יום חמישי י"א בחשוון תשפ"א
מת שקברוהו והקבר נפתח – האם יש מצוה לשוב ולסתום את הקבר?
מצות עשה מן התורה לקבור מתים, שנאמר על הרוגי בית דין: "כִּי קָבוֹר תִּקְבְּרֶנּוּ", ומצוה כוללת היא לכל המתים. ולא רק במת שלם אמוּרה מצוה זו, אלא אף ב'כזית' מבשרו. וכתבו אחרונים, שאין המצוה בעצם מעשה הקבורה, אלא בהתקיימות התוצאה – שהמת קבור.
ולכן, אם חזר המת והתגלה לאחר הקבורה, אין אנו אומרים שכבר התקיימה המצוה בכך שנעשה במת זה מעשה קבורה, אלא חובה לשוב ולכסותו, שהרי המצוה היא שהמת יהיה קבור.
וכמו כן, ניתן לקיים את מצוַת הקבורה באמצעות גוי, למרות שאינו 'בר שליחות' מבחינה הלכתית, ולא ניתן לייחס את מעשהו לישראל המשלחו, שהרי אין המצוה בעצם פעולת הקבורה.
[ביאורים ומוספים דרשו תקכו, 2 ו־32]
למה נהגו בעבר להניח מקל עץ ביד הנפטר?
מנהג עתיק יומין בישראל, לקבור את המת בתכריכים של פשתן; וכתבו הקדמונים, שיש 'סוד גדול' בעשיית התכריכים מפשתן בלבד, כיון שהם גורמים לכך שכל קטיגור הופך לסניגור. כמו כן, נהגו להדליק נר ליד מיטת המת, לכבודו.
ובזמנים עברו היו שנהגו להניח מקל עץ ביד המת, לרמז שיקום בתחית המתים וישען על מקל זה; ויש מגדולי האחרונים שכתב שלמרות שטעם זה – של הרֶמז לתחיית המתים – קלוש הוא, אין לזלזל במנהג או לבטלו. ויש שכתבו שגם הנוהגים כן, יניחו את המקל לצד המת, אבל לא יניחו את המקל בידו ויכפפו את אצבעותיו על המקל, משום שסכנה היא לקבור את המת כשאצבעותיו כפופות ולא פשוטות.
[משנ"ב תרכו, ו, ושעה"צ י; ביאורים ומוספים דרשו, 4, 7 ו־12]
אֵילו מלאכות מותר לעשות ביום טוב לצורך קבורת המת?
אסור לעשות מלאכה דאורייתא ביום טוב (ראשון – בחוץ לארץ) לצורך קבורת המת; וכגון חפירת קבר, ותפירת תכריכים. והאיסור הוא אף באופן שיֵאלצו משום כך להמתין למוצאי היום, ויגרם בזיון למת. אולם, מותר לבקש מגוי לעשות כל מלאכה הנצרכת למת, אף אם בהמתנה עד למוצאי היום לא יגרם כל בזיון למת.
ומלאכה דרבנן – כגון חימום מים ל'טהרה', וטלטול המת לצורך קבורתו – לדעת השולחן ערוך ופוסקים רבים, מותר לישראל לעשותה אף כאשר אין חשש בזיון למת; ולדעת פוסקים רבים, אף מלאכה דרבנן יש לעשותה על ידי גוי בלבד, הישראל ישתתף בעשיית הטהרה באופן שאין בו עשיית מלאכה. וכתב המשנה ברורה, שאין למחות ביד המֵקל.
[שו"ע תקכו, א, ומשנ"ב י ו־יב; ביאורים ומוספים דרשו, 13]