יחיאל סבר
צמרמורת של התרגשות חולפת בכל עת שדורכים על מפתן הבית המפורסם בעולם, רחוב רשב"ם 23. במדרגות מחוץ לבניין, אנו נדחקים בין ההמונים המגיעים לכאן מכל העולם, לשחר לפתחו של גדול הדור, לקבלת הכרעה, הכוונה וברכה.
לקראת סיום הש"ס מסדר לימוד הדף היומי, ביקשנו להעלות על שולחנו של מרן שליט"א, הלומד מדי יום שמונה דפים בתלמוד בבלי ומסיים בכל שנה את הש"ס כולו ואת התורה כולה, שאלות הנוגעות ללימוד הדף היומי עימן מתחבטים לומדי הדף ומגידי השיעורים, לזכות לשמוע דעת תורה והכרעה ברורה לכל שאלה.
סיום הש"ס העולמי מהווה הזדמנות פז יקרת ערך לשמוע דעת התורה הקד' בשאלות המתעוררות מעת לעת על ידי לומדי הדף. את השאלות העלה בפני רבן של ישראל שליט"א, נכדו חביבו ונאמן ביתו, הרה"ג ר' יעקב ישראל קניבסקי שליט"א.
הזמן הרב והנדיר שהקדיש מרן שליט"א, להשיב לכל השאלות הנוגעות ללומדי הדף היומי, העיד יותר מכל על חביבותו הרבה ללומדים המקדישים את זמנם ומתמסרים לעמל התורה מדי יום.
בחדר הצנוע שוררת דממה. מרן שליט"א יושב על מקומו בראש השולחן, מאזין לשאלות אותן מעלה בפניו נכדו נאמן הבית ומשיב דעת תורה ברורה.
*
האם ראוי לכל יהודי ללמוד דף היומי? – מרן שליט"א: "למי שלא יכול ללמוד יותר".
מי שלמד דף היומי וסיים את הש"ס, האם ראוי שילמד עתה עמוד יומי עם תוספות, או להמשיך באותה מתכונת של דף ליום בלי תוספות? – מרן שליט"א: "דף עם תוספות".
שיעורים שנמסרים רק בימות החול ולא בשבת, האם ילמדו כל יום מעט יותר מדף, או שני דפים ביום שישי? – מרן שליט"א: "צריך להתאמץ גם בשבת".
ללומדים שאינם מתגוררים באזור יחד ואינם יכולים להשלים בשבת את השיעור? – מרן שליט"א: "ביום שישי שני דפים".
יהודים שהחלו ללמוד את הדף היומי במחזור הלימוד הקודם וכאשר הגיעו למסכת עירובין 'נשברו' והפסיקו את הלימוד הקבוע. כעת הם חפצים להתחיל שוב את לימוד הדף היומי ממסכת ברכות, אך חוששים שמא יפסיקו שוב את קביעות הלימוד כשיגיעו למסכת קשה. מה אפשר לייעץ להם? – מרן שליט"א: "עירובין זה לא גמרא קשה"…
יש בעלי בתים שבשבילם זו גמרא קשה… – מרן שליט"א: "חומש גם קשה"…
מה הם יעשו? – מרן שליט"א: "להתפלל" (עיין נידה דף ע' מה יעשה אדם ויחכם וכו' ויתפלל וכו').
מה יכול לעשות מגיד השיעור על מנת לגרום להם להישאר בשיעור גם במסכתות הקשות? – מרן שליט"א: "יסביר להם את הגמרא".
מתי הזמן הטוב ביותר ללמוד את הדף היומי, בבוקר, בצהרים או בלילה? – מרן שליט"א: "בבוקר" (עיין מ"ב סי' קנ"ה סק"ב).
האם גם לאברכים ראוי ללמוד בנוסף לסדרי הלימוד שלהם בכולל את הדף היומי? – מרן שליט"א: "לא נהגו".
האם לבחורי ישיבות ראוי ללמוד דף היומי מלבד סדרי הישיבה? – מרן שליט"א: "לא יזיק".
