"וְהִנֵּה פָּרַח מַטֵּה אַהֲרֹן" (במדבר י"ז, כ"ג)
דברים נשגבים במיוחד בענין אמונת חכמים, והחובה המוחלטת לציית לדברי הזקנים שבדור, כתב איש האלקים רבי משה חאגיז – בעל 'משנת חכמים', אשר בעל ה'נודע ביהודה' בהסכמת ספרו כתב אודותיו: "רב תנא הוא כחד הראשונים!".
לשונו היא לשון חדה ונוקבת, ונצטט כאן את עקרי הדברים:
"…דזה כלל גדול אצל אמונתנו אמונת ישראל, דבאמונת החכמים הכל תלויה בה ולעולם הזקנים מעמידים את ישראל… אימתי ישראל עומדים – כשיש להם זקנים שנאמר: 'שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך', שכל מי שנוטל עצה מן הזקנים אינו נכשל… ואם תראה מי שמפקפק בדבריהם ואין לבו שלם עם כל היוצא מפיהם, ואפילו שיחה קלה, יהיה בעיניך ככופר בכל התורה כולה" (משנת חכמים, מעלה כג אות שמו).
שלמה המלך אומר בשיר השׁירים (ח', י'): "אני חומה ושדי כמגדלות". דורשים חז"ל (פסחים פז, א): "אמר רבי יוחנן: אני חומה – זו תורה, ושדי כמגדלות – אלו תלמידי חכמים".
יש להבין, לכאורה, את מהות הקשר בין 'תלמיד חכם' ל'מגדל'.
הגאון רבי יעקב ישראל ביפוס שליט"א, מחבר סדרת הספרים הנודעת 'לקח טוב', שח את ששׁמע בענין זה לפני עשרות שנים, מהגאון רבי חיים קרייזוירט זצ"ל, רבה של אנטוורפן, שעמד בדבריו על נקודה זו של 'אמונת חכמים', והשמיע הגדרה קולעת לבאר את השׁייכות בין 'תלמיד חכם' ל'מגדל'.
כה היו דבריו:
בשנים עברו, כאשר רצו להסתתר מהאויב, היו בונים מבצר גדול וגבוה, בתוכו היו מתבצרים פלוגות חיילים גדולות וכן נשק רב. כך היו הכוחות מתרכזים וחולשים על גזרה שלמה.
אך מבצר, עם כל החוזק שלו, עדין חשוף הוא למתקפת פתע. גם הוא אין בכוחו להועיל במקרה שבאה לפתע פלוגה גדולה מחיילי האויב, ומקיפים אותו מכל עבר כדי לחדור לתוכו. בשביל להתמודד עם תופעה כזאת, בונים מגדל גבוה בפאתי המבצר, ומעמידים בו צופה קבוע שמתצפת למרחוק, ובמידה ומזהה קבוצה גדולה שמתקרבת, הוא מתריע על כך ליושבי המבצר, ועד שהיא מתקרבת החיילים כבר עומדים דרוכים ומוכנים להלחם עם האויבים.
נתאר לעצמנו, שכאשר עומד הצופה למעלה ומתריע על סכנה מתקרבת, יציץ מישהו למטה בין חרכי המבצר ויצעק לצופה: "מצטער, אינני רואה דבר! אינני מבין על מה אתה מתריע!". בודאי ישיב לו הצופה: "שוטה שכמוך! הרי בדיוק בשביל מטרה זו העמידו אותי כאן למעלה על משמרתי, בשביל שאוכל להתריע על סכנות שאתה מלמטה אינך מסגל לראות!"…
זהו הדמוי בין תלמיד חכם למגדל. אחת המעלות שאמרו חז"ל על החכם הוא: "איזהו חכם? הרואה את הנולד!" (אבות ד', א'), כי הכישׁרון שנותן לחכם את היכולת להנהיג ולהדריך את הכלל ואת הפרט, זוהי הראיה למרחוק. אין הוא צריך לטפס על מגדלים כדי לחזות למרחוק. עצם הדבר שעלה והתעלה במעלותיו על פני שאר העם, ראייתו אף היא מאותה מעלה גבוהה בה הוא עומד, כאותו צופה העומד על המגדל.
כמדומני שלא חסרים מקרים להדגים נקודה זו, על אנשים שהתייצבו בפני גדולי וחכמי התורה, ושטחו בפניהם בעיה פלונית עמה התמודדו או בקשו עצה, והתשובה שקבלו הפעימה את חושיהם. קליעתם למטרה הוכיחה מאוחר יותר כמאה עדים, על ראייתם למרחוק.
כמה פעמים התריעו גדולי התורה בבעיות שהתעוררו בענייני הכלל והפרט, כאשר בשעת אמירתן, רבים עמדו משתוממים על מה הרעש הגדול הזה, ולאחר תקופה נוכחו לראות עד כמה היו הדברים נכונים ומדוייקים להפליא. זאת כאמור משׁום שבמעמדם הרם, עיניהם צופיות למרחוק, בדומה לאותו צופה העומד על מגדל.
'סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השׁמימה'
הרבה פעמים אנו עומדים סמוך לתלמיד חכם, ונדמה לנו שאנו רואים את פני הדברים כמו שהוא רואה. אנו טועים לחשוב שההסתכלות שלו דומה להסתכלות שלנו. אך למעשה הוא בבחינת 'סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השׁמימה', מהעמדה הגבוהה שלו הוא רואה למרחקים, וצופה בדברים שאנו, במעמדנו הדל על הקרקע, לא מסוגלים לראות ולהבחין.
