נר זכרון: נוהגים להדליק לפני יום טוב שמזכירים בו נשמות (יזכור)- נר זכרון לעילוי הנשמות, ונר אחד עולה לכל הנפטרים, ומזכירים בעת ההדלקה שמותיהם (בני אשכנז – עם שם האב. בני ספרד – עם שם האם). יש הנוהגים, שהאיש מדליק נר אחד עבור משפחתו והאשה נר אחד עבור משפחתה.
שכחו להדליק נר זכרון לפני יום טוב: יכולים להדליק (בהעברת אש) בליל יו"ט – בסמוך לשולחן האכילה (שלא יהא "נר לבטלה", שביו"ט אין להעביר אש אלא לצורך, מאור, בישול או חימום בלבד.). נזכרו רק ביום, יש להדליק בבית הכנסת, ולקיים: "כבדו ד' באורים". (שו"ע תקי"ד וביאור הלכה שם).
מברכים על הנרות: "להדליק נר של יום טוב". בנות אשכנז והנוהגות כבן איש חי מברכות שהחיינו בהדלקת הנר ובנות ספרד עפ"י הגר"ע יוסף זצ"ל עדיף שתצאנה בברכת שהחיינו שבקידוש.
בנוסח תפילת שמיני עצרת, וכן בקידוש אומרים: "ותתן לנו את יום שמיני חג עצרת הזה". טעה ואמר "את חג הסוכות" – נחלקו הדעות אם יצא, וטוב שישמע הקידוש שנית מאחר. הטועה ואמר כבר בלילה "משיב הרוח ומוריד הגשם" – אינו חוזר (משנ"ב קי"ד, ב).
הערה חשובה: כתב בספר שפתי צדיק: "שמעתי מפי קדשו זקני ז"ל (בעל חידושי הרי"ם ז"ל שביום שמיני עצרת, המתפלל בציבור על ידי זה יתוקנו כל תפילותיו שהיו ביחידות מכל השנה".
יש שכתב, שיש להקדים אמירת "ברכו בתרא" להקפות – להוציא את העוזבים את בית הכנסת במהלך ההקפות (שו"ת מנחת יצחק ז, י).
ישיבה בעת ההקפות: כתב המשנה ברורה קמ"ו, י"ז: ודע שבעת שנושאים הספר חייבים לעמוד, עד שייעלם הספר מעיניו או עד שיגיע למקומו, ואפילו סמיכה [הישענות] אסורה, שסמיכה כישיבה", כנלמד מ"ויעבור מלכם לפניהם ויעמדו".
יש המלמדים זכות על היושבים מחמת עייפותם או חולשתם בעת ההקפות: א. חובת העמידה, מן הדין, בתחילת כל הקפה כשאומרים הפסוקים והפזמון, ובוודאי בעת הוצאת הספרים והחזרתם לארון, שאז נקרא ש"נושאים את הספר", אבל לאחר מכן, בפרט כשמתרכזים נושאי הספרים ורוקדים סביבם, הרי זה כאילו הספר "נמצא כעת במקומו" (ערוה"ש, הגרש"ז אויערבך זצ"ל בהליכות שלמה מועדים, ל"ב, ט והגר"ש דבליצקי זצ"ל). ב. כשרוקדים אנשים סביב הספר והם צמודים זה לזה בפחות מג' טפחים, הרי שבלא ידיעתם, הם נחשבים כמחיצה החוצצת בין הספרים לבין היושבים וכאילו הספר ברשות אחרת, ואז בשעת הצורך והדחק, מחמת העייפות, יש להקל (הגר"י נויבירט זצ"ל בשש"כ).
ואמנם, מרן החזון איש והגרי"י קניבסקי זצ"ל, הקפידו שלא לשבת, אלא כשספר תורה היה בידיהם (אורחות רבנו ח"ב). ומרן הגרש"ז אויערבך זצ"ל אמר פעם בשמחת תורה, במתק לשונו: "אילו פנים יהיו לדבר, שכל זקני התלמידי חכמים יהיו מחוץ לבית הכנסת , ורק הצעירים ירקדו עם התורה… על כן חובה ללמד זכות בדבר". אכן, כל שכוחו ברגליו ייצא מחוץ לבית הכנסת לנוח בישיבה.
הערה: בשמחת תורה בעת הריקודים והשמחה לכבודה של תורה, יש להקפיד על כל גדרי הצניעות, ועל קיומה של מחיצה כדין בין עזרת גברים לבין עזרת הנשים – שזהו כבודה של תורתנו הקדושה.
זמן אמירת 'שנים מקרא ואחד תרגום' של 'וזאת הברכה' – בהושענא רבה (משנ"ב רפ"ה, י"ח וכה"ח, כ"ט בשם האריז"ל והחיד"א וכן נהג החזון איש הובא בספר זכור לדוד עמ' רמ"ה). מכל מקום, קרא ביום שמיני עצרת – לא הפסיד. וצ"ע שהמשנ"ב בתרס"ט, ד כתב לקרוא בשמח"ת.
הזכרת נשמות – 'יזכור': יזכור יכול להיאמר גם ביחידות – 'גשר החיים' להגרימ"ט זצ"ל (ח"א פרק לא אות ב). ועיקר העילוי לנשמת הנפטרים, בנתינת צדקה לעילוי הנשמה, כנאמר: "כפר לעמך ישראל" – אלו החיים, "אשר פדית" – אלו המתים. ויש לתת את הצדקה מיד למחרת יו"ט (מנהג בעל תרומת הדשן), ויש הנותנים לצדקה כבר בערב יו"ט, ובשעת ה"יזכור" אומרים: "בעבור שנתתי לצדקה בעבורם".
תפילת גשם: בתפילת מוסף, למנהג אשכנז לפני תפילת לחש אומרים "תפילת גשם" ולאחר הכרזת הש"ץ מתפללים לחש בהזכרת "משיב הרוח ומוריד הגשם". מנהג נוסח ספרד לומר "תפילת גשם" בחזרת הש"ץ. ואם הכריזו "משיב הרוח ומוריד הגשם – אומרים גם הם בלחש משיב וכו'. המתפללים ביחידות, לא יקדימו ביום זה תפילת מוסף לפני הזמן שמתפללים מוסף בבית הכנסת שבמקומם. ומכל מקום, היודע בוודאות שכבר הכריזו בבית הכנסת, אף שלא שמע בעצמו – מזכיר. ואם אינו יודע, לא יזכיר גשם אלא בתפילת מנחה. שאלת הגשמים בברכת ברך עלינו וכו' – אינה אלא מיום ז' בחשוון.