מי שהחל ללמוד מסכת אחרת, האם להפסיק את המסכת שלומד בה ולהתחיל בלימוד הדף היומי, או לסיים קודם את המסכת ולאחר מכן להצטרף היכן שאוחזים כולם? – מרן שליט"א: "שילמד את שניהם".
אדם שסיים ש"ס כמה פעמים בדף היומי, ואינו יכול ללמוד גם בבלי וגם ירושלמי, האם להתחיל ללמוד ירושלמי, או לחזור שוב על ש"ס בבלי? – מרן שליט"א: "שניהם, גם בבלי וגם ירושלמי".
ואם לא מצליח שניהם? – מרן שליט"א: "יצליח, יצליח"…
האם כדאי לשלב רמב"ם, טור, שו"ע עם לימוד דף היומי? – מרן שליט"א: "לא צריך".
עם אילו מפרשים יש ללמד את הדף ללומדי השיעור? – מרן שליט"א: "רש"י".
האם ראוי לומר בתחילת השיעור מאמר מוסר כמה דקות, או להתחיל מיד בלימוד הדף? – מרן שליט"א: "יתחיל ללמוד".
אדם השומע שנים רבות שיעור ומרגיש שיכול בעצמו למסור שיעור, האם עליו להתאמץ לארגן לעצמו שיעור למסור בו? – מרן שליט"א: "לא צריך".
האם עדיף לשמוע שיעור דף היומי, או ללמוד בחברותא? – מרן שליט"א: "שניהם".
ראשי כוללים שואלים האם כדאי שיהפכו את הכולל "ליבו חפץ" בערב לכולל דף היומי, או להשאיר במתכונתו? – מרן שליט"א: "להשאיר".
כשאדם לומד בהרהור, לדוגמא כששומע שיעור, האם מקיים בזה מצוות עשה בכל מילה כמו אדם המוציא מפיו? – מרן שליט"א: "כן".
כאשר שומעים את הדף ממגיד השיעור ולא מוציאים בפה את מילות הגמרא, האם יוצאים ידי סיום מסכת? – מרן שליט"א: "זה גם טוב".
אדם שלומד שיעור קבוע בבוקר ויום אחד קם מאוחר, אם הוא ילך לשיעור הוא יפסיד תפילה במנין. מה עדיף, להתפלל במנין ולהפסיד את השיעור, או ללכת לשיעור ואחרי השיעור להתפלל ביחידות?
מרן שליט"א: "מה קודם?" – תמיד מתפלל ואחר כך הולך לשיעור. כעת קם מאוחר ואם ילך להתפלל במנין יפסיד את השיעור. מרן שליט"א: "יעשה כסדר".
בדף היומי כשמפסידים דף, מה עדיף, האם להשלים את הדף למחרת ולאבד את קצב הלימוד עם כולם, או לדלג ולהמשיך יחד עם כולם היכן שהם אוחזים, לסמן את הדף החסר להשלים אותו מתי שיתאפשר? – מרן שליט"א: "ישלים מיד".
מרן הגראי"ל שטינמן זצוק"ל אמר שמי שמתחיל ללמוד דף היומי זו סגולה שיחיה עד שיסיים את הש"ס, האם יש מקור לזה? – מרן שליט"א: "סברא" (עיין ירושלמי ספ"ק דנזיר ראוי היה זה למיתה אלא שתלה לו נזירותו).
בשעת סיום האם יש עניין שכל אחד יאמר הדרן עלך, או כל הלומדים יוצאים באמירת ההדרן של מגיד השיעור? – מרן שליט"א: "לכתחילה כדאי שגם יגיד".
כאשר מגיד השיעור אומר את ההדרן, האם לומר כלשון חז"ל בלשון יחיד, או לומר בלשון רבים, בשביל לומדי השיעור? – מרן שליט"א: "כמו שכתוב בנוסח".
בסדר קדשים שיש הרבה מסכתות קצרות, האם יש עניין לערוך סעודה בסיום כל מסכת, או לערוך סעודה אחרי שמסיימים כמה מסכתות? – מרן שליט"א: "כל מסכת".
