מאת: הרב נועם לב
הגאון רבי שרגא שטיינמן שליט"א, ראש ישיבת 'קהילות יעקב' וישיבות 'אורחות תורה', ובנו של מרן הגראי"ל שטיינמן זצוק"ל, ניאות לשוחח עימנו על שאלות בנוגע לחנוכה הממשמש ובא, לומר דברי חיזוק, ולשתף אותנו בעובדות והנהגות מבית אביו הגדול.
מסופר שהאבא זצ"ל היה מדליק בחנוכיה פשוטה מאלומיניום.
הוא היה מהדר להדליק בשמן זית, אבל את השמש הוא הדליק בשמן סויה, כי בשמש אין עניין הידור שהוא יהיה בשמן זית.
החנוכייה הייתה כוסות של ליקר פשוטות, וזה היה בתוך קופסת פח כדי להגן מהרוח.
לעניין הוצאות כספיות, הוא תמיד חשב על העולם הבא: "מה אני אביא לעולם הבא? אם הבאתי כסף לעניים, אז יש לי מה להביא לעולם הבא".
האם הרב יכול לספר מעשים נוספים מבית אבא זצוק"ל שקשורים לחנוכה?
הוא לא היה עושה שום דבר מיוחד. גם דמי חנוכה לא היו אצלנו. זה לא היה נהוג בבית הוריו. זה מנהג יותר חסידי. אומנם ליטאים אימצו את זה, אבל במקור זה חסידי. ימי חנוכה היו כמו ימים רגילים לחלוטין, חוץ מנרות חנוכה. אחרי הדלקת הנרות הוא היה שר "מעוז צור ישועתי" וזהו.
מסופר שהאבא זצ"ל היה מדבר נגד תופעת ריבוי מסיבות חנוכה.
נהיה כאילו מנהג קדוש לאסוף את כל המשפחה, וללכת לדודה או לסבתא לאכול לביבות. אבי זצ"ל מאוד לא אהב את זה. אם זו סעודה של דברי תורה זה בסדר, אבל אנשים באים בשביל לאכול לביבות. האם חנוכה זה חג של לביבות וסופגניות?
צריך לדאוג שיהיו דברי תורה ולא סתם הוללות.
בישיבות אבא היה מעודד לעשות מסיבות, כי זה מעודד את הבחורים. הרב וולבה זצ"ל בזמנו אמר, שכל ישיבה צריך שיהיה לה מגרש משחקים, משום שבחורים, בעיקר בגיל של ישיבה קטנה, צריכים להוציא מרץ, ואם הם לא יוציאו את המרץ על הכדור – הם עלולים להוציא את המרץ על דברים לא טובים. הישיבה שלו הייתה בבאר יעקב, שהייתה כפר קטן עם פרדסים, והיה אפשר לעשות שם מקום למשחק. כיום, אם יעשו בישיבות בבני ברק או בירושלים מגרש, אפשר יהיה לסגור את הישיבה מיד, כולם ילכו ממך.
אבל צריך כמובן להדגיש לבחורים, שהמטרה היא כדי שיהיה להם כוח לעבודת ה'. כמו שאומרים בהנחת תפילין: "ועל הראש נגד המח, שהנשמה שבמוחי עם שאר חושי וכוחותי – כולם יהיו משועבדים לעבודתו יתברך שמו", שכל הכוחות יהיו משועבדים לעבודת ה'.
איך הייתה ההנהגה שלו בנושא זה? האם הוא לא היה משתתף במסיבות חנוכה?
אצלנו בבית לא היו עושים שום מסיבה. כתוב אמנם בהלכה שמוסיפים קצת בסעודה, אבל לא ככה. בישיבות עושים מסיבות חנוכה, כדי לרומם את הבחורים. בישיבות תמיד היו מסיבות חנוכה. זה התחיל כאשר בחורים היו נוסעים לכל זמן חורף לישיבה, ורק בשבת חנוכה היו נוסעים חזרה הביתה. ובזמן קיץ רק בשבת שאחרי שבועות היו נוסעים הביתה. מלבד זה, כל החורף היו בישיבה וכל הקיץ היו בישיבה. כיום, כל חודש נוסעים, ומתקשרים הביתה כמעט כל יום. ובשבת חנוכה כיום חוזרים הביתה יומיים קודם ויומיים אחר כך. זה נהיה חופש וזה סתם ביטול תורה.
האם הרב יכול לתת עצות מעשיות כיצד ניתן לנצל את ימי החנוכה להתעלות רוחנית?
קשה לדבר בחנוכה על ניצול הזמן, כי הבחורים יוצאים מהישיבה בשבת חנוכה ויום לפני ויום אחרי. מרן רבי גרשון אדלשטיין שליט"א התקין בישיבת פוניבז', שבשבת חנוכה לא נוסעים הביתה. היוונים רצו "להשכיחם תורתך" אז אנחנו צריכים לעשות הפוך: בשבת חנוכה להישאר וללמוד ולתקן את מה שאז התרשלו.
מה מיוחד בחנוכה דווקא, שיש בו את הפוטנציאל להתעלות רוחנית?
המטרה של היוונים הייתה "להשכיחם תורתך". אנחנו צריכים לעשות כעת הפוך.
הב"ח (בסוף סימן תר"ע) אומר, שעיקר הגזירה בחנוכה הייתה משום שהכהנים התרשלו בעבודת בית המקדש, ולכן הייתה גזירת היוונים להפסיק את קורבן התמיד. ממילא אומר הב"ח, שלכן התשועה הייתה דווקא על ידי כהנים, שהואיל והם אלו שהתרשלו, הם אלו שהיו צריכים למסור את הנפש עבור העבודה, ואז נהיה התיקון.
אבי דיבר על כך הרבה פעמים שיוצאות שתי נקודות שלומדים מהב"ח:
קודם כל רואים שכאשר אחד מתרשל במצווה, אז גוזרים עליו שבאמת לא יוכל לקיים את המצווה. לפי זה יוצא שאדם שנניח איחר לתפילה, אז העונש יהיה שיתעוררו לו קשיים אמיתיים לבוא לתפילה, כעונש על שהתרשל לבוא לתפילה.
דבר נוסף שרואים מהב"ח הוא, שכדי לחזור למצב הקודם צריך מסירות נפש, כמו שנלחמו החשמונאים מעטים נגד רבים, ואף אחד לא הבטיח להם שהם ינצחו. כדי שיוכלו לחזור ולקיים את עבודת בית המקדש, היו צריכים למסור את הנפש על כך, ולהתחיל הכול מחדש, וכך בכל עניין של עבודת ה' שאדם מתרשל בו. וכן החובה עלינו להתחזק במיוחד בחנוכה, להתאמץ בעבודת ה' מעבר לשגרה הרגילה.