אחד המכשולות הכי חמורים, שבגינו יחסי הורים וילדיהם נגדעים באחת, הוא על ידי התנהגות קטנה ולא נכונה בזמני לחץ. כשאדם לחוץ – הוא מלחיץ. הדברים אמורים ביום יום, אבל בעיקר בזמנים הלא שגרתיים. כשההורה מתנהג בצורה לא זהירה הוא יכול לגרום למכשול אדיר ולקרע שאינו מתאחה בהתנהגות הילד.
בדברים אלו אין חידוש, אך נתבונן כיצד אפשר להימנע בכך, באספקלריה המאירה של תהלוכות רבינו שליט"א. נדרשנו לנושא זה בעקבות בקשת רבים מקוראנו שיחי', עקב התקופה האחרונה שנועדה לנו מן השמים, בה המשפחות והילדים נצורים בבתים כל היום, ובמקרים רבים ההורים או הילדים נמצאים במתח ובלחץ מהמצב, והתגובות הבלתי צפויות יכולות להיות חלילה הרות אסון לדורות.
פשוט וכמובן, כי נדרשת זהירות בשמירה על כללי הבריאות, כמו שציותה תורה ונשמרתם מאוד לנפשותיכם, אבל המתח הקיים סביב הנושא – רחוק ממצות 'ונשמרתם', ואדרבה, זה מרחיק את הנפש משמירת התורה.
זמן המסוגל לכעס
זמני הלחץ כלפי הילדים נחלקים לשנים: לחץ בתוך הבית ולחץ מחוצה לו. את זמני ומועדי הלחץ שבתוך הבית מכיר כל אחד: בערבי שבתות ומועדים, או בשעות הבוקר לפני היציאה ללימודים, כל בית וסדרי הלחץ שלו… חכמינו כבר הזהירו אותנו כי באותם זמנים חובה כפולה לנהוג בסבלנות. ראה במשנה ברורה הלכות שבת (סימן ר"ז סק"י) שמזהיר בהלכות ערב שבת, כי אל לו לאדם להטיל אימה יתירה בתוך ביתו, ע"ש את הקלקול שבדבר.
מעניין לציין עדות מפי נהגו האישי והמסור של רבינו, הר"ר ישעי' אפשטין שליט"א. לדבריו, הוא הבחין לא פעם כי דווקא בזמנים בהם מסביב כולם לחוצים, כמו לפני אירוע גדול – דווקא אז נוהג רבינו בסבלנות וישוב הדעת כפול. ניכר עליו כי הפזיזות היא נטע זר אצלו, וכי אדרבה, הוא בכוונה תחילה מראה שאין להילחץ ולמהר אלא יש לעשות מה שצריך ובמתינות.
כך לדוגמא נהג באחד הימים, עת עמד לפני נסיעה ארוכה (ברחבי כמה ערים, בתקופת ערב הבחירות ברחבי הארץ), וכן בנסיעה הדו-שנתית שלו לירושלים עם להבחל"ח הרבנית ע"ה בחול המועד להקביל פני חמיו מרן הגרי"ש זצוק"ל. בני הבית שהתלוו היו תמיד לחוצים להגיע בזמן שקבעו לביקור, שלא לאחר רגע, ומרן שליט"א שליו ורגוע, והתארגן לנסיעה בישוב הדעת ורוגע, ובלי שום לחץ ופזיזות. ובל נחשוב שאיחרו… תמיד הגיעו בשעה היעודה, אבל את ההכנות עשה ברוגע ובלי שום לחץ.
נוסיף עוד דוגמא מבדיקת חמץ, אותה עורך רבינו מדי שנה בערב פסח במשך מספר שעות, במהלכן בודקים חפץ אחרי חפץ. הגבאים שמלווים את הבדיקה מעידים, כי על אף הטירחא הגדולה והמאמץ האדיר בלעבור את כל הבית, רבינו משקיע כוחות וסבלנות במידה יתירה שלא יהיה שום לחץ ומתח על אף אחד מבני הבית. אירע פעם, וכשבדק את אחד מארונות הבגדים, הוציאו את ערימת הבגדים לבדוק שאין תחתיהם שום חשש חמץ ח"ו, ומתוך מהירות החזירו את הדברים שלא לפי הסדר. נענה רבינו ואמר: צריך לסדר כל דבר במקומו שלא יהיה הדבר לטירחא עבור הרבנית (ע"ה), שכן הצער והטירחא שעלול להיות לה מזה גם הוא דאורייתא!…
"מי לוחץ אותך?"
מעניין להרחיב מעט על הלחץ: אל מעונו של רבינו הגיע בחור והתלונן שהוא מרגיש לאחרונה לחץ פנימי מאוד חזק, הוא מאוד לחוץ, ורוצה את עצתו של רבינו. רבינו הביט בו בחיוך: מי לוחץ אותך, אולי תוספות קשה שאתה לא מבין?… הבחור 'ניסה' להסביר, אבל רבינו חזר על הדברים והבהיר לו כי הלחץ האמיתי צריך להיות רק מול קיום התורה והמצוות, ולא מ'מה יאמרו'…
אב נוסף נכנס אל רבינו ואמר שהוא חש כשהוא לומד עם בנו כי הדבר מלחיץ את הבן. רבינו הביט בו והבין מהשאלה כי מי שלחוץ הוא דווקא האבא, וענה קצרות: תשב ותלמד איתו בלי לבלבל את המוח (כלומר, במקום לאמץ את הראש במחשבות האם הילד נלחץ, פשוט תלמד איתו…).
כלל הדברים, להיות חכם עיניו בראשו, ובזמנים שנראה שעלול להיות לחץ ומתח, להקפיד כפלים להיות סבלני, ושלא לעשות מעשה פזיז שאת המחיר אחרי זה אי אפשר לשלם.
חלק נכבד מהלחץ מגיע ממתח. המתח מביא בעקבותיו מעשים שלילים, והתוצאות – מי יודע.
באחד מערבי ראש השנה נכנס אל רבינו בעל תוקע ותיק קרוב לשלושים שנה ותינה את צערו, שהשנה הוא מנסה להכין את עצמו ולתקוע אבל לא עולה בידו תקיעות ראויות, והוא במתח אדיר מי יודע מה יהיה בראש השנה.
רבינו הרגיעו: "אל דאגה, הכל יסתדר", וצירף ברכה חמה. "אבל מה עם המתח?" שאל בדאגה הבעל תוקע. "אהה", הרגיע אותו רבינו בנעימות, "הוא יחלוף מיד אחרי שתתקע"… הלה חייך בהבנה והרוגע תפס את מקומו. מיותר לציין כי כל התקיעות עברו בהצלחה…
(דברי שיח תזריע מצורע תש"פ)