רבבות לומדי דף היומי בכל העולם מבקשים את ברכתו של רבינו שליט"א שיצליחו בלימוד הדף היומי ויסיימו את הש"ס. מרן שליט"א: "גם את הירושלמי… ברכה והצלחה".
מה הברכה שאפשר לומר בשם מרן שליט"א לכל לומדי הדף היומי? – מרן שליט"א: "שיתנו להם ללמוד".
(מתוך הקונטרס המיוחד 'ששמת חלקנו' שי"ל לרגל סיום הש"ס)
1/815
סדר דרך הלימוד מרבי נחמן מברסלב. הדרך האמיתית לגדול בתורה ולהגיע להוראה
שָׁמַעְתִּי בִּשְׁמוֹ מִכְּבָר שֶׁסִּפֵּר: שֶׁלָּמַד כָּל הָאַרְבָּעָה שֻׁלְחָן־עָרוּךְ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים. פַּעַם אַחַת כִּפְשׁוּטוֹ. וּפַעַם שֵׁנִי לָמַד וְגָמַר אוֹתָם וְהָיָה יוֹדֵעַ בְּכָל דִּין וְדִין מֵאַרְבָּעָה שֻׁלְחָן־עָרוּךְ הַשֹּׁרֶשׁ שֶׁלּוֹ בִּגְמָרָא פֵּרוּשׁ רַשִׁ"י וְתוֹסָפוֹת. וּפַעַם שְׁלִישִׁי לָמַד וְגָמַר אוֹתָם וְזָכָה לֵידַע בְּכָל דִּין וָדִין סוֹד הַכַּוָּנָה שֶׁל הַדִּין, מִפְּנֵי מָה הַדִּין כָּךְ עַל־פִּי סוֹד. וּכְפִי הַנִּשְׁמָע כָּל זֶה הָיָה בִּימֵי נְעוּרָיו כִּי אַחַר־כָּךְ חָזַר וְגָמַר אוֹתָם עוֹד כַּמָּה פְּעָמִים.
וְדַרְכּוֹ הָיָה תָּמִיד שֶׁהָיָה לוֹמֵד הַרְבֵּה הַרְבֵּה כָּל יָמָיו עַד הַסּוֹף, אֲפִלּוּ בְּעֵת הַחוֹלַאַת הַכָּבֵד שֶׁהָיָה לוֹ בַּסּוֹף. וְאַף־עַל־פִּי שֶׁהָיָה עָלָיו טִרְחָא דְּצִבּוּרָא שֶׁהָיָה עוֹסֵק הַרְבֵּה עִמָּנוּ וְעִם כָּל אֲנָשָׁיו לְקָרְבָם לַעֲבוֹדַת ה', וְלִתֵּן לָנוּ עֵצוֹת בְּכָל עֲסָקֵינוּ וְכוּ' וְכוּ', וְגַם מֹחוֹ הָיָה מְשׁוֹטֵט תָּמִיד בְּהַשָּׂגוֹת גְּבוֹהוֹת וְנוֹרָאוֹת תָּמִיד וְכוּ' וְכוּ', אַף־עַל־פִּי־כֵן הָיָה עוֹסֵק בְּלִמּוּד הַתּוֹרָה בִּפְשִׁיטוּת הַרְבֵּה בְּכָל יוֹם וָיוֹם. וְלֹא הָיָה טָרוּד כְּלָל, רַק תָּמִיד הָיָה בְּיִשּׁוּב הַדַּעַת. וּבְעִנְיָן זֶה הָיָה חִדּוּשׁ נִפְלָא וְאִי אֶפְשָׁר לְסַפֵּר מִזֶּה כְּלָל. וּמֵחֲמַת זֶה הָיָה לוֹ פְּנַאי עַל כָּל דָּבָר. וְתָמִיד הָיָה לִמּוּדוֹ בִּמְהִירוּת גָּדוֹל מְאֹד.
