במהלך הלימוד השבוע של מרן שליט"א עם גיסו הגאון הגדול רבי יצחק זילברשטיין שליט"א, שאל בתוך הדברים את רבינו שליט"א, כי כידוע שבטבעו היה חמיהם מרן הגרי"ש מאוד מאוד שולט על רגשותיו, וכידוע שיכל בחייו את רעייתו הרבנית ע"ה וכן ארבע מבנותיו, ובשום אחד מהם לא ראו אותו מוזיל דמעות, למרות כל הצער והכאב שבדבר, כי היה לו כוח שליטה גדול מאוד על עצמו, עם כל זה, אני זוכר פעם אחת שמו"ח הוריד דמעות מעיניו, ומעשה שהיה כך היה:
היה בחור צעיר לפני שנים רבות שהתאמץ ללמוד, אך לא ראה טעם בלימודו ולא עזרו כל הנסיונות שניסו לשכנעו שינסה עוד ועוד והבחור היה ממש על סף שבירה מוחלטת ורח"ל כפסע היה בינו לבין עולם השקר של עולם הזה. עד שבני משפחתו החליטו להביאו בפני מרן הגרי"ש שיברכו ויעודדו בעיצה טובה, ואכן הבחור בא לפני מרן הגרי"ש, וכשסיפרו למרן הרב אלישיב מה עובר על הבחור, החל מרן זללה"ה להוזיל דמעות מעיניו מצער ויגון על מה שעובר בחור שכל רצונו זה ללמוד תורת השם והיצר הרע לא מניח לו.
הבחור שהבחין מקרוב בצער הגדול של מרן זללה"ה, אמר אחר כך שכעת הוא כבר לא צריך שום עידוד... באותם רגעים גמלה החלטה בליבו שהוא חוזר לישיבה ללמוד וב"ה המשיך ועלה בלימוד וביראת שמים ע"כ המעשה.
כי ככל שהיה מרן הגרי"ש מרומם ומונח כל כולו בתורה הקדושה, הוא הרגיש יותר ויותר את צערו העמוק של אותו בחור שקשה לו לשקוע בלימוד ואין התורה מתוקה אצלו.
ורבינו שליט"א התפעל מאוד מהמעשה והתרגש מאוד, ואמר שמעולם לא שמע מזה.
יהיו דברים אלו חיזוק לתחילת ה'זמן אלול' הקרוב, שיתחזקו רבבות עמלי התורה בכל מקומות מושבותיהם אמן.
(דברי שי''ח)
1/687