העומד באמצע תפילת 'שמונה עשרה' כשהגיעו לברכת כהנים - נחלקו הפוסקים אם צריך להפסיק ולהקשיב לברכה. ואם הגיע יחד עם הש"ץ לסיום ברכת 'מודים' - לכל הדעות עליו להפסיק ולהקשיב לברכת כהנים; (ויש אומרים שאף באופן זה אין זו חובה, אלא רשות). ונחלקו הפוסקים אם יענה 'אמן' על פסוקי הברכה; ולכל הדעות לא יענה אמן על ברכת המצוה "לברך את עמו ישראל באהבה". וכן הש"ץ, שגם הוא באמצע תפילת 'שמונה עשרה' - אם מקריא מתוך סידור כדין, כך שעניית אמן לא תגרום לו לבלבול, יענה אמן על פסוקי הברכה, ולא על ברכת המצוה. [סעיף יט, ס"ק עא ושעה"צ ס"ק סב; וראה שם ס"ק סא; ביאורים ומוספים דרשו, 81]

ש"ץ כהן לא יברך ברכת כהנים כשיש כהנים אחרים בבית הכנסת. ואם אין כהנים אחרים - יברך, ובתנאי שיודע כי הדבר לא יגרום לו לאחר מכן לבלבול בברכת 'שים שלום', או שמתפלל מתוך סידור. ויש שכתב שהוא הדין במקרה שיש רק כהן אחד מלבדו. וכהן בשנת האבל על אביו ואמו, המתפלל במקום שיש בו כהנים נוספים - יש אומרים שעדיף שיברך ברכת כהנים ולא ישמש כש"ץ, אלא אם כן יתאפשר לו לברך ברכת כהנים לאחר מכן, כגון ביום שיש בו תפילת מוסף. ויש אומרים שש"ץ כהן יברך ברכת כהנים אף כשיש כהנים אחרים, ובתנאי הנ"ל; ויש שנהגו כדבריהם. [סעיף כ, ס"ק עב ו־עו, ושעה"צ ס"ק סא; ביאורים ומוספים דרשו, 82-84]

כפי שלמדנו בימים הקודמים, מנהג רוב ישראל שהש"ץ מקריא לכהנים גם את המילה הראשונה בברכה: "יברכך", ויש שנוהגים שהש"ץ אינו מקריא מילה זו. אם הש"ץ מקריא מילה זו, ימתין עד שלפחות רוב הציבור יסיימו לענות 'אמן' על ברכת "לברך את עמו ישראל באהבה"; ואם אינו מקריא - ימתינו הכהנים לפני אמירת "יברכך" עד שכל הציבור ללא יוצא מן הכלל יסיימו לענות אמן על ברכתם, כיון שחובה על כל אחד לשמוע את פסוקי ברכת הכהנים בשלֵמותם. וכן בכל מילה מברכת כהנים - ימתינו הכהנים עד שיסיים המקריא לאומרהּ, והמקריא ימתין עד שיסיימו הכהנים את אמירתם. [סעיף יח וס"ק סה ו־סח]