וְהָיָה לוֹמֵד כַּמָּה דַּפִּין פּוֹסֵק בְּשָׁעָה אַחַת עִם כָּל הַפֵּרוּשִׁים כֻּלָּם שֶׁסָּבִיב הָאַרְבָּעָה "שֻׁלְחָן עָרוּךְ" הַנִּדְפָּסִים בְּכֶרֶךְ גָּדוֹל, (שֶׁהֵם הַ"טּוּרֵי־זָהָב" וְהַ"מָּגֵן אַבְרָהָם" וְהַ"בְּאֵר הַגּוֹלָה" וּ"פְרִי חָדָשׁ" וַ"עֲטֶרֶת זְקֵנִים" וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם בִּשְׁאָר הַחֲלָקִים).
וְסִפֵּר, שֶׁבְּעֵת שֶׁהָעוֹלָם מְכִינִים עַצְמָן לְהִתְפַּלֵּל בַּבֹּקֶר, בְּעֵת שֶׁמַּתְחִילִין לְהִתְקַבֵּץ עַד שֶׁמַּתְחִילִין לְהִתְפַּלֵּל, בְּאוֹתָהּ הַשָּׁעָה הוּא לוֹמֵד אַרְבָּעָה דַּפִּין פּוֹסֵק. וְכֵן כָּל מַה שֶּׁלָּמַד גְּמָרָא אוֹ פּוֹסֵק וְכַיּוֹצֵא הַכֹּל הָיָה בִּמְהִירוּת גָּדוֹל מְאֹד.
וְסִפֵּר עִמָּנוּ הַרְבֵּה בְּעִנְיָן זֶה, שֶׁטּוֹב לִלְמֹד בִּמְהִירוּת וְלִבְלִי לְדַקְדֵּק הַרְבֵּה בְּלִמּוּדוֹ. רַק לִלְמֹד בִּפְשִׁיטוּת בִּזְרִיזוּת. וְלִבְלִי לְבַלְבֵּל דַּעְתּוֹ הַרְבֵּה בִּשְׁעַת לִמּוּדוֹ מֵעִנְיָן לְעִנְיָן, רַק יִרְאֶה לְהָבִין הַדָּבָר בִּפְשִׁיטוּת בִּמְקוֹמוֹ. וְאִם לִפְעָמִים אֵינוֹ יָכוֹל לְהָבִין דָּבָר אֶחָד, אַל יַעֲמֹד הַרְבֵּה שָׁם וְיַנִּיחַ אוֹתוֹ הָעִנְיָן וְיִלְמַד יוֹתֵר לְהַלָּן. וְעַל־פִּי הָרֹב יֵדַע אַחַר־כָּךְ מִמֵּילָא מַה שֶּׁלֹּא הָיָה מֵבִין בִּתְחִלָּה, כְּשֶׁיִּלְמַד כְּסֵדֶר בִּזְרִיזוּת לְהַלָּן יוֹתֵר.
וְאָמַר: שֶׁאֵין צְרִיכִין בְּלִמּוּד רַק הָאֲמִירָה לְבַד, לוֹמַר הַדְּבָרִים כְּסֵדֶר, וּמִמֵּילָא יָבִין. וְלֹא יְבַלְבֵּל דַּעְתּוֹ בִּתְחִלַּת לִמּוּדוֹ שֶׁיִּרְצֶה לְהָבִין תֵּכֶף, וּמֵחֲמַת זֶה יִקְשֶׁה לוֹ הַרְבֵּה תֵּכֶף וְלֹא יָבִין כְּלָל. רַק יַכְנִיס מֹחוֹ בְּהַלִּמּוּד וְיֹאמַר כְּסֵדֶר בִּזְרִיזוּת וּמִמֵּילָא יָבִין. וְאִם לֹא יָבִין תֵּכֶף – יָבִין אַחַר־כָּךְ. וְאִם יִשָּׁאֲרוּ אֵיזֶה דְּבָרִים שֶׁאַף־עַל־פִּי־כֵן לֹא יוּכַל לַעֲמֹד עַל כַּוָּנָתוֹ, מַה בְּכָךְ? כִּי מַעֲלַת רִבּוּי הַלִּמּוּד עוֹלָה עַל הַכֹּל, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ ז"ל (שַׁבָּת סג.): 'לִגְּמוֹר וַהֲדַר לִסְבֹּר וְאַף־עַל־גַּב דְּלָא יָדַע מַה קָאָמַר' שֶׁנֶּאֱמַר (תְּהִלִּים קי"ט): "גָּרְסָה נַפְשִׁי לְתַאֲבָה" וְכוּ'.
