"וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי" (בראשית ב' ג')
סיפר לי הרב: "במלחמה העולמית השנייה – גזרו על בחורי הישיבה הפולנים 25 שנות מאסר בסיביר. לאחר כשנה וחצי במחנה הסגר בסיביר שוחררנו, על תנאי – אסור היה לנו לצאת מהאזור שנקרא 'קולחוז' ועלינו לעבוד שם בכל עבודה מזדמנת בכדי שנוכל לקבל תלושי מזון. כל הבחורים ששרדו את המחנה התפזרו בשטח מגודר קרוב למחנה העבודה בסיביר הקפואה. בכל אירופה התנהלה בעוצמה המלחמה הנוראה וגבתה מחיר דמים נורא. דם האדם הפך זול. מיליונים נהרגו. וכאן בקולחוז לא היה לי עדיין מושג ממה שקרה למשפחה שלי – ושאני השריד האחרון למשפחת גלינסקי.
השהיה בחוץ לסכנת מוות מיידית
לשרוד פירושו שמונים גרם לחם וצלוחית מרק. קרח ומים לא היה חסר.
הקור בחוץ היה נורא ואיום. 40 מעלות מתחת לאפס בתוספת רוח חרישית, הפכה את השהיה בחוץ לסכנת מוות מיידית. לא יתכן להסתובב בחוץ יותר מחצי שעה. גוף האדם לא מסוגל לשרוד, כל נוזל הפך קרח בתוך שניות ממש.
מצאתי אכסניה בבית איכר יהודי פשוט, הוא היה אדם מגושם ופשוט. לפרנסתו עבד במאפיה הממשלתית שבעה ימים בשבוע. הוא אירח אותי אבל מזון לא נתן לי. היה די לי בכך שנתן לי ללון בביתו ולהתחמם ליד התנור. בהזדמנויות שהצליח להגניב לחם מהמאפיה לא התחלק איתי אפילו בפירור. אבל לא היו לי טענות כלפיו. ביתו היה מוקף בשלג עמוק ומסביב לבית היתה שמירה של כלב סיבירי, הכלב היה קשור בשלשלת ברזל והסתובב סביב.
אתה מעדיף להיות בטלן?!
והנה, יום אחד הוא מגיע וצהלתו על פניו "מצאתי לך עבודה ומעכשיו לא תסובב כמו בטלן ויהיה לך גם לחם לאכול". מה קרה? אחד העובדים במאפיה גויס לצבא ומקום העבודה שלו התפנה, תפקידו היה למשוח את השמן בתבניות האפייה. האיכר היה מרוצה מעצמו שהצליח לשכנע את בעל המאפיה לקבל אותי לעבודה.
אמר לי בפנים זורחות: "אני שכנעתי את האחראי ואמרתי לו שאתה אדם ישר ואתה לא גונב ואתה חרוץ ובריא". כמעט רקד מההישג.
נבהלתי מעט ובעדינות אמרתי לו שיש בעיה עם המשרה כי אני שומר את השבת ובמאפיה עובדים בשבת. האיש נדהם והיה כעוס מאוד והרעים עלי בקולו: "אתה מעדיף להיות בטלן?! לשוטט כל היום, אז אתה טפיל, הא?!
הוא חשב שהוא מציל אותי מרעב ואני בועט במתנתו. הצעקות היו רמות ולא הצלחתי להרגיעו מכעסו ולפני שהספקתי לשכנע אותו שאינני כזה כבר נדחפתי אל מחוץ לדלת שנטרקה בכעס ע"י האיש.
הדלת הכבדה נסגרה ובבת אחת קידמה את פני הרוח הנוראה של סיביר. חושך בחוץ, קור שחדר לעצמות והתחלתי רועד בכל גופי, הבטתי ימין ושמאל והבנתי שיש לי בסה"כ כמה דקות למצוא פתרון מהיר. אחרת אני מתמוטט וקופא למוות. מלמלתי בשפתיי הרועדות תפילה חרישית לאבינו שבשמים ואז הבחנתי במלונה של הכלב. הוא היה גדול ורבץ במלונה כשראשו בפתח, נשימותיו כבדות וענן של אדים מיתמר עם כל נשימה שלו. חשבתי שהנה כבר כמה ימים שאני בביתו של האיש ואולי כבר הכלב התרגל אלי – החלטתי לנסות להיכנס איתו למלונה – הכנסת אורחים זו מצווה.
אני מתקרב אליו באיטיות ואני רואה שהכלב רק מתבונן בי – לאט לאט אני נדחק פנימה והכלב מפנה לי מקום והנה אני רואה שחמים ונעים אצלו במלונה. שכבתי במתח נורא לצידו עד אשר נרדמתי. בבוקר קמתי ויצאתי לאט החוצה. הודיתי לה' ומיהרתי לצאת מהאזור וחיפשתי פתרון למצבי.
הסוס שמציעים לך עומד למות
בחוץ פגשתי ביהודי נוסף, אדם זקן שירד מהדרך היהודית, אמנם נכדיו למדו איתנו והוא גם בצעירותו למד באיזה חיידר. והרגש היהודי לא מש ממנו – בקשתי ממנו מקום ללון והוא סיפר שהוא עצמו מתארח אצל החתן שלו ואין לו אפשרות לעזור לי אבל ניחם אותי בסיפור ואמר כך:
'תשמע, אבא שלי היה עגלון, אמר לי, שאם יציעו לי סוס בעד סוסך, התייחס בחשדנות, מדוע הוא מעוניין להפטר מהסוס שלו? ואם ירצה להוסיף לך עוד כסף בנוסף לסוס – בשום אופן אל תסכים, כי הסוס שמציעים לך עומד למות, שאם לא כן לא היו מוכנים להוסיף לך כסף. אבל לעומת זאת, אם תראה עגלון שלא מוכן למכור את סוסו בעבור שום הון שבעולם, סימן שהסוס שלו טוב מאין כמותו.
סיכם העגלון: "אני לא מבין הרבה בתורה, אבל אם אני רואה שאתה היית יכול לוותר על עבודה כזאת חשובה וכן על האכסניה שלך בעבור שמירת השבת, סימן מובהק הוא שהשבת אצלך היא אוצר יקר מאין כמותו. "הסיפור הזה", אמר הרב "חיזק אותי שאני בדרך הנכונה".
סיפור זה של הרב גלינסקי הוא יפה ומרתק אבל גם מעורר מחשבה: האם גם אנו בדורנו יכולים אנו לעמוד בנסיונות כה קשים? האם ניתן להגיע במשהו למדרגתם של בחורי נובהרדוק? הלא ברור כי עמל רב הושקע כדי לעמוד איתן במצבים שאדם מן היישוב היה מתפרק נפשית ורוחנית.
כיצד מגיעים לשליטה כה חזקה בנטיות הנפש
החזו"א המשיל את עבודת הסבא מנובהרדוק לאדם הכורך מוט ברזל על ידים כתפילין. הכיצד?
הרב ענה: תפילה – עבודה איטית – פרטים קטנים – מעקב – התחייבות – רציפות – התעלמות מקשיים – בטחון ואמונה. והכל תוך כדי "האמנתי כי אדבר" – לדבר על זה עם עצמך וללמוד מכל דבר.
(מתוך ההקדמה לספר מגיד דבריו ליעקב)
מקסים