הרה"ג יהודה לב שליט"א מח"ס "לב המועדים"
זמנים שבהם אומרים הלל
רמז לדבר דכתיב (נח כז ט) "שנים שנים באו אל התיבה" במדרש פליאה אלו הימים שבהם משלימים את ההלל, ומפרש החיד"א בספרו דבש לפי, כי הימים שבהם גומרים את ההלל ב' ימים ראשונים של פסח (בחו"ל) ב' ימים של שבועות, ושמונת ימי סוכות (חו"ל) ובימי חנוכה, ודבר זה נרמז בפסוק זה שנים (פסח) שנים (שבועות) באו בגמטרייא ח' ימי (סוכות) "אל נח" בגימטרייא 'חנוכה' שבהם גומרים את ההלל.
לשיר בהלל – מצווה לשיר בהלל ברגלים (משנ"ב תקס ס"ק )
אמירת הלל בראש חודש
הטעם לקריאת הלל: משום שמחת היום שהוא יו"ט ללבנה שנתחדש אורה, וצריכים אנו לשמוח בשמחתה, שישראל מונים ללבנה ובשלומה יהיה לנו שלום (בהגהות ספר המנהגים).
טעם אחר: לפי שהם ימים מקודשים ויש בהם קרבן מוסף, ועשו היכר לקדושתם על ידי אמירת הלל (ראב"ד ברכות פרק יא הלכה טז)
טעם אחר: כדי לפרסם שהוא ראש חודש (מאירי תענית כח, ב ד"ב וזהו) [וטעם זה אינו שייך אלא בבל שהיו צריכים לפרסם אבל בא"י שא"צ פרסום לא נהגו לקורא את ההלל].
טעם אחר: זכר לקידוש החודש (שטמ"ק ד"ה דלא תענית כח, ב)
ועיקר הטעם כתב בערוה"ש לפי שבקידוש לבנה נראה רמז למצבינו כמו שאומרים בברכת הלבנה, לכן מחשיבים לקצת ישועה ולכן הנהיגו לומר הלל (ערהו"ש תכב ו).
רמז לאמירת הלל בר"ח
לפי שבמזמור "הללו-יה הללו" [הללו מלשון הלל] ישנו י"ב פעמים 'הללו' וי"ב אלו כנגד י"ב ראשי חדשים, וכופלים "כל הנשמה" כנגד חודש העיבור (שבלי הלקט ס' קעב). [הללו השישי הוא "הללו בתקע שופר" כנגד חודש השישי שהוא חודש אלול שתוקעים בו בשופר (יטיב פנים מובא בטעמי המנהגים)].
הטעם שאומרים הלל אחר שחרית ולא אחרי מוסף: שתדיר -מוסף שהוא בכל שבת ושאינו תדיר- הלל, שהוא רק מחודש לחודש- תדיר קודם. לפי שהלל הוא המשך מיעלה ויבוא שבו מזכירים עליית ר"ח שמתעלה ביום זה, ואנו מבקשים להעלות זיכרוננו לפניו ביום העילוי הזה, ומיד מסמכים קריאת הלל ,שבו שבח ותהילה לקב"ה על היום הזה, ומיד סומכים קריאת התורה שבו קוראים פרשת ר"ח, שבה נצטווינו כל קרבן ר"ח, ומכיון שאין לנו קרבנות בזמן הזה, אנו אומרים תפילת מוסף בבחינת "ונשלמה פרים שפתינו" (שו"ת ישכיל עבדי ח"ח סימן כ אות נח).
טעם אחר: מכיון שבשאר הימים אנו אומרים תחנונים אחרי תפלת שמונה עשרה, לכן בכדי לתת פרסום לכבוד היום, שאין אומרים בו תחנונים, אנו אומרים בו במקום שהיינו צריכים לומר וידוי, אנו אומרים הלל, לפרסם ולעשות היכר שהיום יומא טובא לנו, ואין אנו צריכים לומר תחנונים (שו"ת ישכיל עבדי שם).
הטעם שהלל קודם למוסף: אע"פ שמצוות הלל מצוותה כל היום, מ"מ אומרים אותו אחרי שחרית, משום שזריזים מקדימים למצוות (שו"ע הרב קלא ס"ה).
אמירת הלל בעמידה – מצוות הלל מעומד (שו"ע תכב ז), לפי שהלל הווי שבחו של מקום ונפלאותיו וניסיו שעשה לנו, ומצוות עדות בעמידה (שבלי הלקט), טעם אחר: לפי שבבית המקדש היו משוררים את שירת הלל בעמידה מחמת איסור לשבת בעזרה, לכן גם אנו אומרים בעמידה (שבלי הלקט שם).
