נזדמנתי לבר מצווה של נינו של מרן הגראי"ל שטיינמן זצ"ל, וכיבדוני לומד דרשה. בגמר הדרשה בירכתי את נער הבר מצווה: "שיהיה תלמיד חכם ירא שמים ובעל מידות טובות". אמר לי ראש הישיבה זצ"ל שלא כך הסדר, אלא ראשית חכמה יראת ד'

"ויט שכמו לסבול" 

וברש"י: עול תורה

שח הגר"א מן שליט"א: "נזדמנתי לבר מצווה של נינו של מרן הגראי"ל שטיינמן זצ"ל, וכיבדוני לומד דרשה. בגמר הדרשה בירכתי את נער הבר מצוה: 'שיהיה תלמיד חכם ירא שמים ובעל מידות טובות'. אמר לי ראש הישיבה זצ"ל שלא כך הסדר, אלא ראשית חכמה יראת ד', דבר ראשון זה יראת שמים.  ושאלתיו כי במשנה ברורה סימן מ"ז ס"ק י' כתב: 'ותמיד תהיה תפילת האב והאם שגורה בפיהם, להתפלל על בניהם שיהיו לומדי תורה וצדיקים, ובעלי מידות טובות'. הרי שדבר ראשון הוא לומדי תורה,

"והשיב לי ראש הישיבה זצ"ל כי פעם הרחוב היה נקי, האווירה היתה נקיה והדבר הראשון היה יראת שמים, אבל בדורות האחרונים אם לא ילמד – מהיכן תתחיל היראת שמים, הרי מיד יסטה מן הדרך כשלא יתחיל קודם ללמוד תורה! ולכן באמת ראשית חכמה יראת ד', אבל לדור שלנו הדרך הראשונה ליראת ד' היא ללמוד.  ולכן כתב המשנה ברורה, שדבר ראשון יתפללו ההורים על בניהם שיהיו לומדי תורה, ונמצא אם כן, שהברכה צריכה להיות שיהיה ירא שמים, אך כיצד זה יבוא? על ידי שילמד תורה, ואז תתחיל היראת שמים וע"י ה'ראשית חכמה יראת ד", יגיע לחכמה ויהיה ת"ח.

"ומה שכתב במשנה ברורה בלשונו 'לומדי תורה' ולא כתב שיהיו 'תלמידי חכמים', שמעתי ממו"ר הגאון הגדול ר"ח קניבסקי שליט"א, כי אלף נכנסים לביהמ"ד ואחד יוצא להוראה, ולא כולם תלמידי חכמים, אבל כולם צריכים להיות לומדי תורה".

העיקר להגיע לרגע אחד של מוסר

הווי עובדה בקבוצת בחורים מישיבה חשובה, שביקשה ללמוד מוסר יותר מחצי השעה הקבועה ללימוד המוסר בישיבה, והם שיגרו את השאלה בידי המשגיח קמיה מרן הגראי"ל זצ"ל, והוא אמר להם בין הדברים כי מחצית השעה שנקבעה בישיבות הק', תכליתה היא אותו רגע של מחשבה אמיתית אחת. ולכן אין כאן שאלה של חצי שעה, שעה או שעתיים המטרה היא לזכות באותו זמן של לימוד – לרגע אמיתי ופנימי, והבן.

עוד אמר רבינו זצ"ל פעם לתלמיד ישיבה: "אם אתה לקוי לדוגמא בליצנות על החברים, בכל יום תעצור משטף היום אפילו לרגע קטן, תחשוב אודות הדבר שאתה לקוי בו, לא משנה באיזה מצב אתה נמצא, יושב ליד הסטנדר או כאשר הנך הולך בדרך, במחשבה נכונה אתה יכול לשנות את עצמך, לדוגמא, תתבונן מה אתה מרוויח מליצנות על החברים? כלום! ומה יהיה הסוף איתך? שכר עבירה כנגד הפסדה, או שתתבונן בדברי חז"ל אבות (פ"ג מ"א) מאין באת, מטיפה סרוחה, ולאן אתה הולך למקום עפר רמה תולעה, לפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון, לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה, ועי"ז תוכל להשתנות לחלוטין".

ובדרשה לאברכים הוסיף רבינו זצ"ל: "אמנם גם צריך להיזהר שמחשבה זו עצמה – לא תביא אותו לידי גאווה שיחשוב 'הנה אני מושלם, כי אפילו חשבון הנפש אני עושה' ודו"ק".

לחשוב למה באתי לעולם

ועל דרך הנ"ל, יעץ רבינו זצ"ל לבחורים חוזרים בתשובה ששאלו איזה ספר מוסר ללמוד, ואמר להם: "כל הספרים טובים, אבל אחד שאין לו את הזמן, שייקח כמה דקות שיכול לשבת עם עצמו, ויחשוב בשביל מה הביאו אותי לעולם? וכי לאכול, לשתות, לישון וכדו'? ואם כך – האם אני ממלא את היעוד שלי?".

לימוד בבוקר

יעץ פעם רבינו זצ"ל לפלוני, שעדיף לו ללמוד מוסר בבוקר [מאשר בלילה לפני השינה] כיון שכך תיווצר לו השפעה לכל היום.

הקדוש ה'חפץ חיים'

שח רבינו בשיעור: "כל אחד נהיה קדוש. בדור הקודם היו אומרים זכרונו לברכה, ואולי לפעמים אפילו זכר צדיק לברכה, אבל 'קדוש' כמעט אף פעם לא אמרו!

"והיום כולם קדושים, והמלאכים צוחקים עליהם וכי זה צדיק? זה קדוש?  ובעיקרון תואר כזה אם בא לריק יכול להזיק לו, וכמבואר בשו"ע שנפרעין וכו' [ואולי כיום כבר לא יזיק כי כולם יודעים שזה צחוק]". והמשיך רבינו: "בספרי רבי אלחנן וסרמן מצינו, שאת כל הרבנים שמצטט בשמם מכתיר בתואר מו"ר וכדו' אך את ה'חפץ חיים' מכתיר בשם 'הקדוש' [ראה ס' קובץ מאמרים ואגרות עמ' ק, קל"ז, ר"ו, ועוד] שהוא היה אכן קדוש, באמת צדיק נורא ואיום, וכידוע שכל מה שיצא מפי החפץ חיים היה בבחינת 'ותגזור אומר ויקם לך', ולפני מאתיים שנה ומעלה, מצינו אנשים יחידים שזכו לתואר 'קדוש' כמו ה'אור החיים הקדוש,' ה'אלשי"ך הקדוש 'וכדומה ואלו היו יחידי יחידים".

('כאיל תערוג')