נטל היהודי את הצ'ק בידו וכשהביט בו החלה ידו לרעוד: הצ'ק היה על סך 40 אלף יורו – 200 אלף שקלים, מתנה לבר־מצוה!

"מלפניך מלכנו ריקם אל תשיבנו"

לכאורה קשה, שהלוא כבר ביקשנו "דלתיך דפקנו רחום וחנון נא אל תשיבנו ריקם מלפניך", מה אם כן התוספת "מלפניך מלכנו ריקם אל תשיבנו"?

היה יהודי אחד בשם הרב לוי, יהודי מרוקאי שגר בצרפת. כל שנה הוא נוסע למרוקו וקוטף אתרוגים, מגיע לארץ ומחלקם לגדולי הדור. לפני כמה שנים הגיע למרן ראש הישיבה הגראי"ל שטיינמן (שליט"א) זי"ע, הביא לו אתרוג ואמר: "ברצוני לספר לרב סיפור", וכך סיפר:

יש לי חבר בצרפת, עשיר גדול. היהודי הזה מתגורר בבנין של עשירים, ואחד הדיירים באותו בנין הינו גוי מבוגר, עשיר גדול, אריסטוקרט מכובד.

יום אחד התברר ליהודי הזה שהגוי הוא חמיו של מלך מרוקו – בתו התחתנה עם מלך מרוקו, לא פחות ולא יותר! היהודי התרגש מאוד. פנה אל שכנו ושאל: "הם באים לכאן לפעמים?", והלה השיבו: "כן".

• "וכשהם באים הם מתארחים כאן בבנין?".
• "כן".
• "במטותא ממך, כשיהיו המלך ורעייתו בביתך אוכל לשבת ולדבר עמו מעט? בחיים לא ראיתי מלך, מאוד הייתי רוצה לראות מלך ולשוחח עמו!".
• "בסדר", הסכים השכן.

ואכן, בפעם הבאה שהגיעו הבת ובעלה, מלך מרוקו, קרא אביה לשכנו היהודי.

התיישב אתם השכן היהודי. מלך מרוקו אינו עושה צרות ליהדות, זו מלכות של חסד.

שואל אותו המלך: "כמה ילדים יש לך? בני כמה הם?", והיהודי מתחיל לספר לו: "הגדול בן שבע־עשרה, הקטן עוד חודש בר־מצוה…".

המלך עוצר אותו ושואל: "עוד חודש מה?…".

היהודי קלט שהוא מדבר עם גוי שאינו יודע מה זה בר־מצווה, ואמר: "הקטן יהיה בעוד חודש בן שלוש־עשרה, אצלנו קוראים לזה 'בר מצוה' כי בגיל הזה הוא מתחייב במצוות, ועושים לו לכבוד זה מסיבה גדולה. שכרנו אולם, הוזמנו אורחים, אבל העיקר שהבן נעשה בן שלוש־עשרה".

אומר לו המלך: "אני מבין שהמסיבה הזאת שתעשו לו בגיל שלוש־עשרה איננה מסיבת יום הולדת רגילה, זה מין טקס דתי, לא?". "נכון", משיב היהודי, "זו איננה מסיבת יום הולדת".

"אם כך", אומר לו המלך, "השאלה היא האם מותר לי לתת לך מתנה למסיבה הזו, או כיון שזה משהו דתי ואני לא יהודי אולי אסור לך לקבל ממני?".

אמר היהודי: "לא, זה בסדר, אדרבה ואדרבה…".

המלך כתב צ'ק ונתן לו.

נטל היהודי את הצ'ק בידו וכשהביט בו החלה ידו לרעוד: הצ'ק היה על סך 40 אלף יורו – 200 אלף שקלים מתנה לבר מצוה!

המלך רואה שידו רועדת. נענה ואמר בחיוך: "אני יודע שזה הרבה כסף, וגם אם הייתי נותן לך ארבעת אלפים היית מרוצה מאוד. אך ראה נא, אני מלך מרוקו. אינני נותן מתנות בכל יום, אבל אם אני נותן – אני נותן מתנה שלא תבייש את מלך מרוקו, לא שתשמח את המקבל. מלך לא יכול לתת פחות מזה, אחרת זהו בזיון למלוכה שלו!".

"לפי זה", סיים היהודי ואמר למרן הגראי"ל, "הבנתי מהי התוספת 'מלפניך מלכנו ריקם אל תשיבנו כי אתה שומע תפילה' – מבקשים אנו: ריבונו של עולם, 'דלתיך דפקנו רחום וחנון, נא אל תשיבנו ריקם מלפניך'. אבל לא 'ריקם' במושגים שלי, אלא 'מלפניך מלכנו ריקם אל תשיבנו'. אתה אינך מלך מרוקו אלא המלך של כל העולם, תן לנו אפוא לפי המושגים שלך!".

 

(מתוך 'דורש טוב' אלול – ראש השנה)