טעם אחר: לפי שהלל הוא עדות בשבחו של מקום, ומצות עדות בעמידה כמו שנאמר: "ועמדו שני אנשים" (שבלי הלקט הלכות פסח)
רמז לדבר: דכתיב "הללו עבדי ה העומדים" (ט"ז תכב ס"ק ד, משנ"ב תכב ס"ק כח),
סמיכה: אסור לסמוך עצמו לעמוד או לכותל דסמיכה אינה כעמידה (מג"א תכב ס"ק יא), וגדר הסמיכה, שאם ינטל הדבר הנסמך עליו יפול (משנ"ב קמא ס"ק ד). ובמשנ"ב כתב בדיעבד עם קרא מיושב, אפילו בימים שגומרים את הלל- יצא (תכב ס"ק כח).
ברכה על ההלל
הטעם שמברך "לקרוא את הלל" ולא לגמור את הלל אף בימים שגומרים את הלל, לפי שחוששים שמא יחסר תיבה אחת והוי ברכה לבטלה (ט"ז תכב ב).
הטעם שמברכים על מנהג – אע"פ שאמירת הלל בר"ח אינה אלא מנהג ואין מברכים על מנהג, כמו שמצאנו בנענוע ערבה, מ"מ כתבו התוס' לחלק, לפי שערבה אינה אלא נענוע בעלמא משא"כ הלל יש אמירה, ועל אמירה אפשר לברך (תוס' תענית כח בד"ה אמר, משנ"ב תכב ס"ק טו). ולפי הרמב"ם אין מברכים על הלל בר"ח [וכך נוהגים ספרדים] והטעם: דסבירא ליה לפי שאין מברכים על מנהג (הלכות חנוכה פרק ג הלכה כ , משנ"ב תכב ס"ק יד).
שהחיינו – הטעם שאין מברכים שהחיינו על קריאת ההלל, משום דהוי תוך ל', דלפעמים החודשים חסרים ואין מברכים שהחיינו תוך שלושים יום על מצוה אחת או מאורע אחד (מג"א תכב ג, הרד"א בתחילת ספרו שער ג, כנה"ג בהג"ה ט).
טעם אחר: משום שאין בו שמחה (תוס' סוכה מו,א ד"ה העושה)
אמירה בציבור – ומ"מ יזהר אדם לקרוא בציבור כדי לברך עליו עם הציבור (שו"ע תכב ד) מבאר המשנ"ב כדי לצאת ידי השיטות שסוברים שביחיד אין מברכים על הלל (תכב ס"ק טז).
אין גומרים את ההלל
אין אומרים הלל השלם בר"ח ומדלגים מזמורים "לא לנו", ו"אהבתי", והטעם שאין גומרים את ההלל: לפי שקריאת הלל לומדים מהפסוק "השיר יהיה לכם כליל התקדש חג" והגמ' בערכין (דף י) דורשת, שרק כשיש איסור מלאכה אומרים שירה – הלל, וראש חודש שאין בו איסור מלאכה אין חיוב לקרוא הלל, ומכל מקום נהגו לקרוא את הלל, וכדי שיהיה ניכר שאינו קריאה מצד הדין אלא מנהג בעלמא קוראים את הלל בדילוג (משנ"ב תכב ס"ק יב).
טעם אחר: משום דראש חודש הוא יום סליחה וכפרה לכפר על התינוקות, משום אסכרה שהיה רגיל ליפול עליהם, וקרבן ראש חודש מכפר עליהם, וכיון שהוא יום כיפור וסליחה הוי כמו ראש השנה ויום כיפור שהם ימי דין, ואין אומרים שירה גמורה (לבוש תכב ג).
הטעם שבחרו לדלג אלו המזמורים
קבעו לדלג ב' מזמורים "לא לנו" ו"אהבתי", לפי שפרק "לא לנו" ופרק "ה' זכרנו" ברוב עניינם שווה,
ו"אהבתי" הטעם: לפי שפרשת "אהבתי" ופרשת "מה אשיב" שוות במקצת עניינים (א"ר תכב יב).
טעם אחר: משום שלא רצו לדלג פסוקים שיש בהם שבח ותהילה, ולכן בחרו מכל מזמור מאלו חציו הראשון שאין בו שבח ותהילה, והשאירו חציו האחרון שיש בו שבח ותהילה "ה' זכרנו" שמסיים "לא המתים יהללו.. ואנחנו נברך…" וכן ב"אהבתי" "מה אשיב עד בחצרות בית ה'" אלו פסוקים של שבח (שו"ת ישכיל עבדי ח"ה או"ח מח).
אשריכם ואשרי חלקיכם