הרב יהודה לב שליט"א
מח"ס 'לב המועדים'
חודש סיון: החודש השלישי למנין החודשים מניסן, והתשיעי למנין מתשרי.
בחודש השלישי ביום ראש חודש סיון, הגיעו בני ישראל למדבר סיני ושם קיבלו את התורה בהר סיני (שמות י"ט, כ').
מקור השם סיון: השם 'סיון' מקורו בבבל, והוא נזכר לראשונה במגילת אסתר (ח', ט') "ויקראו ספרי המלך בעת ההיא בחדש השלישי, הוא חדש סיון, בשלושה ועשרים בו".
חודש סיון הוא מלך (טור תכח), והטעם: מפני שחג השבועות בו (מהרי"ל שבועות), ולכן הוא יום אחד.
באיזה יום יחול חודש סיון: ראש חודש סיון לעולם לא יחול בשבת (שער אפרים י כט) ולעולם הוא יום אחד, והוא תמיד חודש מלא (ביאור הלכה תכח, מהרי"ל שבועות) ואינו חל אלא בימי 'אגדו' (שו"ע תכח ב).
תפלת השל"ה
נוהגים להגיד בערב ר"ח סיון תפילת השל"ה, שהיא תפילה על הבנים, והטעם: לפי שערב ר"ח סיון הוא זמן המסוגל להתפלל על זרע כשר ובנים ת"ח, כיון שבחודש זה ניתנה תורה ואז נקראים "בנים אתם לה' אלוקיכם" (של"ה עניני תפילה פרק נר מצווה).
טעם אחר, על פי השאלה במה התעסקו בני ישראל בערבו של סיון קודם ביאתם לסיני, הרי לא היתה להם תורה ללמוד: כתוב שהיו אומרים "אהבה רבה", והתפללו שישים להם ולבניהם אהבתו ויראתו. רואים אנו גודל מעלת ימים מרוממים אלו קודם מתן תורה, אשר כוחם הסגולי רב מאוד לזכות לנחת דקדושה ואור התורה (בספר 'ילקוט מנחם' בשם חסיד ישיש מלינסק ששמע מהחסיד של הרב הצדק רבי מנחם מנדל מרימנוב, שאמר בשמו הקדוש).
בעניין אמירתה בשבת
יש אומרים שאין לאומרה בשבת, והטעם: כיון שתפילה זו מבוססת על בקשות ותחנונים אודות הצאצאים, ותני בירושלמי (שבת פרק טו): "אסור לאדם לתבוע צרכיו בשבת" וכן נפסק בשו"ע (קפח) שבקשת צרכיו של אדם נאסרת ביום השבת (ספר 'דרך שיחה' פרשת יתרו, עמוד ע"ר דכתב לכאורה לא, וכן בספר 'הליכות חיים' בשם הגרח"ק).
טעם אחר: לפי שתפילת השל"ה נתקנה ביום ערב ראש חודש סיון דווקא, ובשנה שחל ער"ח סיון ביום השבת, הקדימו את יום זה ליום חמישי דהיינו ערב ר"ח מוקדם, ואז אכן ראוי לאומרו (הגרח"ק דרך שיחה פרשת יתרו עמוד' ער, וכן ציטט מלשונו בספר גם אני אודך).
יש אומרים שמותר לאומרה בשבת, והטעם: כמו שמצינו לומר 'תפילת רבי נחוניא' קודם סדר הלימוד, כי בקשה על עניינים רוחניים אינה בקשת צרכיו האסורה בשבת (הגרשז"א הליכות שלמה פרק כד יא, אז נדברו למרן הגאון הגדול בנימין זילבר חלק יד סימן כא).
טעם אחר: דהנה כל איסור לבקש בקשות בשבת – בקשות של צער קא מיירי. ובקטעי התפילות של בעל השל"ה לא הוזכרו בקשות פרטיות של צער, אלא על העתיד, ולא הוזכר בה כלל בקשות פרטיות כפרנסה, רפואה וכדו' (קובץ 'בית אהרון וישראל' גיליון קי בשם פוסקי זמנינו).
טעם אחר: על פי פירוש ה'פני משה' על דברי הירושלמי (שבת טו), כי כל האיסור שבכוונת הירושלמי הוא רק הוספות בקשות של אדם, אבל טופס ברכות דרבים, דהיינו תפילה שנתקנה לרבים, מותר לאומרה ביום השבת (ספר ברכת יהודה, קובץ מבית לוי עמוד פ).
לעסוק בענייני החג
מר"ח סיון ועד החג, צריך לעסוק בהלכות חג השבועות (משנ"ב תכט א בשם הגר"א).
פרשת במדבר לפני שבועות
קוראים פרשת במדבר לפני חג השבועות, ומקורו מהגמרא במגילה (לא, ב): "תניא ר' שמעון בן אלעזר אומר, עזרא תיקן להן לישראל שיהו קוראים קללות שבתורת כהנים קודם עצרת, מאי טעמא אמר אביי ואיתימא ריש לקיש כדי שתכלה השנה וקללותיה… עצרת נמי ראש השנה היא דתנן 'ובעצרת על פירות האילן'" (טושו"ע תכח ד).
פרשת נשא
יש שנים שגם פרשת 'נשא' נקראת לפני שבועות, כשאותה שנה היתה מעוברת, וחל ר"ה ביום ה', שקוראים פרשת 'אחרי מות' קודם חג הפסח, ואז קוראים 'נשא' קודם עצרת (ביאור הלכה תכח).
תחנון
מתחילת חודש סיון עד ח' בסיון אין אומרים 'תחנון' (שו"ע תצד, ג, וכן נהג החזו"א), והמנהג הוא עד י"ב בסיון (משנ"ב קלא ס"ק לו), והטעם: לפי שבב' בסיון אמר הקב"ה למשה לקדשם כדכתיב (שמות י"ט, ה'): "ועתה אם שמע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי", ומיד אחר כך הם שלשת ימי ההגבלה, ואחר כך שבועות ואיסרו חג.
טעם המנהג עד י"ב: לפי שהם שבעת ימי השלמה לקרבנות של חג השבועות (מג"א תצד, ג, משנ"ב שם ס"ק ח).
"אא"א", "ויהי רצון", "למנצח"
אומרים בימים אלו "אל ארך אפים" ו"למנצח" (לוח א"י), ואין אומרים "יהי רצון" שלאחר הקריאה בימי שני וחמישי (לבוש תכט ב).
"ויהי נועם"
מנהג בני אשכנז: שאין אומרים "ויהי נועם" ו"ואתה קדוש" (שו"ע ריש רצה), והטעם: לפי שאין אומרים "ויהי נועם" כשחל יו"ט באמצע השבוע, לפי שצריך שכל ימי השבוע יהיו ראויים למלאכה משום דכתיב בו: "ומעשה ידינו כוננה עלינו" (משנ"ב שם ס"ק ג). ומנהג הספרדים לומר. והטעם: על פי הסוד. (החיד"א רצה ברכי יוסף, בן איש חי ויצא ו)