רבו העובדות והאגדות המופלאות על הראיה החדה למרחוק של גדולי התורה בדורות הקודמים, שבעיניהם הטהורות הצליחו לכוון לאמת במבט אחד חטוף, לראות הכל במוחש, ופעמים אף ראו צורך להתריע על כך, ואכן למפרע התברר, שככל שאמרו לא נפל מדבריהם ארצה, נזכיר אחדים מהם:
מרן הרב מבריסק, הגרי"ז הלוי סולוביציק זצ"ל, התבטא תקופה קצרה לאחר שהוקמה כאן מדינה יהודית: "כאשר אבי [מרן רבי חיים מבריסק זצ"ל] תאר כיצד יראה המצב כשיקימו כאן יהודים מדינה, הוא תאר זאת בצורה כל כך מדוייקת, כפי שמתרחש היום למול עינינו, עד שהיה נדמה למי שלא הכירו, כאלו עשה כאן סיור מודרך קודם שתאר את תאורו"…
שמעתי מהגאון החסיד רבי שמואל צבי קובלסקי זצ"ל, רב בית הכנסת דחסידי סוכטשוב בבני-ברק, שבזמנו היה רב מסוים שהגיע ארצה בקול רעש גדול, וסחף אחריו המונים. רבים מבני התורה באו לשבת במחיצתו.
באחד הימים בקש מרן ה'חזון איש' זצ"ל מרבי שמואל צבי, אם יאות להתלוות אליו, שכן ברצונו לתהות על קנקנו של אותו רב. ה'חזון-איש' עבר סמוך לבית מדרשו, הציץ לרגע קטן על פניו, משׁראהו הגיב בביטול: "סי גאר ניט"… ["זה כלום… אין בו ממש…"].
ואכן לא עברו ימים רבים עד שהתגלה קלונו ברבים, הסחף אחריו ירד, וכולם עזבוהו. עד כדי כך שהיו בושים מלהכנס לבית מדרשו…
סיפר לי אחד מתלמידי המשגיח הגה"צ רבי יחזקאל לוינשטין זצ"ל, כי לאחר נישׂואיו נקלע לחובות של כשלושת אלפים לירות. סכום לא קטן בימים ההם, וכמובן שהחובות העיקו עליו מאד.
באותם ימים הגיעה לפתחו הצעה לסחור בקרקעות, על ידי קניית קרקע בשתפות עם רבי יעקב שניידמן זצ"ל. לדברי הסוחרים המבינים בתחום, עסקה זו היתה יכולה להכניס לו רווח גדול מאוד ולמחוק את חובותיו לגמרי.
קודם ביצוע העסקה, נכנס אל רבו המשגיח רבי יחזקאל זצ"ל, לטול עצה ולשמוע את חוות דעתו אודותיה. המשגיח ביקש לדעת אם יש לו במזומן את כל הכסף שהוא מעונין להשקיע, או שמא צריך ללוות בשל כך? משׁהשיב לו הרב רוזנבלט, שאכן אין לו את הכסף אלא שהוא מתכנן לטול הלוואה, הביט בו המשגיח בעיניים חריפות, והרעים עליו בקולו שלוש פעמים: "וכי רוצה אתה להיות בכלל 'לווה רשע ולא ישלם'?"…
כמובן שלאחר דבריו החריפים שלא השתמעו לשני פנים, נמנע הלה מסגירת העסקה, והרעיון התבטל לגמרי.
לאחר ימים ספורים, עברה החלטת ממשלה להציף את השׁוק בקרקעות, והקונים הפסידו בשל כך סכומים עצומים, עד שחלקם אף נותרו ללא קורת גג, ואילו אותו תלמיד שהשכיל לטול עצה מן הזקנים, והבין שהם בשל קדושׁתם ותורתם רואים למרחוק, לא נכשל.
במקרה אישי נוכחתי פעם, בראיה למרחוק שמלווה את מוצא פיהם של חכמי ישראל. כאשר נכנסתי למעונו של מרן ראש הישיבה הגראי"ל שטינמן זצ"ל, עם אברך שתכנן להקים ישיבה קטנה בעיר מודיעין-עילית.
הרב שטינמן הגיב בפליאה: "מסופקני אם אכן הישיבה תצליח כעת, היות וכבר תם זמן הרישׁום, וזה קצת מאוחר לשנה זו". האברך השיב שאין כוונתו לפתח השׁנה ישיבה ליותר מחמישׁה עשר בחורים… חייך הרב שטינמן והשיב: "נו! הלוואי שיהיו לך חמישׁה עשר בחורים!…".
בסופו של דבר, לאחר מאמצים רבים הצליח הלה לגייס לשורות הישיבה ארבעה עשר בחורים בלבד! בדיוק כפי שחזה מרן ראש הישיבה. והיה לפלא!
עובדות אלו הן מעט וזעיר מעובדות רבות לאין סוף, הממחישות בפנינו יסוד אחד: חכמת התורה והקדושׁה האופפת את גדולי התורה, מקנה להם את הכושר ואת היכולת לראות למרחוק בכל שטח שהוא, בענייני הכלל ובענייני הפרט, בענייני ממון ובענייני פרנסה, בענייני בריאות הגוף ובריאות הנפש.
התורה מרוממת את האדם לפסגות, וכשזוכה לרכוש את חכמת התורה ולהיות תלמיד חכם במהותו, מדרגתו הוא רואה דברים שאנו איננו מסוגלים לראות מכאן.
(מתוך סדרת הספרים הנפלאה 'אוצרותיהם אמלא')