כִּי עַל־יְדֵי רִבּוּי הַלִּמּוּד שֶׁיִּלְמַד בִּמְהִירוּת וְיִזְכֶּה לִלְמֹד הַרְבֵּה, עַל־יְדֵי־זֶה יִזְכֶּה לַעֲבֹר כַּמָּה פְּעָמִים אֵלּוּ הַסְּפָרִים שֶׁלּוֹמֵד, לְגָמְרָם וְלַחֲזֹר לְהַתְחִיל וּלְגָמְרָם פַּעַם אַחַר פַּעַם. וְעַל־יְדֵי־זֶה מִמֵּילָא יָבִין בַּפַּעַם הַשֵּׁנִי וְהַשְּׁלִישִׁי כָּל מַה שֶּׁלֹּא הָיָה מֵבִין בִּתְחִלָּה, כָּל מַה שֶּׁאֶפְשָׁר לְהָבִין וְלַעֲמֹד עַל דִּבְרֵיהֶם.
וְדִבֵּר הַרְבֵּה מְאֹד בְּעִנְיָן זֶה. וְאִי אֶפְשָׁר לְבָאֵר דְּבָרִים אֵלּוּ בִּכְתָב הֵיטֵב. אֲבָל בֶּאֱמֶת הוּא דֶּרֶךְ עֵצָה טוֹבָה מְאֹד בְּעִנְיַן הַלִּמּוּד. כִּי עַל־יְדֵי־זֶה יְכוֹלִים לִזְכּוֹת לִלְמֹד הַרְבֵּה מְאֹד לִגְמֹר כַּמָּה וְכַמָּה סְפָרִים וְגַם יִזְכֶּה לְהָבִין הַדְּבָרִים יוֹתֵר, מֵאֲשֶׁר הָיָה לוֹמֵד בְּדִקְדּוּק גָּדוֹל כִּי זֶה מְבַלְבֵּל מְאֹד מִן הַלִּמּוּד. וְכַמָּה בְּנֵי אָדָם פָּסְקוּ מִלִּמּוּדָם לְגַמְרֵי עַל־יְדֵי רִבּוּי הַדִּקְדּוּקִים שֶׁלָּהֶם. וּמְאוּמָה לֹא נִשְׁאַר בְּיָדָם. אֲבָל כְּשֶׁיַּרְגִּיל עַצְמוֹ לִלְמֹד בִּמְהִירוּת כַּנַּ"ל בְּלִי דִּקְדּוּקִים הַרְבֵּה, הַתּוֹרָה תִּתְקַיֵּם בְּיָדוֹ, וְיִזְכֶּה לִלְמֹד הַרְבֵּה מְאֹד, גְּמָרָא וּפוֹסְקִים כֻּלָּם, וְתַנַ"ךְ וּמִדְרָשִׁים וְסִפְרֵי הַזֹּהַר וְקַבָּלָה וּשְׁאָר סְפָרִים כֻּלָּם. וּכְבָר מְבֹאָר (לְעֵיל כ"ח) שִׂיחָתוֹ שֶׁל רַבֵּנוּ ז"ל, שֶׁטּוֹב לָאָדָם שֶׁיַּעֲבֹר בְּחַיָּיו בְּכָל הַסְּפָרִים שֶׁל הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה.
