד מכל אדם, איזה גיבור הכובש את יצרו, איזהו עשיר השמח בחלקו". ואינו מובן. ראשית, מדוע פתח בשאלה, היה לו לומר שהלומד מכל אדם הוא חכם, והכובש יצרו – גיבור, והשמח בחלקו – עשיר! ועוד, הרי מצינו שאיזהו חכם -הרואה את הנולד (תמיד ל"ב ע"א), וגם בעשירות מצינו דעות שונות (שבת כ"ה ע"ב) .
אבל ב"מדרש שמואל" פירושו על פי דברי הגמרא (נידה ט"ז, ע"ב), שלפני הולדת האדם נגזר האם יהיה גיבור או חלש, חכם או טיפש, עשיר או עני. ואמר התנא שגם אם נגזר שיהיה טיפש, אבל יגע בתורה ולמד מכל אדם, יתקיים בו "יגעת ולא מצאת אל תאמין" (מגילה ו' ע"ב), ומידה כנגד מידה ישנה הקדוש ברוך הוא טבעו ויהיה חכם. ואם נגזר שיהיה חלש, אבל הוא פועל כנגד טבעו וכובש את יצרו, אף הקדוש ברוך הוא יפעל שאויביו יפלו לפניו שלא כדרך הטבע.
אף אנו, אם נתגבר על טבעינו להשתנות ולהשתפר, יפלו אויבינו במרום לפנינו, ויסתמו פיות משטינינו ומקטרגינו, ויעשו עמנו ניסים שלא כדרך הטבע, לזכות בשנה טובה ומאירה.
(מתוך 'והגדת' אלול ור"ה)