וּפַעַם אֶחָד חִשֵּׁב רַבֵּנוּ ז"ל, מַה שֶּׁהָאָדָם צָרִיךְ לִלְמֹד בְּכָל יוֹם עַד שֶׁאֵין הַיּוֹם מַסְפִּיק. דְּהַיְנוּ לִגְמֹר בְּכָל שָׁנָה שַׁ"ס עִם הָרִי"ף וְהָרֹא"שׁ, וְאַרְבָּעָה שֻׁלְחָן־עָרוּךְ הַגְּדוֹלִים, וְכָל הַמִּדְרָשִׁים כֻּלָּם, וְכָל סִפְרֵי הַזֹּהַר וְתִקּוּנִים וְזֹהַר חָדָשׁ, וְכָל סִפְרֵי קַבָּלָה מֵהָאֲרִ"י ז"ל. גַּם צְרִיכִין לִלְמֹד אֵיזֶה שִׁעוּר בַּיּוֹם בִּקְצָת עִיּוּן. וְעוֹד חִשֵּׁב הַרְבֵּה דְּבָרִים. גַּם צְרִיכִין לוֹמַר תְּהִלִּים בְּכָל יוֹם, וּתְחִנּוֹת וּבַקָּשׁוֹת הַרְבֵּה הַרְבֵּה. וְאָז סִפֵּר הַרְבֵּה מֵעִנְיָן זֶה שֶׁצְּרִיכִין לִלְמֹד בִּמְהִירוּת גָּדוֹל וּבִזְרִיזוּת וְלִבְלִי לְבַלְבֵּל דַּעְתּוֹ בְּדִקְדּוּקִים הַרְבֵּה מֵעִנְיָן לְעִנְיָן. וְהַדְּבָרִים הַלָּלוּ הֵם בְּדוּקִים וּמְנֻסִּים.
גַּם לֹא הָיָה מְצַוֶּה לַחֲזֹר תֵּכֶף עַל לִמּוּדוֹ, רַק רְצוֹנוֹ תָּמִיד הָיָה לִלְמֹד הַסֵּפֶר אוֹ הַפּוֹסֵק שֶׁלּוֹמֵד כְּסֵדֶר מֵרֹאשׁוֹ לְסוֹפוֹ בִּזְרִיזוּת, וְאַחַר־כָּךְ יַתְחִיל פַּעַם שֵׁנִי וְיִגְמֹר אוֹתוֹ כֻּלּוֹ. וְכֵן פַּעַם אַחַר פַּעַם.
גַּם אָמַר: לְבַל יִהְיֶה נִבְהָל מִזֶּה שֶׁהִזְהִיר שֶׁצְּרִיכִין לִלְמֹד כָּל־כָּךְ בְּכָל יוֹם, כִּי גַּם אִם אֵינוֹ זוֹכֶה לִלְמֹד כָּל־כָּךְ, אַף־עַל־פִּי־כֵן הוּא יָכוֹל לִהְיוֹת אִישׁ כָּשֵׁר בֶּאֱמֶת.
וְגַם כְּבָר סִפֵּר מִזֶּה שֶׁיְּכוֹלִין לִהְיוֹת אִישׁ כָּשֵׁר אֲפִילוּ אִם אֵינוֹ יָכוֹל לִלְמֹד כְּלָל, וַאֲפִלּוּ צַדִּיק יְכוֹלִין לִהְיוֹת אַף־עַל־פִּי שֶׁאֵינוֹ לַמְדָן כְּלָל. רַק בַּעַל הַשָּׂגָה אֵין יְכוֹלִין לִהְיוֹת כִּי־אִם כְּשֶׁהוּא לַמְדָן בִּגְמָרָא פֵּרוּשׁ רַשִׁ"י וְתוֹסָפוֹת. אֲבָל אִישׁ כָּשֵׁר וְצַדִּיק גָּמוּר יְכוֹלִין לִזְכּוֹת אֲפִלּוּ מִי שֶׁהוּא אִישׁ פָּשׁוּט לְגַמְרֵי, 'וְלֹא עָלֶיךָ הַמְּלָאכָה לִגְמֹר וְאִי אַתָּה בֶּן חוֹרִין לְהִבָּטֵל מִמֶּנָּה' (אָבוֹת ב).